ויטקה קובנר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־02:04, 19 בפברואר 2012

ויטקה קובנר (קמפנר) (1920 - 15 בפברואר 2012) הייתה פרטיזנית יהודייה שפעלה בליטא.

ביוגרפיה

קמפנר נולדה בשנת 1920 בעיר קאליש שבמערב פולין, לחיה וצבי קמפנר שמלבדה היו להם עוד שני בנים. כל משפחתה נספתה בשואה. עם סיום לימודיה התיכוניים עברה ללמוד ב"מכון ללימודי יהדות" באוניברסיטת ורשה, והצטרפה לארגון הסטודנטים של "השומר הצעיר".

כשנכנסו הגרמנים לקאליש בספטמבר 1939, יצאה מזרחה והצטרפה לריכוז "השומר הצעיר" בווילנה. בווילנה הוטל עליה להיות מקשרת בין הגטו לעיר, וכך הכירה את אבא קובנר, שהפך לימים לבן זוגה.

היא היתה חברת הפ.פ.או ("ארגון הפרטיזנים המאוחד"- המחתרת בגטו וילנה) ופרטיזנית ביערות רודניקי. בראשית שנת 1942 פוצצה רכבת גרמנית. על כך העידה קובנר: ”הפעולה המרכזית היתה פיצוץ רכבת. זאת היתה הפעולה הראשונה מסוגה בכל האזור שלנו. זה היה בראשית 1942, כשהתנועה הפרטיזנית עדיין לא היתה מפותחת. אני רואה את חשיבות הפעולה, בייחוד בתעוזה שבה; שיהודים בגטו העזו לחשוב שהם יכולים לבצע פעולה פרטיזנית מתוך הגטו. הפעולה היתה מאד מסוכנת, כי אילו נתפסנו, יכולנו לסכן את הגטו כולו. העוז היה באחריות שלקחנו על עצמנו. את הפצצה הרכיב אבא. מיכאל, אחיו של אבא, השיג חוברת ישנה ממלחמת פינלנד, ובה הוראות להרכבת הפצצה. את חומר הנפץ הביאו חברי פ.פ.או. שעבדו במחסני התחמושת של הגרמנים. הם הגניבו את חומר הנפץ לגטו. הבעיה העיקרית בפעולה הזאת היתה לחפש מקום שעוברת בו רכבת ולא עובדים שם יהודים – כדי שלא יחשדו ביהודים שהם ביצעו את הפעולה. לקח לי כחודשיים עד שמצאתי את המקום המתאים.”

כאשר המחתרת יצאה ליער, קובנר התמנתה למפקדת פלוגת הסיור. לאחר אחת מפעולות החבלה בעיר וילנה, החליטה להוביל ליער קבוצה של יהודים. בכך בחרה באופן מודע להפר את הפקודה של מטה הפרטיזנים, שאסר על הבאת יהודים ליער. מתוך עדותה על העברת יהודים ליער: ”עוד קודם לכן דיברתי עם אבא [קובנר], שאם תהייה הזדמנות, אולי אעביר יהודים ליער. זה היה ממש מסוכן. זה היה מבצע, לקחת 60 איש ולהוליך אותם ליער; וזה היה בתקופה שהמפקדה הראשית, שהיתה בפיקודו של ליטאי, שאמנם היה יהודי אך התחזה לליטאי, קבעה: "מספיק, יותר לא מביאים יהודים ליער! "אז אני אמרתי: "מילא, יהיה מה שיהיה. מה הם כבר יעשו לי? העיקר שהיהודים יינצלו". עשיתי את עצמי כאילו לא קיבלתי את הפקודה והבאתי את הקבוצה ליער...”

קובנר נחשבה לפרטיזנית נועזת במיוחד, בעלת תושייה ואומץ לב והם עמדו לה בשעותיה הקשות כאשר ניצבה מול סכנות חיים. ביולי 1944 הצטרפה לצבא האדום ששחרר את וילנה.

