לוסי אוברק
 | |
| לוסי אוברק בביתה בפריז, מאי 2003 | |
| לידה |
29 ביוני 1912 הרובע הארבעה-עשר של פריז,   |
|---|---|
| פטירה |
14 במרץ 2007 (בגיל 94) בית החולים השוויצרי בפריז, צרפת |
| שם לידה |
Lucie Bernard |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
Cemetery of Salornay-sur-Guye |
| מפלגה |
המפלגה הקומוניסטית של צרפת |
| בן או בת זוג |
ריימונד אובראק (14 בדצמבר 1939–2007) |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
לוסי אוברק (בצרפתית: Lucie Aubrac; 29 ביוני 1912 – 14 במרץ 2007, נולדה בשם לוסי ברנארד), הייתה מורה יהודייה[דרוש מקור] צרפתית, מהראשונות להתגייס למחתרת הצרפתית במהלך מלחמת העולם השנייה. שחררה את בעלה פעמיים ממעצר נאצי. לאחר המלחמה טען פושע המלחמה קלאוס ברבי שהיא ובעלה היו סוכנים כפולים של הנאצים. זוכת אות לגיון הכבוד הצרפתי ב־1996.[1] על פעלה נעשו לפחות שלושה סרטי קולנוע וגם נכתבו ספרים.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוברק נולדה ביוני 1912 בעיר מקון, צרפת בשם לוסי ברנרד. היא עסקה בהוראת היסטוריה וגאוגרפיה.[2] בשנת 1939 נישאה אוברק לריימונד סמואל, יהודי, שנודע כריימונד אוברק במהלך המלחמה.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1940 היו בני הזוג סמואל בין הראשונים שהצטרפו למחתרת הצרפתית. בקלרמון -פראן הקים עמנואל ד'אסטייר דה לה ויג'רי (אנ') את קבוצת ההתנגדות La Dernière Colonne, שנודעה מאוחר יותר בשם Libération-sud, עם בעלה וז'אן קאוואלס. במהלך 1941, הקבוצה ביצעה שתי התקפות חבלה בתחנות רכבת בפרפיניאן ובקאן. בפברואר הם ארגנו חלוקת 10,000 עלוני תעמולה, אך אחד המפיצים נתפס על ידי המשטרה, מה שהוביל למעצרם של אחייניתו ודודו של ד'אסטיר. בשלב זה ילדה את ילדה הראשון. הקבוצה החליטה להסתתר, ולאחר הפסקה של כמה חודשים החלה לעבוד על עיתון מחתרתי, Libération . המהדורה הראשונה הורכבה בעזרת הטיפוגרפים מעיתון מקומי והודפסה על נייר שסיפקו אנשי איגוד מקצועיים מקומיים; 10,000 עותקים הופקו ביולי 1941.
במרץ 1943, ריימונד נעצר. הוא שוחרר במאי, לאחר שלוסי איימה על תובע הציבורי המקומי של וישי, ואמרה לו שהם חברים בהתנגדות ויש לו 24 שעות לשחרר את ריימונד או להיהרג. הזוג ארגנו אז את הבריחה של שלושה אחרים נוספים, חברי קבוצתם. חודש לאחר מכן, ריימונד נעצר שוב. לוסי הלכה לפגוש את קלאוס ברבי, ראש הגסטפו בצרפת של וישי וטענה שהיא ארוסתו של ריימונד, ואמרה שהוא נקרא "ארמלין" (אחד מהכינויים שלו) ונלכד בפשיטה בזמן שביקר בתמימות רופא. נאמר לה שריימונד יוצא להורג בשל היותו חבר ברזיסטנס, אבל היא הצליחה לקבל אישור להינשא לו לפני כן, כביכול כדי להציל את כבודה ולהעניק לגיטימציה לילד איתו היא הייתה בהריון. כאשר ריימונד הוחזר לכלא לאחר "חתונה", הוא וחמישה עשר אסירים נוספים חולצו על ידי יחידת קומנדו בראשות לוסי, שתקפה את הרכב בו היה, והרגה את ששת הסוהרים.[2][3]
ב-1944 הקים שארל דה גול אספה מייעצת, שאליה הצטרפה לוסי כנציגת ההתנגדות, מה שהפך אותה לאישה הראשונה שישבה באספה פרלמנטרית צרפתית.
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר תום מלחמת העולם השנייה, הוציאה ספר וחזרה ללמד כפי שעשתה לפני המלחמה.
באוקטובר 1946 ביקש וולדק רוצ'ט מלוסי להצטרף למפלגת ההתנגדות המאוחדת והיא נענתה לבקשתו. אוברק הייתה במקום הרביעי במפלגה ולקחה חלק בקמפיין הבחירות כולו. עם זאת למפלגה לבסוף היו רק שלושה נבחרים ולוסי אוברק לא הייתה אחת מהם. לאחר מכן השתלבה בתנועה להגנת השלום. זאת הייתה תנועה גדולה נגד פצצת האטום בשם "קריאת סטוקהולם". היא עזבה את התנועה אחרי שהבינה שהיא מובלת על ידי ברית המועצות .
בשנת 1946, היא וריימונד אירחו את הו צ'י מין בביתם כאשר נסע לצרפת במה שהתברר כמשימה לא מוצלחת לזכות בעצמאות למושבה הצרפתית דאז של וייטנאם, והו צ'י מין וריימונד התיידדו.[4]
ב-1944 עקרה עם בעלה וילדיה ללונדון שם הפכה לגיבורה המסמלת את רוח ההתנגדות הצרפתית נגד הנאצים. עם זאת, בשנת 1983, קלאוס ברבי טען כי אוברק ובעלה בגדו בחבריהם בכך שהפכו למודיעים בשנת 1943. האשמה זו, הוכחשה בתוקף על ידי העיתונות הצרפתית, אך עוררה ספקות משום שאט אט נחשפו חוסרים בעקביותו של סיפורה של לוסי. בני הזוג תבעו תביעת דיבה בבתי משפט במשך מספר שנים.
מותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוברי נפטרה בשנת 2007 בגיל 94 בפריז.[3] בעלה ריימונד אוברק נפטר ב-2012.[5]
סרטים שיצאו אודותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1969 "צבא הצללים", בהפקת ז'אן פייר מלוויל[2]
- 1991 "שדרת הסנוניות"[2]
- 1997 "לוסי אוברק", בהפקת קלוד ברי ובכיכובה של קרול בוקה[2]
ספריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- היסטוריה קצרה של ההתנגדות, 1945
- " להערים על הגסטפו", 1984
- לוסי אוברק, "ההתנגדות כפי שסיפרתי לנכדיי", 2000[2]
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1996 - אות לגיון הכבוד מממשלת צרפת.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Raymond Aubrac: French Resistance leader whose wife daringly freed him from captivity, independent, 12 באפריל, 2021
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 איי.פי (2007-03-15). "גיבורת המחתרת הצרפתית הלכה לעולמה". Ynet. נבדק ב-2024-05-30.
- ^ 1 2 אי-פי, מותה של גיבורת ההתנגדות, באתר NRG, 15 במרת, 2007
- ^ שליחות חשאית הצמיחה נכונות לשיחות־שלונו בין וושינגטון להאנוי * | מעריב | 9 אפריל 1968 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ חדשות (2012-04-11). "ריימונד אוברק, גיבור המחתרת הצרפתית, הלך לעולמו בגיל 97". Ynet. נבדק ב-2024-05-30.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "לוסי אוברק".