ואצלב האוול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ואצלב האוול
Václav Havel
Václav Havel cut out.jpg
לידה 5 באוקטובר 1936
צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה פראג, צ'כוסלובקיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בדצמבר 2011 (בגיל 75)
צ'כיהצ'כיה ולצ'יצה (אנ'), צ'כיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צ'כוסלובקיה, צ'כיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות של וינוהראדי (4 בינואר 2012) עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה הפורום האזרחי עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Olga Havlová (9 ביולי 196427 בינואר 1996)
Dagmar Havlová (4 בינואר 199718 בדצמבר 2011) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.vaclavhavel.cz
נשיא צ'כוסלובקיה
29 בדצמבר 1989 – 20 ביולי 1992
(שנתיים ו־29 שבועות)
נשיא צ'כיה
2 בפברואר 1993 – 2 בפברואר 2003
(10 שנים)
פרסים והוקרה
  • פרס קרל הגדול (9 במאי 1991)
  • פרס הגשר של העיר רגנסבורג (2006)
  • פרס שגריר המצפון (2003)
  • מדליית החירות של פילדלפיה (1994)
  • פרס קטלוניה הבינלאומי (1995)
  • פרס פולברייט (1997)
  • לגון אונארי (2001)
  • קוואדריגה (2009)
  • פרס מוניסמאניין (2005)
  • פרס החופש (2003)
  • פרס אולוף פאלמה (1989)
  • מדליית ג'וזפה מוטה (2008)
  • פרס אינדירה גנדי (1993)
  • פרס גזן (1995)
  • פרס נסיך אסטוריאס לתקשורת ולמדעי הרוח (1997)
  • פרס השלום של התאחדות הספרים הגרמנית (15 באוקטובר 1989)
  • הפרס הבינלאומי ע״ש סימון בוליבר (1990)
  • פרס אוסטריה לספרות אירופית (1968)
  • הפרס הלאומי הגרמני (2003)
  • Point Alpha Prize (2008)
  • פרס סונינג (1991)
  • אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (מאי 2000)
  • מדליית תיאודור הויס (1993)
  • אזרחות כבוד של בודפשט (2013)
  • פרס ירוסלב סיפרט (2008)
  • אזרחות כבוד של פלזן (6 במאי 1990)
  • פרס האחד ביוני (2009)
  • שותף במסדר קנדה (8 במאי 2003)
  • פרס אור האמת (2004)
  • פרס פרנץ קפקא (2010)
  • העיטור האוסטרי למדע ואמנות (נובמבר 2005)
  • פרס גוטליב דאטוויילר (1990)
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות (פברואר 2001)
  • הצלב הגדול של מסדר האמבט (מרץ 1996)
  • הפרס העולמי ע״ש סינו דל דוקה (1997)
  • קולר מסדר איזבלה הקתולית (יולי 1995)
  • מסדר הניצחון של גאורגיוס הקדוש (אוקטובר 2011)
  • מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 3 (אוקטובר 2006)
  • עיטור מסדר העיט הלבן (אוקטובר 1993)
  • הצלב הגדול של מסדר ויטאוטאס הגדול (ספטמבר 1999)
  • קולר של מסדר האריה הלבן (אוקטובר 2003)
  • צלב גדול של לגיון הכבוד (מרץ 1990)
  • הצווארון של מסדר הצלב של טרה מריאנה (אפריל 1996)
  • מסדר טומאש מסריק, דרגה 1 (אוקטובר 2003)
  • הצלב הגדול של מסדר הצלב הכפול הלבן (29 בינואר 2003, רודולף שוסטר, נשיא סלובקיה)
  • מדליית החירות הנשיאותית (יולי 2003)
  • מסדר הכוכב הזוהר (נובמבר 2004)
  • צווארון מסדר הצלב הדרומי (אוקטובר 1990)
  • אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (אפריל 2002)
  • מסדר המשחרר הגנרל סן מרטין (ספטמבר 1996)
  • מסדר ריו ברנקו (ספטמבר 1996)
  • פרס גנדי לשלום (אוגוסט 2003)
  • מסדר הרפובליקה (ספטמבר 1996)
  • פרס ארסמוס (1986)
  • מסדר החירות (נובמבר 1993)
  • מסדר חוסיין בן עלי (ספטמבר 1997)
  • German citizenship price (2000)
  • הצלב הגדול עם שרשרת של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית (ספטמבר 2001)
  • מסדר הרפובליקה של טורקיה (אוקטובר 2000)
  • עיטור ארבע החירויות - מדליית החירות
  • אזרחות כבוד של פראג
  • מדליית החירות של פילדלפיה
  • הצווארון הגדול של מסדר החירות
  • מסדר הכוכב של ירדן
  • מסדר שלושת הכוכבים, דרגה ראשונה
  • Čestná medaile T. G. Masaryka
  • אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית
  • פרס קארל צ'אפק
  • פרס דלתא להבנה עולמית
  • עמית החברה המלכותית לספרות
  • מדליית השירות הדמוקרטי
  • פרס קונקורדיה
  • participant in the resistance and resistance against communism
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Vaclav Havel Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ואצלב האוולצ'כית: Václav Havel (מידעעזרה); ‏5 באוקטובר 193618 בדצמבר 2011) היה מחזאי וסופר צ'כי, מראשי מתנגדי המשטר הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה, נשיא המדינה האחרון אחרי נפילת הקומוניזם והנשיא הראשון של הרפובליקה הצ'כית. זוכה פרס גנדי לשלום.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוול נולד ב-1936 בפראג למשפחה אמידה שמצד אביו הייתה מעורבת בעסקי הבידור והקולנוע ומצד אמו בדיפלומטיה. בעקבות השתלטות הקומוניסטים על המדינה ב-1948 נושלה המשפחה מנכסיה ומשום שהוגדרה כ"בורגנית-ריאקציונרית", נודתה. כבן למשפחה כזו נאסרו על האוול לימודים בתחום האומנות, והוא למד שנתיים באוניברסיטה הטכנית של פראג.