בתום המלחמה היתה חברה בקבוצת "הנקם" וישבה בפריז, כקשרית בין הארגון לבין הבריגדה היהודית.

עלתה לארץ ישראל ב-1946 באוניית המעפילים "ביריה", האוניה האחרונה שמעפיליה לא נשלחו לקפריסין. היא הקימה את ביתה בעין החורש יחד עם אבא קובנר ולזוג נולדו שני ילדים.

ב-1993 הדליקה משואה בעצרת המרכזית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם.

קובנר הייתה פסיכולוגית בקיבוצה ופיתחה שיטות טיפול ייחודיות.

בשנת 2004 תרמה ל"יד ושם" את אקדחו של אבא קובנר.^[1]

בשנת 2001 השתתפה בסרט הדוקומנטרי "Resistance: Untold Stories of Jewish Partisans" בבימויו של סת' קרמר.^[2] בשנת 2011 ביימה הבמאית יעל קציר את הסרט הדוקומנטרי "עכשיו אני מספרת", העוסק בסיפורה ובזכרונותיה של ויטקה קובנר.^[3]

קישורים חיצוניים

ויטקה קובנר - פרטיזנית לוחמת, באתר "יד ושם"
ויטקה קובנר (קמפנר) – סיפורה של לוחמת, באתר ההתנגדות היהודית בשואה
שגיאות פרמטריות בתבנית:וואלה!
פרמטרים [ 6 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית טל שלו‏, ויטקה קובנר הובאה למנוחות: "סיפורה רצוף נחישות", באתר וואלה‏, 16 בפברואר 2012
ויטקה קובנר, יוסף חרמץ וברוך שוב, בערוץ "יד ושם" באתר YouTube
קולות מהיער: עדויות של פרטיזנים מווילנה, בערוץ "יד ושם" באתר YouTube
Vitka Kempner, Jewish Partisan Educational Foundation

הערות שוליים

^ אקדחו של אבא קובנר מגיע ליד ושם, באתר "יד ושם"
^ תבנית:Imdb title
^ תבנית:גלצ

[1] אקדחו של אבא קובנר מגיע ליד ושם, באתר "יד ושם"

[2] תבנית:Imdb title

[3] תבנית:גלצ

[1]

[2]

[3]

