חופש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסל החירות המצוי בחוף המזרחי של ארצות הברית, סמל פופולרי של חופש, המהווה אחד מסמליה המובהקים ביותר של ארצות הברית. עם השנים הפך הפסל לסמל הערכים הדמוקרטיים כגון החירות, חופש הביטוי והשוויון.

חופש הוא מושג מופשט המתאר העדר אילוצים ואפשרויות פעולה לא מוגבלות. שאלת החופש נוגעת להרבה תחומים בחיי האדם בהם התחום הפילוסופי, הפוליטי-מדיני, החברתי, הפסיכולוגי והמנטלי. מושג החופש מתפרט גם לסוגים שונים כגון: חירות האדם, עצמאות, חירות מחשבה, חופש הביטוי, חופש דת, תוכנה חופשית, ביצת חופש וחופשה.

החופש החברתי מהווה ערך יסוד בחברות רבות וגם עילה לוויכוחים ומאבקים רבים. סוגים מסוימים של חופש אנושי מעוגנים בתשתית החוקתית של מדינות רבות בעולם ומהוות חלק מזכויות אזרח בסיסיות. כיום רווחת התפיסה שמידת החופש האישי של האזרחים במדינה או בחברה מסוימת יהיה ביחס ישר לנאורות ולהתקדמות של החברה.

מבחינה פילוסופית שאלת יכולתו של האדם לבחור את גורלו באופן חופשי, היא אחת מהשאלות הפילוסופיות השנויות במחלוקת. שתי תורות פילוסופיות מתנגדות למושג החופש. הראשונה היא פטליזם - אמונה בגורל, שכל מה שמתרחש נגזר מגבוה ביד מכוונת ו"הסוף ידוע מראש" בכל מהלך שנבחר. ודטרמיניזם תורת הסיבתיות, שסוברת שאין אפשרות לשנות ולבחור דבר אחר באמצע, כי באופן טבעי מכלול הסיבות גורמות לנו לבחור באופן שבו אנחנו בוחרים.

האדם והחופש[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל החופש, פסל פחות מוכר המסמל את החופש

למשמעות החופש האנושי שני היבטים עיקריים, האחד פנימי והשני חיצוני. הפנימי סובר כי ייחודו של האדם לעומת שאר בעלי החיים הוא ביכולתו להיות בעל רצון חופשי הפועל שלא על פי יצריו ודחפיו הטבעיים, אלא על פי שכלו, תובנותיו, עקרונותיו ומצפונו. ככל שיצור מפותח יותר ופחות פרימיטיבי, קל לו יותר להשתחרר מדפוסים מוכתבים של אינסטינקטים ודחפים, והאדם ניצב בפסגת ההתפתחות. ככל שהוא התפתח כך הוא הצליח להסיר מעליו מגבלות ביולוגיות ופיזיקליות שחוקי הטבע והעולם הציבו בפניו.

ההיבט החיצוני סובר כי יש לשלול מצב שבו אדם יהיה בבעלות או בשליטה של גורמים אחרים שמחוצה לו. בתקופות רבות של ההיסטוריה האנושית, חלק מבני האדם לא היו חופשיים. בתקופה הקדומה היו חברות שלמות שהמבנה החברתי שלהם כלל מלכתחילה שני מעמדות, אדונים ועבדים. אנשים נחטפו, נשבו במלחמות, נולדו לעבדים, או נמכרו (לעתים בידי הוריהם) בכיכר השוק כמו רכוש וחיות בית, וכך הפכו לעבדים. אנשים אלו נחשבו לרכוש בעליהם ונאלצו לעבוד את בעליהם ללא תמורה, לעתים עד יום מותם, ללא כל זכות ערעור. ערך חייהם של עבדים היה לא כשל בני אנוש אלא קרוב יותר לחיות או רכוש. בחברות רבות אדון שהרג את עבדו בשל סיבה מוצדקת היה פטור מכל עונש, ואדון שהרג את עבדו של אחר היה צריך לשלם לו פיצויים. מצב זה של עבדות אנושית היה נהוג כלפי בני יבשת אפריקה עד למאות האחרונות במיוחד בארצות הברית.

בימי הביניים היו בני האדם כבולים לתפקידם בסדר החברתי ולמעמדם, ובהכללה, רובה של האוכלוסייה נעדרה חופש אישי, לא הייתה אפשרות לעבור ממעמד למעמד ומתפקיד לתפקיד, והאדם היה קשור לחברה בהתחייבויות שונות. רק בתקופת הרנסאנס החל להתפתח תהליך החופש המודרני כפי שאנו מכירים אותו כיום. הריבוד החברתי הפאודלי התערער וההון הפך חשוב מהייחוס, ולמעשה שבר הליברליזם את עול הגילדות מעל האנשים, והצליח לשחרר אותם מהמסגרות המקובעות של הסדר הפאודלי, והנצרות הפרוטסטנטית שברה את עולה של הקתוליות, ואיפשרה חופש מחשבה לבני אירופה. [1].

