דמוקרטיזציה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 26: שורה 26:


*[[קפיטליזם]]- יש הטוענים כי דמוקרטיה וקפיטליזם קשורים זה לזה באופן מהותי. אמונה זו בד"כ מבוססת על הרעיון שדמוקרטיה וקפיטליזם הם שני היביטים שונים של המושג [[חופש]]. שוק קפיטליסטי נרחב יכול לעודד נורמות תרבותיות כמו [[אינדיבידואליזם]], [[משא ומתן]], היכולת להתפשר, כבוד לחוק, ו[[שוויון]] בפני החוק. {{הערה|Mousseau, Michael. (2000). Market Prosperity, Democratic Consolidation, and Democratic Peace. Journal of Conflict Resolution 44(4):472-507}} אלה נתפסים כבסיס לדמוקרטיזציה.
*[[קפיטליזם]]- יש הטוענים כי דמוקרטיה וקפיטליזם קשורים זה לזה באופן מהותי. אמונה זו בד"כ מבוססת על הרעיון שדמוקרטיה וקפיטליזם הם שני היביטים שונים של המושג [[חופש]]. שוק קפיטליסטי נרחב יכול לעודד נורמות תרבותיות כמו [[אינדיבידואליזם]], [[משא ומתן]], היכולת להתפשר, כבוד לחוק, ו[[שוויון]] בפני החוק. {{הערה|Mousseau, Michael. (2000). Market Prosperity, Democratic Consolidation, and Democratic Peace. Journal of Conflict Resolution 44(4):472-507}} אלה נתפסים כבסיס לדמוקרטיזציה.

*[[שוויון]] חברתי- אקמוגלו (Acemoglu) ורובינסון (Robinson) טענו כי היחסים בין שוויון חברתי ודמוקרטיזציה הם מורכבים: לאנשים יש פחות מניעים למרוד בחברה שוויונית (כמו ב[[סינגפור]]), ולכן הסבירות לדמוקרטיזציה בחברה שוויונית נמוכה. כמו כן, בחברה לא שוויונית מובהקת (למשל [[דרום אפריקה]] תחת משטר [[אפרטהייד]]), חלוקה מחדש של עושר וכוח בצורה דמוקרטית, עלולה להסב נזק כבד לאליטות ולכן אלו יעשו הכל ע"מ למנוע דמוקרטיזציה. לדמוקרטיזציה, יש סיכוי רב יותר להתחיל במדינה הנמצאת במצב ביניים; מדינה שבה לאליטות יש סיבות לוותר על כוחן בגלל שהן צופות סיכוי גדול למהפכה אלימה אם לא יחול שינוי או שמחיר הוויתור על כוחן ונכסיהן אינו גבוה במיוחד.{{הערה|Acemoglu, Daron; James A. Robinson (2006). Economic Origins of Dictatorship and Democracy. Cambridge: Cambridge University Press.}} ציפיה זו עולה בקנה אחד עם מחקרים אמפיריים, שמראים כי הדמוקרטיה בחברות שוויוניות יציבה יותר.{{הערה|ראה הערה 1}}


== ראו גם ==
== ראו גם ==

גרסה מ־18:28, 18 בדצמבר 2011

בחירות הן חלק חשוב בהליך הדמוקרטי.

דמוקרטיזציה היא תהליך המעבר לממשלה-דמוקרטית. דמוקרטיזציה יכולה להיות המעבר ממשטר אוטוריטרי מלא למשטר דמוקרטי מלא, המעבר ממערכת אוטוריטרית למערכת דמוקרטית-למחצה, או המעבר ממערכת אוטוריטרית-למחצה למערכת דמוקרטית מלאה. תהליך של דמוקרטיזציה עלול להסתיים באיחוד (כמו לדוג' בריטניה שהפכה ל"ממלכה המאוחדת"), או בהחלפת השלטון בתוך המדינה, דבר שבד"כ מלווה בתהפוכות רבות (כמו למשל בארגנטינה).

דפוסים שונים של דמוקרטיזציה, משמשים לעתים ע"מ להסביר תופעות פוליטיות שונות. הם מסבירים ומנבאים, לדוגמא, יציאות למלחמה של מדינות מסויימות או צמיחה והתפתחות כלכלית של מדינות אחרות.

תהליך הדמוקרטיזציה עשוי להיות מושפע או מונע ע"י גורמים שונים. למשל: צמיחה כלכלית, הסטוריה והחברה האזרחית.

סיבות לדמוקרטיזציה

מספר המדינות (בשנים 1800-2003) שקיבלו את הציון 8 או יותר בדירוג הפוליטי.
גרף זה מציג את מספר המדינות החופשיות, חופשיות חלקית, או שאינן חופשיות, נכון לתקופת הסקרים 1972-2005

ישנו ויכוח ניכר על הגורמים אשר משפיעים או מגבילים בסופו של דבר את הדמוקרטיזציה. מגוון רחב של משתנים, הכולל כלכלה, תרבות והסטוריה, הוגדרו כמשפיעים על תהליך הדמוקרטיזציה. חלק מהגורמים, הנזכרים בתדירות גבוהה יותר, הם:

  • עושר- תמ"ג או הון גבוהים מתכתבים באופן ישיר עם דמוקרטיה. חלק מהחוקרים טוענים כי הסיכוי שהדמוקרטיות העשירות יפלו ויהפכו לטוטאליטריות הוא נמוך ואילו חוקרים אחרים טוענים כי דווקא ההפך הוא הנכון ומביאים את היטלר כדוגמא.[1]

