אוליבר סאקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוליבר סאקס, 2009

אוליבר וולף סאקסאנגלית: Oliver Wolf Sacks;‏ 9 ביולי 1933 - 30 באוגוסט 2015) היה נוירולוג וסופר מדע פופולרי בריטי-אמריקאי יהודי. ספריו הידועים הם "האיש שחשב שאשתו היא כובע" ו"יקיצות".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאקס נולד בלונדון שבאנגליה, הצעיר מבין ארבעה אחים, בן לזוג הרופאים סמואל סאקס ומיוריאל אלסי לנדאו. סאקס היה יהודי אשר גדל במשפחה מסורתית, אם כי בהמשך הצהיר כי הוא אתאיסט. היה בן דודם של אבא אבן מצד אחד, וישראל אומן מצד שני.‏[1][2] בצעירותו התנדב בקיבוץ עין השופט. באוטוביוגרפיה "Move: A Life" ‏(2015) חשף כי הוא הומו.

הוא סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת אוקספורד והתקבל כנוירולוג באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA). הוא התגורר בניו יורק מאז 1965, והיה פרופסור קליני לנוירולוגיה בבית הספר לרפואה ע"ש אלברט איינשטיין, פרופסור נספח לנוירולוגיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק ונוירולוג מייעץ למסדר "האחיות הקטנות של העניים". כמו כן הייתה בבעלותו מרפאה בניו יורק.

ספריו של סאקס תורגמו ל-21 שפות, בהן עברית.

אוניברסיטת אוקספורד העניקה לו תואר דוקטור לשם כבוד במשפט אזרחי ביוני 2005.

במרץ 2006 היה סאקס אחד מ-263 רופאים, שיצאו במכתב גלוי בירחון "לאנסט", שמתח ביקורת על רופאי צבא ארצות הברית, שניהלו או פיקחו על האכלה בכפייה של עצירים במחנה גואנטנמו, שהכריזו על שביתות רעב.

סאקס נפטר ב-30 באוגוסט 2015 בביתו שבגריניץ' וילאג' במנהטן בגיל 82, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.‏[3] הותיר את בן-זוגו מזה שש שנים, הסופר ביל הייז.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספריו תיאר סאקס מקרים שבטיפולו והתמקד בהתנסויות החולה. החולים שהוא מתאר מצליחים במקרים רבים להסתגל למצבם באופנים שונים, אף כי המצבים הנוירולוגיים שהם נתונים בהם נחשבים בדרך כלל לחשוכי מרפא. בין הנושאים שעסק בהם תסמונת טורט, תסמונת הגפה הזרה והשפעות שונות של מחלת פרקינסון.

בין ספריו המפורסמים:

ספרים שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיגרנה (1970)
  • יקיצות (1973)
  • על רגל אחת (1984), בהוצאת מחברות לספרות, 2000
  • האיש שחשב שאשתו היא כובע (1985)
  • לראות קולות: מסע אל ארץ החירשים (1989)
  • אנתרופולוג על המאדים (1995)
  • האי של עיוורי-הצבעים (1997)
  • הדוד טונגסטן, מאנגלית: עמנואל לוטם, זמורה ביתן, 2009.
  • מוזיקופיליה, מאנגלית: נעמי כרמל, הוצאת כנרת זמורה ביתן, מחברות לספרות, 2009.
  • עין הנפש, מאנגלית: יכין אונא, הוצאת כנרת, זמורה־ביתן, 2012.
  • הזיות (2013)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]