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 == ביוגרפיה ==
-ויטקה קמפנר נולדה בשנת 1920 בעיר [[קאליש]] שבמערב [[פולין]], אחות לשני הבנים של חיה וצבי קמפנר. כל משפחתה נספתה ב[[השואה|שואה]].
+קמפנר נולדה בשנת 1920 בעיר [[קאליש]] שבמערב [[פולין]], לחיה וצבי קמפנר שמלבדה היו להם עוד שני בנים. כל משפחתה נספתה ב[[השואה|שואה]].
 עם סיום לימודיה התיכוניים עברה ללמוד ב"מכון ללימודי יהדות" ב[[אוניברסיטת ורשה]], והצטרפה לארגון הסטודנטים של "[[השומר הצעיר]]".
 [[קובץ:Ghetto Vilinus.gif|שמאל|ממוזער|260px|חברי המחתרת מגטו וילנה, ובהם [[אבא קובנר]], עומד במרכז, ואשתו ויטקה קובנר, ראשונה מימין]]
-כשנכנסו הגרמנים לקאליש בספטמבר [[1939]], יצאה מזרחה והצטרפה לריכוז "השומר הצעיר" ב[[וילנה|ווילנה]].
+כשנכנסו הגרמנים לקאליש בספטמבר [[1939]], יצאה מזרחה והצטרפה לריכוז "[[השומר הצעיר]]" ב[[וילנה|ווילנה]]. בווילנה הוטל עליה להיות מקשרת בין הגטו לעיר, וכך הכירה את [[אבא קובנר]], שהפך לימים לבן זוגה.
-בווילנה הוטל עליה להיות מקשרת בין הגטו לעיר, וכך הכירה את [[אבא קובנר]].
-היא היתה חברת ה[[פ.פ.או]] ("ארגון הפרטיזנים המאוחד"- המחתרת בגטו וילנה) ופרטיזנית ביערות רודניקי.
+היא היתה חברת ה[[פ.פ.או]] ("ארגון הפרטיזנים המאוחד"- המחתרת בגטו וילנה) ופרטיזנית ביערות רודניקי. בראשית שנת [[1942]] פוצצה רכבת גרמנית. על כך העידה קובנר:
-בראשית שנת [[1942]] פוצצה רכבת גרמנית. אף אחד לא העלה על דעתו שעשו זאת יהודים ובודאי לא אישה יהודיה. מתוך עדותה על פיצוץ הרכבת:
-:"הפעולה המרכזית היתה פיצוץ רכבת. זאת היתה הפעולה הראשונה מסוגה בכל האזור שלנו. זה היה בראשית [[1942]], כשהתנועה הפרטיזנית עדיין לא היתה מפותחת. אני רואה את חשיבות הפעולה, בייחוד בתעוזה שבה; שיהודים בגטו העזו לחשוב שהם יכולים לבצע פעולה פרטיזנית מתוך הגטו. הפעולה היתה מאד מסוכנת, כי אילו נתפסנו, יכולנו לסכן את הגטו כולו. העוז היה באחריות שלקחנו על עצמנו. את הפצצה הרכיב אבא. מיכאל, אחיו של אבא, השיג חוברת ישנה ממלחמת פינלנד, ובה הוראות להרכבת הפצצה. את חומר הנפץ הביאו חברי פ.פ.או. שעבדו במחסני התחמושת של הגרמנים. הם הגניבו את חומר הנפץ לגטו. הבעיה העיקרית בפעולה הזאת היתה לחפש מקום שעוברת בו רכבת ולא עובדים שם יהודים – כדי שלא יחשדו ביהודים שהם ביצעו את הפעולה. לקח לי כחודשיים עד שמצאתי את המקום המתאים."
+{{ציטוטון|הפעולה המרכזית היתה פיצוץ רכבת. זאת היתה הפעולה הראשונה מסוגה בכל האזור שלנו. זה היה בראשית [[1942]], כשהתנועה הפרטיזנית עדיין לא היתה מפותחת. אני רואה את חשיבות הפעולה, בייחוד בתעוזה שבה; שיהודים בגטו העזו לחשוב שהם יכולים לבצע פעולה פרטיזנית מתוך הגטו. הפעולה היתה מאד מסוכנת, כי אילו נתפסנו, יכולנו לסכן את הגטו כולו. העוז היה באחריות שלקחנו על עצמנו. את הפצצה הרכיב אבא. מיכאל, אחיו של אבא, השיג חוברת ישנה ממלחמת פינלנד, ובה הוראות להרכבת הפצצה. את חומר הנפץ הביאו חברי פ.פ.או. שעבדו במחסני התחמושת של הגרמנים. הם הגניבו את חומר הנפץ לגטו. הבעיה העיקרית בפעולה הזאת היתה לחפש מקום שעוברת בו רכבת ולא עובדים שם יהודים – כדי שלא יחשדו ביהודים שהם ביצעו את הפעולה. לקח לי כחודשיים עד שמצאתי את המקום המתאים.}}
