מוגול-א-עזאם
 | |
| בימוי |
K. Asif  |
|---|---|
| הופק בידי |
K. Asif |
| תסריט |
K. Asif, Kamal Amrohi, Wajahat Mirza |
| שחקנים ראשיים |
פרית'וויראג' קאפור (אכבר) Surendra (Tansen) Jilloo Maa ג'וני ווקר Jalal Agha (ג'האנגיר) Tabassum Murad (מאן סינג הראשון) Nigar Sultana דיליפ קומר (ג'האנגיר) Ajit Khan מדהובלה (Anarkali) Durga Khote (מרים א-זמאני) Gopi Krishna |
| מוזיקה | נאושד |
| צילום |
R. D. Mathur |
| מדינה |
הודו |
| חברה מפיצה |
נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
5 באוגוסט 1960 |
| משך הקרנה |
173 דק' |
| שפת הסרט |
הינדי, אורדו |
| סוגה |
סרט ביוגרפי, סרט דרמה, סרט רומנטי |
| פרסים |
|
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
מוגול א-עזאם (באנגלית: Mughal-e-Azam, המוגול הגדול ) הוא סרט דרמה היסטורי אפי הודי משנת 1960 שהפיק וביים ק. אסיף ונסרט בכיכובם של פרטהוויראג' קאפור, דיליפ קומאר, מדהובלה ודורגה חוטה, הסרט עוקב אחר רומן האהבה בין הנסיך המוגולי סלים (שהפך להיות הקיסר ג'האנגיר) ואנרקלי, רקדנית חצר. אביו של סלים, הקיסר אכבר, מסתייג מהיחסים, מה שמוביל למלחמה בין האב ובנו.
העבודה על הסרט החלה בשנת 1944, כאשר הבמאי אסיף קרא מחזה משנת 1922 בשם אנרקלי, מאת המחזאי אימטיאז עלי טאג', המתרחש בתקופת שלטונו של הקיסר אכבר (1556–1605). לפני שהצילומים העיקריים שלו החלו בתחילת שנות ה-50, הפרויקט איבד איש כספים ועבר שינוי מוחלט של צוות השחקנים. הסרט עלה יותר להפקה מכל סרט קולנוע הודי קודם; התקציב לרצף שיר בודד חרג מהתקציב האופייני לסרט שלם של התקופה. הפסקול, בהשראת המוזיקה הקלאסית והעממית ההודית, מורכב מ-12 שירים המושרים על ידי זמרת הפלייבק לאטה מנגשקר יחד עם מוחמד רפי, שמשאד בגום והזמר הקלאסי באדה גולאם עלי חאן, ולעיתים קרובות מצוטט בין הטובים ביותר בתולדות הקולנוע ההינדי.
לסרט הייתה ההפצה הרחבה ביותר מכל סרט הודי עד לאותה תקופה, ולעיתים קרובות עמד הקהל כל היום בתור לקבלת כרטיסים. הסרט יצא לאקרנים ב-5 באוגוסט 1960, הוא שבר שיאי קופות בהודו והפך לסרט ההודי עם הרווחים הגבוהים ביותר, כבוד שהוא החזיק במשך 15 שנים. השבחים שהוענקו לסרט כוללים פרס אחד לקולנוע לאומי ושלושה פרסי פילמפייר בטקס פרסי הפילמפייר ה-8. היה זה הסרט ההינדי הראשון בשחור-לבן שנצבע בצורה דיגיטלית, והראשון בכל שפה שזכה להוצאה מחודשת בתיאטרון. גם הגרסה הצבעונית, שפורסמה ב-12 בנובמבר 2004, זכתה להצלחה מסחרית.
הסרט נחשב באופן נרחב לאבן דרך בז'אנר שלו, וזוכה לשבחים מהמבקרים על הפאר שלו ותשומת הלב לפרטים, ועל הביצועים של צוות השחקנים שלו (במיוחד זה של מדהובאלה, שזכתה במועמדות לפרס פילמפייר לשחקנית הטובה ביותר ). חוקרי קולנוע בירכו על התיאור שלו של נושאים מתמשכים, אבל מטילים ספק בדיוקו ההיסטורי.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקיסר אכבר, שאין לו יורש זכר, עולה לרגל למקדש כדי להתפלל שאשתו ג'ודהבאי תלד בן. מאוחר יותר, משרתת מביאה את החדשות לקיסר על הולדת בנו. אכבר, שמח מאוד על כך שתפילותיו נענו והוא נותן לעוזרת את הטבעת שלו ומבטיח להעניק לה כל מה שתחפוץ.