בעלי חיים וחופש[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרנגולות בלול הטלה

סביבתן הטבעית של בעלי החיים היא לחיות ולפעול באופן חופשי בטבע. לעתים רבות בני אדם נוטלים את החופש של בעלי חיים, ומחזיקים אותם כלואים מאחורי סורג ובריח, אם בגני חיות, אם במכלאות פרטיות, ואם בכלובים ביתיים. במדינות רבות ישנם בעלי חיים מוגנים שאסור לבני אדם פרטיים לצוד או ללכוד אותם ולהעבירם ממקום מחייתם הטבעי. סוגיה זו של הזכות לחיי חופש אצל בעלי חיים, עולה על הפרק אצל חובבי חיות וארגונים להגנת בעלי־חיים. כחלק ממגמה עולמית גני חיות כיום מעוצבים באופן שיתן מרחב גדול יותר לחיות, ולא יסגור אותם בתחום צר של כלוב. המחשה בולטת לשינוי זה הינה בהבדל שבין גן החיות התנכ"י הישן לחדש. בנוסף ישנן תנועות הדוגלות ביחס הומניטרי לבעלי חיים מבויתים, ובכלל זאת מתן האפשרות לחיים חופשיים, במסגרת החוות שבהם הם מגודלים. למשל לאפשר לתרנגולות להטלה להסתובב באופן חופשי במה שמכונה בעברית ביצי חופש, במקום לגדלן בכלוב סוללה, שמגבילים מאוד את מרחב התמרון, התנועתיות, האפשרות לגירוי סביבתי, והאפשרות לביטוי התנהגויות טבעיות כגון פרישת כנפיים, התפלשות בחול ונבירה באדמה.

אויבי החופש[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרור הבית- ציפור שיר נפוצה שכמשמעות שמה העברי, איננה מסתגלת לחיי שבי כציפורי שיר אחרות. ישנם בעלי חיים אחרים שלא מתרבים בשבי.

לפי הפסיכולוגים אריך פרום, מחבר הספר מנוס מחופש, (שבו הוא מנתח את תולדות החופש באנושות), וויקטור פראנקל, מייסד שיטת הלוגותרפיה, שתי גישות ותפיסות מתנגדות לחופש האנושי והן הסמכותנות והתואמנות (קונפורמיות).

פרום טוען כי הגישה העיקרית הנלחמת בחופש הינה הסמכותנות. החינוך לציות עיוור וכניעה אוטומטית כלפי ישויות חיצוניות ובהם ממסדים, רעיונות ואנשים. המודלים הנפוצים הקיימים הם בדרך כלל שלטונות טוטליטריים וממסדים דתיים, ששניהם דורשים מהאנשים החוסים בצילם, שיוותרו על החופש האישי המוקנה להם, ויביעו את עצמם רק באופנים שמסגרות אלו קובעות ומאפשרות להם. הציות שכלעצמו שהינו חסר משמעות וערכיות, הופך לערך נעלה ולמעלה טובה בעיני מסגרות כאלו, ואי הציות נתפס כעבירה חמורה שעונשה בצידה.

תופעה נוספת שמבטלת את החופש האנושי, לדעת פראנקל ופרום, היא התואמנות (קונפורמיות) המתבטאת בציות, סתגלנות, הליכה בתלם וקבלת מרות הנורמות החברתיות אוטומטית וללא כל ערעור. האנושות, בעיקר בעולם המערבי, חיה באשליה מזויפת של חופש וחוסר הגבלה, אבל מתוך סתגלנות וצייתנות עיוורת למוסכמות, אנשים מחקים אחרים. הם חושבים, רוצים, מרגישים ואף פועלים לפי מה שנראה להם שהחברה והשכל הישר דורשים מהם, ומתכחשים בכך לעצמיות שלהם, כי הדבר יעמיד אותם בבדילותם, ויעצים את פחדיהם לעמוד לבד מול אימת הקיום. פרום שואל, לשם מה זקוק האדם לחופש ביטוי, אם אין לו מחשבות עצמיות, אמיתיות ומקוריות משל עצמו.

סוגי חופש אנושי שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנון התקווה הישראלי מבטא את הכמיהה של עם ישראל שהיה משועבד ונרדף במשך אלפי שנים להיות "עם חופשי" בארצו.