ב-1959, אחרי שירות צבאי של שנתיים, החל לעבוד בתיאטרון בתור פועל במה. בשלב זה של חייו החל ללמוד דרמה בהתכתבות וגם לכתוב מחזות בעצמו. המחזה הראשון שלו, "מסיבת גן", הועלה ב-1963. ב-1964 נישא לאולגה שפליכלובה.

ב-1996 נפטרה אשתו אולגה ממחלת הסרטן, וגם בגופו של האוול עצמו התגלה סרטן הריאות. חלק גדול מראותיו נכרתו, אך למרות שמועות על מותו הקרב הוא התאושש, ועורר סערה חדשה כשנישא בינואר 1997 לשחקנית דאגמאר ושקרנובה הצעירה ממנו ב-17 שנה.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1968, עם תחילת מאורעות "האביב של פראג", נעשה האוול מעורב יותר בפוליטיקה, וכתב מאמר נועז שבו קרא לרב-מפלגתיות. אחרי הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה הוא נסחף יותר ויותר לפעילות פוליטית, הפך ל"דיסידנט" והוחרם במולדתו. ב-1975 כתב מכתב פומבי לנשיא המדינה גוסטב הוסאק בו קרא לשינוי מדיניות הממשל. במכתב הוא מתאר את הצורה בה המשטר משליט את מרותו:

"מהפחד לאבד את משרתו, המורה מלמד דברים בהם אינו מאמין; מהפחד לעתידו התלמיד חוזר אחריו; מהפחד שלא יתאפשר לו להמשיך בלימודיו האיש הצעיר מצטרף לתנועת הנוער ומשתתף בפעולותיה, מה שלא יהיו; מהפחד שתחת השיטה המפלצתית של קרדיט פוליטי לבנו או לבתו לא יהיו מספיק נקודות בשביל להירשם לבית-ספר, האב 'מתנדב' לכל פעולה שנדרשת ממנו וכך נוצרת אשליה של חברה שמאוחדת מאחורי המנהיגות"

ב-1977 היה מראשי התארגנות האינטלקטואלים "אמנה 77" שקראה לממשלה לכבד את זכויות האדם ובעקבות מעורבות זו הושלך לראשונה לבית הסוהר. אחרי שנאמר לו שהתנועה גוועה והוא הבטיח להפסיק את פעילותו בה, הוא שוחרר. עם שחרורו גילה שהשלטונות שיקרו לו, בנוסף לתחושת האכזבה מהתנהגותו הוא. ב-1979 השתתף בהקמת ארגון שתמך במתנגדי המשטר ומשפחותיהם, ובעקבות כך נשלח לכלא לארבע שנים, אחרי שסירב להצעה לצאת לגלות.

בתחילת 1989 האוול נשלח שוב למאסר של תשעה חודשים על כך שעמד ברחוב בעת שסטודנטים הניחו זרים ביום השנה ה-20 למותו של יאן פאלאך שהצית את עצמו במחאה על הפלישה הסובייטית באוגוסט 1969. המחאה הציבורית שהתעוררה גרמה לשחרורו במאי.

