מולי סוויני

מולי סוויני (באנגלית: Molly Sweeney) הוא מחזה פרי עטו של המחזאי האירי בריאן פריל. המחזה מבוסס על מאמרו של אוליבר סאקס "לראות ולא לראות" המספר על אדם אותו כינה סאקס בשם וירג'יל, שהיה עיוור עד גיל 51, אז עבר ניתוח שהשיב לו את ראייתו, אולם היה לו קשה להסתגל לעולם החדש, הוא ראה צבעים והבחין בתנועה, אולם לא הייתה לו כל תחושת מרחב ולא הצליח לראות מכלול ולפענח את מה שראה. כתוצאה מכך איבד את ביטחונו וכעבור מספר חודשים שקע בדיכאון ושב לעיוורונו.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מולי סוויני התעוורה בגיל עשרה חדשים, אך אביה לימד אותה לדמיין את מה שאינה יכולה לראות ולהיות עצמאית, היא למדה לשחות ועבדה כפיזיותרפיסטית. פרנק, בעלה, הוא אדם אופטימי, חדור שליחות ואוטודידקט שחקר את נושא הראייה ומנסה למצוא מזור לנכותה. במהלך מחקרו, מגיע פרנק לדוקטור רייס, רופא עיניים, עם הסבר מפורט על מצבה של מולי ועל השערתו כי ניתוח עשוי להשיב לה את ראייתה. ד"ר רייס הוא מנתח עיניים בעל שם שירד מגדולתו ולאחר שאשתו ברחה ממנו עם עמיתו המצליח הוא גם סובל משברון לב; ובניתוחה של מולי הוא רואה הזדמנות לזכות בתהילה.

מולי, בניגוד לשני הגברים שבתמונה, לא חשה כל חוסר בחייה המצריך ניתוח להשבת הראייה, אולם בשל הלחץ מבחוץ ורצונה לרצות את הסובבים אותה, היא עוברת את הניתוח. בתחילה מסתמן כי הניתוח הצליח ומולי רואה חלקית. אולם בהמשך היא מגיעה לניתוק חושי, מאבדת את העולם המוכר בו חייתה עד עכשיו ושבה להיות עיוורת (מבחירה?), ותוך כדי כך מאבדת את שמחת חייה ומתאשפזת בבית החולים בו שהתה אימה מרבית ימי חייה. ד"ר רייס נוכח לדעת שנכשל ועובר לפרויקט הבא שלו. ואילו פרנק עוזב לאתיופיה למציאת תחומי מחקר חדשים. ההצגה מעמידה זה מול זה את סוגיית העיוורון הפיזי לעומת העיוורון המטפורי והעיוורון התודעתי.

ההצגה מתנהלת בצורה מונולוגים של שלוש הדמויות, שאינן משוחחות זו עם זו, אלא מציגות כל אחת בנפרד את גרסאותיהן למאורעות בפני הקהל.

ההיסטוריה של ההפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה מולי סוויני עלה לראשונה על הבמה ב-9 באוגוסט 1994, בתיאטרון גייט (Gate Theater), דבלין. פריל ביים אותו, קתרין בירן גילמה את מולי, מרק למברט את פרנק סוויני וט.פ. מק'קנה את ד"ר רייס.

הצגת הבכורה בארצות הברית הייתה ב-1996 בהפקת אוף ברודוויי בתיאטרון ראונדאבאוט (Roundabout Theatre Company). קתרין בירן כיכבה בשנית כמולי, אלפרד מולינה גילם את בעלה פרנק וג'ייסון רוברדס גילם את ד"ר רייס. ההצגה זכתה בפרס לוסיל לורטל עבור המחזה המצטיין בשנת 1996.

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה עלה לראשונה בישראל בתיאטרון הספרייה, בתרגומו של עידו ריקלין ובבימויה של אתי רזניק, ב-28 בספטמבר 2001.

ב-21 במאי 2011 עלה המחזה בתיאטרון החאן בבימויה של ג'יטה מונטה. אורית גל מגלמת את מולי סוויני, יואב היימן מגלם את בעלה פרנק סוויני ואבי פניני מגלם את ד"ר רייס; ההצגה מלווה בנגינת כינור של נמרוד נול או מיכאל גריילסאמר. המתרגמת היא מרים יחיל-וקס, מעצבת התנועה היא רננה רז, מלחין המוזיקה הוא יבגני לויטאס, מעצבת התפאורה והתלבושות היא פולינה אדמוב ומעצב התאורה הוא רוני כהן. ההצגה מועמדת לפרס התיאטרון הישראלי לשנת 2012 בקטגוריית הצגת המחזה המתורגם הטוב של השנה.

תרגום לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריאן פריל, מולי סויני, עברית עידו ריקלין, הוצאת בית צבי בשיתוף עם חנות פרוזה, רמת גן, 2002.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מולי סוויני באתר תיאטרון החאן
חוברת ההצגה מולי סוויני, באתר תיאטרון החאן
סרטון מההצגה, וסרטון מהחזרות להצגה בערוץ תיאטרון החאן ביו טיוב
מולי סוויני, באתר עכבר העיר
צבי גורן, מולי סוויני – לראות ולהבין, באתר הבמה, 27 ביולי 2011
אורית אגמי, עיניים עצומות לרווחה, באתר סלונה, 9 ביוני 2011
דברים שרואים מכאן(הקישור אינו פעיל), באתר מרמלדה, 29 במאי 2011
ג'יטה מונטה חוזרת לביים בחאן, באתר הבמה, 12 במאי 2011
דבורה שפירא נמיר, מולי סוויני – תיאטרון החאן, באתר אגודת העיתונאים תל אביב
סיון שדמון, "מולי סוויני": מאתגרת מדי עבור הקהל הישראלי, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2011