הבן, הנסיך סלים, גדל להיות מפונק. אביו שולח אותו למלחמה, ללמד אותו אומץ ומשמעת. 14 שנים מאוחר יותר, סלים חוזר כחייל מכובד ומתאהב ברקדנית החצר נדירה, שהקיסר שינה את שמה לאנרקלי, כלומר פריחת הרימון. את הקשר מגלה בהאר הקנאית, רקדנית בדרגה גבוהה יותר, שרוצה שהנסיך יאהב אותה כדי שיום אחד תהפוך למלכה. כשהיא לא מצליחה לזכות באהבתו של סלים, היא חושפת את מערכת היחסים האסורה שלו עם אנרקלי. סלים מתחנן להינשא לאנרקלי, אך אביו מסרב וכולא אותה. למרות זאת אנרקלי מסרבת לדחות את סלים, כפי שאכבר דורש.
סלים מתמרד וצובר צבא כדי להתעמת עם אכבר ולהציל את אנרקלי. מובס בקרב, סלים נידון למוות על ידי אביו, אך נאמר לו שגזר הדין יבוטל אם אנרקלי, שנמצאת כעת במחבוא, תהיה מוכנה למות במקומו. אנרקלי מתמסרת כדי להציל את חיי הנסיך ונידונה למוות בהיותה קבורה בחיים. לפני ביצוע גזר הדין שלה, היא מתחננת לכמה שעות עם סלים כאשתו המדומה. בקשתה מתקבלת, שכן היא הסכימה לסמם את סלים כדי שלא יוכל להתערב בקבורתה.
בעוד אנרקלי מתחילה להיקבר, אכבר נזכר שהוא עדיין חייב לאמה טובה, שכן היא היא שהביאה לו את הידיעה על לידתו של סלים. אמה של אנרקלי מתחננת על חייה של בתה. הקיסר מתחרט על החלטתו, אבל למרות שהוא רוצה לשחרר את אנרקלי הוא לא יכול, בגלל חובתו לארצו. לכן הוא מארגן את בריחתה הסודית לגלות עם אמה, אך דורש מהזוג לחיות באפלה ושסלים לעולם לא יידע שאנרקלי עדיין בחיים.
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחזאי האורדו אימתיאז עלי טאג' כתב מחזה על סיפור אהבתם של סלים ואנרקלי ב-1922,[1] [2] סיפור המבוסס יותר על אגדה מהמאה ה-16 מאשר על סיפור אמיתי. [3] עד מהרה הופקה גרסה בימתית, ולאחר מכן גרסאות מסך. [4] ארדשיר אירני עשה סרט אילם, בשם אנרקלי, בשנת 1928, ועשה אותו מחדש עם סאונד בשנת 1935. [4] בתחילת שנות ה-40, סיפורו של אנרקלי נתן השראה למפיק שיראז עלי האקים ולבמאי הצעיר ק. אסיף (קרימודין אסיף). לעשות עיבוד קולנועי נוסף שיקראו לו מוגול-א-עזאם. [5] הם גייסו ארבעה סופרי אורדו לפיתוח התסריט והדיאלוג: אמאן (אביה של זינת אמאן, הידוע גם בשם אמנולה חאן), וג'האט מירזה, כמאל אמרוהי ואחסן ריזבי. [5] לא ידוע כיצד הכותבים שיתפו פעולה או שיתפו את עבודתם, אך בשנת 2010 אמר ה"טיימס אוף אינדיה" כי "השליטה שלהם בביטוי הפואטי והביטוי של אורדו נוכחים בכל שורה, מה שמעניק לסרט, על עלילותיו העשירות והן. דמויות מורכבות, נימות של דרמה שייקספירית."[6] כשהתסריט התקרב לסיום, אסיף ליהק את צ'נדרה מוהאן, ד"ק ספרו ונרגיס לתפקידים של אכבר, סלים ואנרקלי, בהתאמה. [7] הצילומים החלו ב-1946 באולפן בומביי טוקיס. [8]
הפרויקט עמד בפני מכשולים מרובים, מה שאילץ את נטישתו הזמנית. המתיחות הפוליטית וההתפרעות הקהילתית סביב החלוקה והעצמאות של הודו ב-1947 עצרו את הצילומים. זמן קצר לאחר החלוקה, שיראז עלי היגר לפקיסטן, והשאירה את אסיף ללא איש כספים. [8] השחקן צ'נדרה מוהן לקה בהתקף לב ומת ב-1949.[9] שיראז עלי הציע בעבר שאיל העסקים שאפורג'י פאלונג'י יוכל לממן את הסרט. למרות שפאלונג'י לא ידע דבר על הפקת סרטים, בשנת 1950 הוא הסכים לממן את הסרט בגלל העניין שלו בהיסטוריה של אכבר. [10][11] לאחר מכן הוחל מחדש ההפקה עם צוות שחקנים חדש. [10]