(ואצלב האוול 2010)

עם תחילת מהפכת הקטיפה ב-17 בנובמבר 1989, היה האוול מחוץ לפראג. כעבור יומיים הוא היה מראשי מקימי "הפורום האזרחי" שהוביל את המהפכה ויחד עם אלכסנדר דובצ'ק הסתמן כמועמד אפשרי לנשיאות המדינה במעבר מהדיקטטורה לדמוקרטיה. ראשי הפורום הגיעו למסקנה שהוא עדיף על דובצ'ק שרצה מאוד בתפקיד, והטילו על האוול לבשר לדובצ'ק על ההחלטה. לבסוף דובצ'ק התמנה ליושב ראש הפרלמנט, וב-29 בדצמבר הפרלמנט, שעדיין היה בהרכבו מהתקופה הקומוניסטית, בחר בוואצלב האוול לנשיא צ'כוסלובקיה לתקופת ביניים עד שייבחר פרלמנט חדש בבחירות חופשיות. ביולי 1990 בחר אותו הפרלמנט החדש לתקופת כהונה של שנתיים.

כהונה כנשיא צ'כוסלובקיה וצ'כיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנשיא נקט האוול קו וסגנון עצמאיים שלא פעם עוררו מחלוקת, והביכו את הממשלה. כך היה בעת שהוא התנצל בפני הגרמנים שגורשו מחבל הסודטים, או כששמר על יחסים קרובים עם הדלאי לאמה למורת רוחה של ממשלת הרפובליקה העממית של סין.

כאשר החלו להישמע קולות התומכים בפירוק המדינה הצ'כוסלובקית, האוול הביע את התנגדותו, וב-20 ביולי 1992 כאשר הפירוק נראה בלתי נמנע התפטר מהנשיאות, מבלי שנבחר לו יורש, ופרש מהחיים הפוליטיים. האוול הצהיר שהוא יסרב להיות נשיא של מדינה צ'כית נפרדת, אך כאשר הפירוק בוצע ב-1 בינואר 1993 התמודד על נשיאות הרפובליקה הצ'כית החדשה, נבחר לנשיאה הראשון ב-26 בינואר, והחל לכהן החל מ-2 בפברואר. גם כנשיא הרפובליקה הצ'כית נקט האוול בקו עצמאי למורת רוחה של הממשלה בראשות יריבו ואצלב קלאוס.

בינואר 1998, אחרי משבר כלכלי ופוליטי במדינה נבחר האוול לקדנציה נוספת כנשיא, אולם רק לאחר סיבוב שני, וברוב של קול אחד. האוול היווה גורם מרכזי בהצטרפות הרפובליקה הצ'כית לנאט"ו, הן כלפי פנים, תוך כדי התנגשות עם הממשלה, והן כלפי חוץ כאשר השתמש במעמדו הבינלאומי על מנת לשכנע את נאט"ו לקבל את מדינתו לשורותיה.

עם סיום תקופת כהונתו השנייה ב-2 בפברואר 2003, התקשה הפרלמנט הצ'כי לבחור את מחליפו, ורק לאחר כמה שבועות ללא נשיא נבחר יריבו ואצלב קלאוס למחליפו.

האוול היה מועמד מספר פעמים לזכייה בפרס נובל לשלום. בשנת 2003 זכה בפרס גנדי לשלום. באותה שנה קיבל את פרס "שגריר של מצפון", מטעם ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, אשר הכיר בו בעבר כאסיר מצפון[1].

ידיד ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוול גילה יחס חם למדינת ישראל, וערך שני ביקורים רשמיים: הראשון באפריל 1990, חודשים ספורים אחרי שנבחר לנשיא צ'כוסלובקיה, והשני בספטמבר 1997. ביקורו האחרון בישראל היה ב-2008 אז היה אורחו של שמעון פרס בדיוני ועידת הנשיא.

ביולי 2010 ייסד האוול ביחד עם שורת אישים אוהדי ישראל אחרים את "יוזמת ידידי ישראל" - "Friends of Israel Initiative", שמטרתה להילחם בניסיונות לעשות דה-לגיטימציה למדינת ישראל ולפעול למען זכותה של ישראל לחיות בשלום בגבולות מוכרים ובטוחים. בין היוזמים האחרים היו חוסה מריה אסנאר ראש ממשלת ספרד לשעבר, פיאמה נירנשטיין סגנית יו"ר ועדת החוץ של הפרלמנט האיטלקי, מרצ'לו פארה לשעבר יו"ר הסנאט האיטלקי, אלחנדרו טולדו נשיא פרו לשעבר, דייוויד טרימבל ראש ממשלת צפון אירלנד לשעבר וזוכה פרס נובל לשלום, ותומכי ישראל אחרים ממנהיגי אירופה, ארצות הברית והעולם. אירוע ההשקה של היוזמה התרחש בבניין הפרלמנט הבריטי, כשהמארחים הם "אגודת הנרי ג'קסון" וחבר הפרלמנט הבריטי יהודי מטעם המפלגה השמרנית רוברט חלפון[2].

על שמו כיכר בחיפה[3].

בשנת 2006, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה[4].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]