לדלג לתוכן

מוריס בייטס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוריס בייטס
Morris Bates
סגל ארסנל בעונת 1888/1889. בייטס הוא השלישי מימין מאחורי הספסל, נשען עליו ומסתכל כלפי מטה
סגל ארסנל בעונת 1888/1889. בייטס הוא השלישי מימין
מאחורי הספסל, נשען עליו ומסתכל כלפי מטה
סגל ארסנל בעונת 1888/1889. בייטס הוא השלישי מימין
מאחורי הספסל, נשען עליו ומסתכל כלפי מטה
מידע אישי
לידה 1864
נוטינגהאם שבאנגליה
פטירה 6 בספטמבר 1905 (בגיל 41 בערך)
וולוויץ', הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא ג'וזף מוריס בייטס
עמדה בלם קדמי
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)

18861890
נוטינגהאם פורסט
רויאל ארסנל

73 (?)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'וזף מוריס בייטס (אנגלית: Joseph Morris Bates;‏ 1864 - 6 בספטמבר 1905) היה כדורגלן אנגלי.

בייטס החל את הקריירה שלו בנוטינגהאם פורסט כשחקן חובב, אך כעבור מספר שנים עבר ללונדון והחל לעבוד במפעל התחמושת רויאל ארסנל ביחד עם חברו לקבוצה פרד בירדסלי. בייטס פגש במפעל חובבי כדורגל אחרים כגון ג'ק האמבל ודייוויד דנסקין, וביחד הם הקימו את מועדון הכדורגל דיאל סקוור ב-1886; תוך זמן קצר שונה שם המועדון לרויאל ארסנל, וכיום הוא ידוע בשם ארסנל בלבד. בייטס המשיך בתפקיד רשמי בנוטינגהאם כאשר שפט במספר משחקים של המועדון; ביחד עם בירדסלי הוא היה אחראי לכך שהנהלת פורסט תרמה לארסנל מדים אדומים ישנים, כאשר הצבעים האלה משמשים את המועדון הלונדוני מאז.

בייטס השתתף ב-73 משחקים במדי ארסנל, בעיקר כבלם קדמי, בגביע ה-FA (כולל התיקו הראשון במשחק גביע בתולדות המועדון במשחק נגד לינדהאסט ב-5 באוקטובר 1889) ובתחרויות אזוריות אחרות. בייטס זכה לקבל את סרט הקפטן של ארסנל, ונודע בזכות נגיחותיו החזקות בתקופה שבה הכדורגלנים היו כבדים יותר ונטלו סיכון עצמי גדול יותר כשנגחו בכדור. בייטס הוביל את ארסנל לתארים הראשונים בתולדות המועדון - גביע קנט ומגן הצדקה של לונדון ב-1890.

בייטס היה בן 36 כשהוביל את ארסנל לזכייה בגביעים, והחליט כי הוא מבוגר מכדי לשחק; הוא פרש ממשחק פעיל בקיץ 1890. בניגוד לבירדסלי או דנסקין הוא לא שמר על קשר עם ארסנל לאחר פרישתו, ולפיכך אין אזכורים שלו במסמכים מאוחרים של המועדון. הוא המשיך לעבוד במפעל התחמושת, והתמחה במקלעי מקסים, עד למותו משחפת בגיל 41[דרוש מקור].

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ג'ף האריס וטוני הוג, Arsenal Who's Who,‏ Independent UK Sports,‏ 1995 (ISBN 1-899429-03-4)
  • פיל סואר ומרטין טיילר, The Official Illustrated History of Arsenal, המלין, 2005 (ISBN 0-600-61344-5)
  • אלן רופר, The Real Arsenal Story: In the Days of Gog,‏ Wherry‏, 2004 (ISBN 0-9546259-1-9)