אי דיוקים היסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט מבוסס על אגדה, אך ישנם לפחות שני טקסטים המעידים על קיומו של אנרקלי בתקופתו ההיסטורית של הקיסר אכבר (1556–1605). באחד הספרים נכתב כי בשנת 1615 נבנה קבר שיש על קברו של אנרקלי בלאהור על ידי סלים, כאשר הפך לקיסר ג'האנגיר. [12] על הקבר כתובת בפרסית שבה נכתב: Ta Kiyamat Shukr Geom Kardgate Kwesh Ra, Aah Garman Bez Benaam Roo-e Yare Kwesh Ra ("אה! האם אוכל לראות את פניה של אהבתי פעם נוספת, הייתי מודה לאלוהי עד יום תחיית המתים"). מחבר המחזה שעליו מבוסס הסרט, אימתיאז עלי טאג', האמין שלאגדה אין בסיס היסטורי, [13] אך היסטוריונים העלו כי ייתכן שאנרקלי הייתה ציירת, רקדנית או קורטיזנה, או אחת מנשותיו של אכבר ואמו של אחיו למחצה של סלים הנסיך דניאל.
הסרט לקח לעצמו חירויות רבות עם עובדות היסטוריות. ההיסטוריון אלכס פון טונצלמן אומר שלמרות שסלים האמיתי היה צרכן כבד של אלכוהול ואופיום מגיל 18, הוא לא היה בהכרח ילד שובב, כפי שמתואר בסרט. כשסלים של הסרט חוזר מתקופתו בצבא, הוא מתואר כגיבור עדין ורומנטי, בניגוד לסלים האמיתי, שתועד כשיכור אכזרי שלעיתים קרובות היה מכה אנשים למוות. סלים האמיתי אמנם הוביל מרד נגד אביו, ניסה להחליף אותו כקיסר, ורצח את חברו של אכבר אבו אל-פאזל ב-1602, אך הסרט מייחס את הפעולות הללו לרצונו להינשא לאנרקלי, דבר שאינו מדויק מבחינה היסטורית. יתרה מכך, היו גם סתירות בתפאורה, בתלבושות ובמוזיקה של הסרט. ה"שיש מאהל", למעשה המרחץ המלכותי של המלכה, הוצג בסרט כאולם ריקודים, וגדול הרבה יותר. תוארו סגנונות מוזיקה וריקוד מהמאה ה-19, אם כי הסיפור מתרחש במאה ה-16. לדוגמה, תומרי, צורת מוזיקה חצי-קלאסית שפותחה במאה ה-19, מאומצת ברצף ריקוד בסגנון קתאק, שהוא צורת ריקוד מהמאה ה-16. [14]
מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
את הפסקול הלחין המנהל המוזיקלי נאושד, ואת המילים כתב שאקל בדיוני. לאחר שהגה את רעיון הסרט, אסיף ביקר את נאושד, הושיט לו תיק שהכיל כסף, ואמר לו לעשות "מוזיקה בלתי נשכחת" עבור מוגאל-א-עזאם. נעלב מהתפיסה המפורשת של כסף כאמצעי להשגת איכות, זרק נאושד את השטרות מהחלון, להפתעת אשתו. לאחר מכן היא עשתה מפגש בין שני הגברים, ואסיף התנצל. בכך נענה נאושד להצעה לביים את פסקול הסרט. כמו ברוב הפסקולים של נאושד, השירים של מוגול-א-עזאם קיבלו השראה רבה ממוזיקה הודית קלאסית וממוזיקה עממית, במיוחד ראגות, הוא גם עשה שימוש נרחב בתזמורות סימפוניות ומקהלות כדי להוסיף פאר למוזיקה. [15] הפסקול הכיל בסך הכל 12 שירים, שבוצעו על ידי זמרי פלייבק ואמני מוזיקה קלאסית. השירים האלה מהווים כמעט שליש מזמן ההרצה של הסרט. [16]
תשבחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטקס פרסי הקולנוע הלאומי לשנת 1961 זכה הסרט בפרס הסרט הלאומי לסרט העלילתי הטוב ביותר בהינדית.[17] בטקס פרסי הקולנוע של 1961, הסרט היה מועמד בשבע קטגוריות: הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר (אסיף), השחקנית הטובה ביותר (מדהובלה),[18] זמרת ההשמעה הטובה ביותר (מנגשקר), המוזיקה הטובה ביותר (נאושד),[19] הצילום הטוב ביותר (מתור), והדיאלוג הטוב ביותר (אמן, וג'האת מירזה, כמאל אמרהי ואחסן ריזבי), זכו בפרסים לסרט הטוב ביותר, לצילום הטוב ביותר והדיאלוג הטוב ביותר.[20][21]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"מוגול-א-עזאם", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"מוגול-א-עזאם", באתר נטפליקס
"מוגול-א-עזאם", באתר AllMovie (באנגלית)
"מוגול-א-עזאם", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "מוגול-א-עזאם", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
"מוגול-א-עזאם", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Raheja, Dinesh (15 בפברואר 2003). "Mughal-e-Azam: A work of art". Rediff.com. אורכב מ-המקור ב-17 באוקטובר 2012. נבדק ב-10 ביוני 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Pauwels 2007, pp. 123, 125, 130.
- ^ Ganti 2004, p. 152.
- ^ 1 2 Warsi 2009, p. 38.
- ^ 1 2 Warsi 2009, p. 39.
- ^ Kabir, Nasreen Munni (31 ביולי 2010). "Where every line was a piece of poetry..." The Times of India. אורכב מ-המקור ב-14 בפברואר 2017. נבדק ב-3 ביולי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Warsi 2009, p. 50.
- ^ 1 2 Warsi 2009, p. 52.
- ^ "How well do you know Mughal-e-Azam?". Rediff. 5 באוגוסט 2010. אורכב מ-המקור ב-1 בדצמבר 2012. נבדק ב-12 ביוני 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Warsi 2009, p. 53.
- ^ Us Salam, Zia (31 ביולי 2009). "Saga of all sagas". The Hindu. אורכב מ-המקור ב-21 באוקטובר 2013. נבדק ב-12 ביוני 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Chakravarty 1993, pp. 168–169.
- ^ Pauwels 2007, pp. 127–128.
- ^ Arif 2003, p. 233.
- ^ Morcom 2007, p. 144.
- ^ Gokulsing & Dissanayake 2013, p. 273.
- ^ "8th National Film Awards" (PDF). International Film Festival of India. אורכב מ-המקור (PDF) ב-28 בספטמבר 2011. נבדק ב-28 באוגוסט 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Sharma, Rohit (13 בפברואר 2011). "Still our Valentine". Hindustan Times. אורכב מ-המקור ב-25 בינואר 2013. נבדק ב-25 ביוני 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Naushad: Composer of the century". Rediff. 8 במאי 2006. ארכיון מ-21 באוקטובר 2013. נבדק ב-30 ביולי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Filmfare Award Winners 1961 – 8th (Eighth) Filmfare Popular Awards". Awardsandshows.com. ארכיון מ-30 ביולי 2012. נבדק ב-30 ביולי 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Filmfare Best Cinematography Award – Filmfare Award Winners For Best Cinematography". Awardsandshows.com. ארכיון מ-21 באוקטובר 2013. נבדק ב-30 ביולי 2012.
{{cite web}}: (עזרה)
| בקרת זהויות |
|
|---|