מדיניות פיסקלית

מדיניות פיסקלית היא מונח בכלכלה המתייחס להוצאות הממשלה כמו גם לאופן שבו הן ממומנות, אם על ידי הטלת מיסים, אם על ידי חוב ציבורי ואם על ידי הדפסת כסף. מדיניות זו עומדת בניגוד למדיניות מוניטרית.

מונחים

כאשר הממשלה מוציאה יותר מסך הכנסותיה, כפי שנוהגות בפועל רוב הממשלות, אנו נאמר כי לממשלה גרעון פיסקלי. הגירעון יכול להיות ממומן על ידי מכירת נכסי המדינה או על ידי הנפקת אגרות חוב או מלווים לציבור במטבע המקומי (חוב פנימי) או על ידי קבלת הלוואות מחו"ל (חוב חיצוני). לבסוף, יכולה הממשלה, בדרך כלל על ידי הבנק המרכזי, להדפיס כסף חדש ולשלם באמצעותו.

ממשלה נוקטת מדיניות פיסקלית מרחיבה כאשר היא מגדילה את הוצאותיה באופן גרעוני, או לעתים כאשר היא מצמצמת את גביית המסים. המצב ההפוך ייקרא מדיניות פיסקלית מרסנת.

כאשר המשק יהיה במצב של דיפלציה נבצע מדיניות פיסקלית מרחיבה, וכאשר המשק יהיה באינפלציה נבצע מדיניות פיסקלית מרסנת.

שימוש במדיניות פיסקלית

לפי משנתו של ג'ון מיינארד קיינס (הקרויה כלכלה קיינסיאנית), הממשלה יכולה וצריכה להשתמש במדיניות פיסקלית ככלי על מנת לסייע לשוק להגיע למצב של תעסוקה מלאה ולמנוע עודפי היצע המביאים למיתון. הגדלת הוצאות הממשלה, למשל על ידי ביצוע עבודות תשתית כגון סלילת כבישים באופן ציבורי, מסייעות למשק בכך שהן מזרימות ביקוש חדש למוצרים ושירותים, בשיעור הנגזר מהמכפיל הקיינסיאני, ומאפשרות ליצרנים לספק ביקוש זה על ידי ייצור נוסף באמצעות העסקת עובדים נוספים.

באופן כללי יותר, מקובל לדבר על מדיניות אנטי-מחזורית: כשם שיש לנקוט מדיניות פיסקלית מרחיבה בעת מיתון, כך יש לנקוט מדיניות פיסקלית מצמצמת או מרסנת בשעת גאות. על ידי הקטנת הוצאות הממשלה בתקופה של תעסוקה מלאה וצמיחה גבוהה, ניתן אמנם למתן את הקיצוניות של מחזור העסקים ולמנוע תקופת שפל חריפה בעתיד. אך בפועל ממשלות אינן נוהגות על פי רוב להילחם בגאות ושגשוג כלכלי באופן זה. בעולם המערבי יהיה זה בדרך כלל הבנק המרכזי שיילחם באינפלציה, שהיא תוצאה שלילית של גאות, על ידי העלאת שער הריבית במשק.

ביקורת

כלכלנים מוניטריסטים כגון מילטון פרידמן סבורים כי הממשלה אינה יכולה להשיג דבר באמצעים המתוארים לעיל ואף גורמת נזק כאשר היא מממנת את גרעונה על ידי הזרמת כסף חדש לשוק. הגדלת היצע הכסף היא לדידם הגורם היחידי לעליית מחירים. במקום מדיניות פיסקלית, יש להשתמש לטענתם במדיניות מוניטרית - לקבוע שער ריבית גבוה כדי לרסן (או נמוך, כדי לעודד) פעילות כלכלית.

חוב ציבורי

כאשר הממשלה נוהגת להוציא כספים באופן גרעוני לאורך זמן, היא מייצרת חוב לאומי גדל והולך. על חוב זה היא נדרשת לשלם ריבית שהופכת להוצאה ממשלתית גדלה והולכת. כאשר החוב הלאומי (שמקובל למדוד כאחוז מהתמ"ג) מגיע לממדים גדולים, יש לכך השלכות שליליות, לא רק משום שהמשק מקצה משאבים גדלים והולכים להחזר חובות העבר, אלא גם משום ששיעור הריבית שהוא נדרש לשלם עולה.

בישראל מוקדש כשליש מתקציב המדינה להחזר חובות. בשנת 2006 שילמה הממשלה כריבית על החוב הלאומי כ-36 מיליארד ₪; למעלה מ-13% מסך תקציב המדינה, שהיה כ-271 מיליארד ₪.