הפילוסוף ישעיהו ברלין נודע כמי שיצר אבחנה בין חירות שלילית לחירות חיובית, או בין 'חופש מ' ו'חופש מאת' ל'חופש ל' ו'חופש לשם'. 'חופש מ' או 'חופש מאת' הוא חופש חיצוני בו משחרר האדם את עצמו מעול ואילוצים של גורמים זרים שמחוצה לו, והוא אינו כבול לתפיסה או עשייה מסוימת הנכפית עליו מבחוץ, אבל הוא עדיין עלול להישאר עם ריקנות פנימית, ואילו 'חופש ל' או 'חופש לשם' הוא שלב שני, לאחר שהאדם קיבל חופש לעשות כרצונו, הוא גם עושה דברים המבטאים את רצונו החופשי, וגורמים לו לחוש תחושת חופש, מיצוי עצמי ורווחה פנימית.

בלשון התנ"כית נעשתה אבחנה בין שני מושגי חופש ששניהם קשורים לעבדות. המילה חופש ציינה חופש פרטי של עבד מסוים, שקבל עצמאות מידי אדוניו והפך לאזרח חופשי, לאחר סיום תקופת עבדותו, או בשל אירוע שחייב את שחרורו, לבין המילה דרור שציינה חופש חברתי של כל העבדים בבת אחת, בעקבות סיום תקופה, או קבלת החלטה משותפת של הצבור.

על פי פרופ' שלום רוזנברג קיימת אבחנה בין שלשה סוגי החופש שונים ובמקביל בררה לה השפה העברית מילה מסוימת כדי לייחד סוג חופש מסוים.

  • חירות - החופש הלאומי בו עם אינו משועבד לעם אחר ויש לו ריבונות על עצמו.
  • דרור - החופש החברתי בו אנשים אינם עבדים לאנשים אחרים ויש להם חופש חברתי.
  • חופש - החופש האישי בו יכול האדם להחליט החלטות באופן חופשי ויש לו בחירה חופשית [2].

מגבלות החופש[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם זאת שהחופש על שלל מרכיביו הוא זכות יסוד המוקנת לאזרחים במדינות מערביות, מוסכם על רוב ההוגים, כי גם לו יש מגבלות, כאשר הוא מתנגש עם ערכים ואידאלים אחרים. אחת המגבלות העיקריות בדרך כלל היא אי פגיעה בבני אנוש אחרים, לעתים המגבלות מורחבות לאי פגיעה במוסדות החברה, או להתנגשות עם נורמות וסייגים שהחברה שמה על עצמה לניהול תקין ומסודר של החברה. בהקשר לכך תקפה אימרתו של הפילוסוף ישעיהו ברלין כי "חירות עבור הזאבים היא מוות לכבשים". למשל ברוב החברות הדמוקרטיות חופש הביטוי יוגבל ויסוייג למשל כאשר הוא יהפוך לביזוי, השפלה הזולת, הוצאת דיבה עליו ואמירת ביטויים גזעניים ועוד. חופש התנועה יוגבל באופן שלא יסכן בני אדם אחרים, למשל בהגבלה של נתיבים ומהירויות. וחופש ההתאגדות יוגבל לאיסור להקים התאגדות של שטנה או חבלה שתנסה לפגוע באזרחים אחרים או ביסודות של המשטר. גם בהקשר של בין האדם לעצמו, החופש יכול לעורר שאלות מוסריות, למשל כאשר האדם בוחר או מבקש לפגוע בעצמו בלבד, למשל בנושא של המתת חסד והתאבדות. כיום ברוב החברות בעולם מוסכם להפעיל מגבלות חמורות של חופש, בצורה של מעצר וכליאה ושלילת זכויות אלו, למי שהפר את חוקי החברה וביצע פשעים.

חירות ואחריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת ויקטור פראנקל החופש ואחריות הם שני צדדים של אותו מטבע. ברגע שהאדם נוטל חירות לעצמו הוא גם מקבל על עצמו אחריות. רבים חוששים מפני נטילת אחריות ונתינת דין וחשבון ולכן מסרבים לקבל החלטות שירחיבו את חירותם. פראנקל קורא לבני האדם ליטול אחריות לגורלם וקובע שזהו החידוש הגדול של שיטתו. הוא גם הצהיר כי ארצות הברית צריכה להקים בחוף המערבי את פסל האחריות, שישלים את פסל החירות. בדומה לך, סבר הראי"ה קוק, כי עיקרה של התשובה, שהיא תיקון האדם, היא בהפסקת הטלת אחריות למצב האדם על הזולת, ובלקיחת אחריות על גורלו, מתוך אמונה כי ההצלחה הגמורה תלויה רק ברצונו הטוב של האדם [3].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אריך פרום, מנוס מחופש, פרקים א'-ד'
  2. ^ בעקבות הכוזרי, הגאולה ומעגלי הקיום, עמ' 275. שם הוא גם טוען שלא במקרה הייתה תנועת דרור תנועה סוציאליסטית, ואילו תנועת חירות הייתה תנועה לאומית.
  3. ^ אורות התשובה ט' א'