-כאשר המחתרת יצאה ליער ויטקה התמנתה למפקדת פלוגת הסיור. לאחר אחת מפעולות  החבלה בעיר וילנה, החליטה להוביל ליער קבוצה של יהודים. בכך בחרה באופן מודע להפר את הפקודה של מטה הפרטיזנים, שאסר על הבאת יהודים ליער. מתוך עדותה על העברת יהודים ליער:
+כאשר המחתרת יצאה ליער, קובנר התמנתה למפקדת פלוגת הסיור. לאחר אחת מפעולות החבלה בעיר וילנה, החליטה להוביל ליער קבוצה של יהודים. בכך בחרה באופן מודע להפר את הפקודה של מטה הפרטיזנים, שאסר על הבאת יהודים ליער. מתוך עדותה על העברת יהודים ליער:
-:"עוד קודם לכן דיברתי עם אבא [קובנר], שאם תהייה הזדמנות, אולי אעביר יהודים ליער. זה היה ממש מסוכן. זה היה מבצע, לקחת 60 איש ולהוליך אותם ליער; וזה היה בתקופה שהמפקדה הראשית, שהיתה בפיקודו של ליטאי, שאמנם היה יהודי אך התחזה לליטאי, קבעה: "מספיק, יותר לא מביאים יהודים ליער! "אז אני אמרתי: "מילא, יהיה מה שיהיה. מה הם כבר יעשו לי? העיקר שהיהודים יינצלו". עשיתי את עצמי כאילו לא קיבלתי את הפקודה והבאתי את הקבוצה ליער..."
+{{ציטוטון|עוד קודם לכן דיברתי עם אבא [קובנר], שאם תהייה הזדמנות, אולי אעביר יהודים ליער. זה היה ממש מסוכן. זה היה מבצע, לקחת 60 איש ולהוליך אותם ליער; וזה היה בתקופה שהמפקדה הראשית, שהיתה בפיקודו של ליטאי, שאמנם היה יהודי אך התחזה לליטאי, קבעה: "מספיק, יותר לא מביאים יהודים ליער! "אז אני אמרתי: "מילא, יהיה מה שיהיה. מה הם כבר יעשו לי? העיקר שהיהודים יינצלו". עשיתי את עצמי כאילו לא קיבלתי את הפקודה והבאתי את הקבוצה ליער...}}
-נחשבה לפרטיזנית נועזת במיוחד, בעלת תושייה ואומץ לב והם עמדו לה בשעותיה הקשות כאשר ניצבה מול סכנות חיים.
+קובנר נחשבה לפרטיזנית נועזת במיוחד, בעלת תושייה ואומץ לב והם עמדו לה בשעותיה הקשות כאשר ניצבה מול סכנות חיים. ביולי [[1944]] הצטרפה ל{{ה|צבא האדום}} ששחרר את וילנה.
-ביולי [[1944]] הצטרפה ל{{ה|צבא האדום}} ששחרר את וילנה.
 בתום המלחמה היתה חברה בקבוצת "[[הנקם]]" וישבה ב[[פריז]], כקשרית בין הארגון לבין [[הבריגדה היהודית]].
-עלתה לארץ ישראל ב-[[1946]] באוניית המעפילים "[[ביריה (ספינת מעפילים)|ביריה]]", האוניה האחרונה שמעפיליה לא נשלחו ל[[קפריסין]].
+עלתה ל[[ארץ ישראל]] ב-[[1946]] באוניית המעפילים "[[ביריה (ספינת מעפילים)|ביריה]]", האוניה האחרונה שמעפיליה לא נשלחו ל[[קפריסין]].
-היא הקימה את ביתה ב[[עין החורש]] יחד עם [[אבא קובנר]] ונולדו להם שני ילדים - מיכאל ושלומית.
+היא הקימה את ביתה ב[[עין החורש]] יחד עם [[אבא קובנר]] ולזוג נולדו שני ילדים.
 ב-1993 הדליקה משואה בעצרת המרכזית לציון [[יום הזיכרון לשואה ולגבורה]] ב[[יד ושם]].
-ויטקה היתה [[פסיכולוג]]ית בקיבוצה ופיתחה שיטות טיפול ייחודיות.
+קובנר הייתה [[פסיכולוג]]ית בקיבוצה ופיתחה שיטות טיפול ייחודיות.
 בשנת 2004 תרמה ל"[[יד ושם]]" את אקדחו של אבא קובנר.{{הערה|1=[http://www1.yadvashem.org/yv/he/about/events/event_details.asp?cid=104 אקדחו של אבא קובנר מגיע ליד ושם], באתר "יד ושם"}}