הפרעת התנגדות – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 23: שורה 23:
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
* [http://www.betipulnet.co.il/lexicon/%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a2%d7%aa_%d7%94%d7%aa%d7%a0%d7%92%d7%93%d7%95%d7%aa/ הפרעת התנגדות], בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
* [http://www.betipulnet.co.il/lexicon/%d7%94%d7%a4%d7%a8%d7%a2%d7%aa_%d7%94%d7%aa%d7%a0%d7%92%d7%93%d7%95%d7%aa/ הפרעת התנגדות], בלקסיקון הפסיכולוגי "בטיפולנט"
*[http://www.cchr.org.il/%D7%9E%D7%97%D7%A9%D7%91%D7%94_%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A9%D7%99%D7%AA הפרעת התרסה והתנגדות: האם מחשבה חופשית היא מחלת נפש?] באתר עמותת מגן


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==

גרסה מ־22:03, 17 בפברואר 2012

הפרעת התרסה התנגדותאנגלית: Oppositional Defiant Disorder, O.D.D) היא הפרעה התפתחותית התנהגותית. מתאפיינת בדפוס חוזר ונשנה של התנהגות נגטיביסטית ("דווקאית"), מתריסה, מתנגדת ועוינת, כלפי דמויות סמכות, הנמשכת לפחות שישה חודשים[1].

ההפרעה מתחילה לרוב עד גיל שש. להפרעת ילדות זו נמצא במחקרים קשר הדוק עם הפרעת התנהגות (Conduct disorder). ברבע מהמקרים של הפרעת התרסה התנגדות, היא תתפתח בהמשך, בתוך מספר שנים, להפרעת התנהגות מלאה. בנוסף, הלוקים בהפרעת התנהגות מלאה, לרוב לקו בילדותם בהפרעת התרסה התנגדות. גורמי הסיכון לשתי ההפרעות הם דומים: עימותים במשפחה, קיפוח חברתי-כלכלי, והתנהגות אנטי-חברתית של ההורים.

עם זאת, זיהוי ההפרעה בשלב מוקדם בילדות וטיפול מתאים בה, עשויים להביא לתוצאות טובות. טיפולים מתאימים אפשריים הם פסיכותרפיה (כגון טיפול התנהגותי וקוגניטיבי) כולל הדרכת הורים, טיפול משפחתי, ועוד.

קריטריונים לאבחנה

לצורך אבחנת הפרעת התרסה התנגדות צריכים להתקיים ארבעה מתוך שמונת הקריטריונים הבאים[1]:

  • מאבד את סבלנותו - מהיר חימה.
  • לעיתים קרובות מתווכח עם מבוגרים.
  • לעיתים קרובות מסרב או מתנגד לדרישות וחוקים.
  • מטריד אנשים מבוגרים.
  • נוטה להאשים אחרים.
  • סף גירוי ותסכול נמוכים.
  • כעוס ומלא התנגדות.
  • נקמני ונוטר טינה .

ODD והפרעת קשב

הפרעת התרסה התנגדות עשויה להתקיים אצל חלק מהילדים לצד הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, בקומורבידיות, ולעתים קיים בלבול בהבחנה בין שתי ההפרעות. הפרעת קשב אינה תנאי הכרחי לאבחנה והיא נמצאת בצורה פחותה ב-ODD[1]. ממחקרים שונים עולה כי כ-40-70 אחוזים מהילדים הלוקים בהפרעת קשב, לוקים גם ב-ODD[1][2][3].

להבדיל מהאימפולסיביות המאפיינת הפרעת קשב אשר מתבטאת בעיקר בצורת ההתנהלות ובאופן העבודה, האימפולסיביות המאפיינת את הסובלים מ-ODD מאופיינת יותר באגרסיה ובחיכוכים עם הסביבה[1].

קישורים חיצוניים

לקריאה נוספת

  • רוברט קרסון, ג'יימס בוצ'ר וסוזן מינקה, (1998), פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים, רמת אביב: האוניברסיטה הפתוחה. (עמוד 823).

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.