הפלישה המונגולית לאזור הים הכספי

בשנים 1220-1223 ביצע כוח מונגולי, שכלל כ-30 אלף פרשים, את אחת מפשיטות הפרשים הארוכות והמוצלחות בהיסטוריה, בארצות מסביב לים הכספי. המשימה המקורית שהטיל ג'ינגיס חאן על כוח הפשיטה, בפיקוד המצביאים הידועים סבוטאי וג'אבאי (או ג'בה), הייתה לרדוף אחרי השאח אלא א-דין מוחמד (מוחמד השני) שליט האמפריה החוראזמית, במטרה ללכוד/להרוג אותו, ולא לאפשר לו מרווח נשימה לאירגון צבאות חדשים באזורים המערביים של ממלכתו. לאחר שנודע למונגולים על מותו של השאח בסוף שנת 1220, קיבל סבוטאי אישור מג'ינגיס חאן לחצות את הרי הקווקז במטרה לחקור את הארצות והעמים היושבים מצפון וממערב להרים, ולחזור למונגוליה לאחר מסע מסביב לים הכספי.

במהלך מסע הפשיטה, שארך למעלה מ-3 שנים, עבר הכוח המונגולי למעלה מ-8000 ק"מ, חצה בדרכו אזורים המשתייכים כיום לאוזבקיסטן, אפגניסטן, טג'יקיסטן, איראן, ארמניה, [[גאורגיה], רוסיה, אוקראינה וקזחסטן, והנחיל שורה של מפלות לצבאות אויב שעלו אליו במספרם. הפלישה המונגולית לאירופה (1236-1241), שנערכה 13 שנים לאחר מכן, התבססה במידה רבה על המודיעין שנאסף במהלך הפשיטה.