עוד התייחסות לעושר בהקשר של דמוקרטיה ניתן לראות ביחס למהפכה התעשייתית כגורם לדמוקרטיזציה בעולם (לפני המהפכה דמוקרטיה היתה מצרך נדיר). מחקרים אמפיריים רבים ביססו את התפיסה הרווחת כי התפתחות כלכלית משפיעה לטובה על תהליך הדמוקרטיזציה, ועשויה לגרום למדינות (שמתפתחות כלכלית) לעבור לדמוקרטיה (תאוריית המודרניזציה), ולדמוקרטיות חדשות להתייצב.[2]
כמה פעילים למען דמוקרטיה אף מאמינים שככל שהכלכלה תמשיך להתפתח, דמוקרטיזציה גלובאלית תהפוך להליך בלתי נמנע. עם זאת, הדיון העוסק בשאלה האם דמוקרטיזציה היא הליך הנובע מעושר, הגורם לעושר או אינו קשור כלל לעושר, רחוק מהסקת מסקנה חד משמעית.

  • חינוך- למרות שחינוך מתקשר לעושר כלכלי, שני הגורמים משפיעים על דמוקרטיזציה באופן עצמאי.[3]

אנשים משכילים, נוטים לפתח ערכים יותר ליברליים ופרו-דמוקרטיים. לעומת זאת, אוכלוסיה לא משכילה ואנאלפבתית, תבחר לעצמה (בד"כ) מנהיגים פופוליסטיים, שעלולים לנטוש את הדמוקרטיה ולעבור לדיקטטורה (גם אם התקיימו בחירות חופשיות).

  • תאוריית "קללת המשאבים" גורסת כי מדינות שלהן משאבים טבעיים בשפע (כגון גז או נפט), לעתים קרובות אינן מצליחות בהליך דמוקרטיזציה. הסיבה לכך היא שהאליטה יכולה לנצל את הרווח מהמשאבים הטבעיים לתועלתה בלבד, וכך אינה צריכה להסתמך על האוכלוסיה הכללית בשביל תמיכה כספית (מסים). מנגד, אליטות שהשקיעו בהון פיזי במקום באדמות או נפט, חוששות שההשקעות שלהן יינזקו בקלות במקרה של מהפכה. בהתאם לכך, מעדיפות האליטות לוותר על חלק מכוחן ולעשות דמוקרטיזציה מאשר להסתכן בעימותים אלימים עם המתנגדים להן.[4]
  • קפיטליזם- יש הטוענים כי דמוקרטיה וקפיטליזם קשורים זה לזה באופן מהותי. אמונה זו בד"כ מבוססת על הרעיון שדמוקרטיה וקפיטליזם הם שני היביטים שונים של המושג חופש. שוק קפיטליסטי נרחב יכול לעודד נורמות תרבותיות כמו אינדיבידואליזם, משא ומתן, היכולת להתפשר, כבוד לחוק, ושוויון בפני החוק. [5] אלה נתפסים כבסיס לדמוקרטיזציה.
  • שוויון חברתי- אקמוגלו (Acemoglu) ורובינסון (Robinson) טענו כי היחסים בין שוויון חברתי ודמוקרטיזציה הם מורכבים: לאנשים יש פחות מניעים למרוד בחברה שוויונית (כמו בסינגפור), ולכן הסבירות לדמוקרטיזציה בחברה שוויונית נמוכה. כמו כן, בחברה לא שוויונית מובהקת (למשל דרום אפריקה תחת משטר אפרטהייד), חלוקה מחדש של עושר וכוח בצורה דמוקרטית, עלולה להסב נזק כבד לאליטות ולכן אלו יעשו הכל ע"מ למנוע דמוקרטיזציה. לדמוקרטיזציה, יש סיכוי רב יותר להתחיל במדינה הנמצאת במצב ביניים; מדינה שבה לאליטות יש סיבות לוותר על כוחן בגלל שהן צופות סיכוי גדול למהפכה אלימה אם לא יחול שינוי או שמחיר הוויתור על כוחן ונכסיהן אינו גבוה במיוחד.[6] ציפיה זו עולה בקנה אחד עם מחקרים אמפיריים, שמראים כי הדמוקרטיה בחברות שוויוניות יציבה יותר.[7]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • שמות של ספרים לקריאה מופיעים בדף הויקיפדיה האנגלית (Democratization).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אדם פרזסקי (Przeworski, Adam).2000. דמוקרטיה והתפתחות: מוסדות פוליטיים ורווחה בעולם, 1950-1990, אוניברסיטת קיימברידג'.
  2. ^ ראה הערה 1
  3. ^ ראה הערה 1
  4. ^ Acemoglu, Daron; James A. Robinson (2006). Economic Origins of Dictatorship and Democracy. Cambridge: Cambridge University Press.
  5. ^ Mousseau, Michael. (2000). Market Prosperity, Democratic Consolidation, and Democratic Peace. Journal of Conflict Resolution 44(4):472-507
  6. ^ Acemoglu, Daron; James A. Robinson (2006). Economic Origins of Dictatorship and Democracy. Cambridge: Cambridge University Press.
  7. ^ ראה הערה 1