מילטון פרידמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מילטון פרידמן

מילטון פרידמןאנגלית: Milton Friedman;‏ 31 ביולי 1912 - 16 בנובמבר 2006), היה כלכלן יהודי-אמריקאי, מהחשובים ביותר במאה ה-20. נחשב לאבי אסכולת המוניטריזם אשר מתנגדת להתערבות פיסקלית מצד הממשלה בעת משבר. כמו כן, החזיק בעמדות ליברליות ותמך בחופש כלכלי רב, הגירה חופשית, ליגליזציית סמים וביטול אמצעי מדיניות אטטיסטים אחרים. פרידמן זכה בפרס נובל לכלכלה לשנת 1976.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בניו יורק למשפחה יהודית של מהגרים מברהובה שברוסיה הקרפטית, באותם הימים חלק מהונגריה. אמו הייתה מוכרת במכולת, ואביו התפרנס מעסקות תיווך. בגיל 16 התקבל ללימודים אקדמיים. בשנת 1932 קיבל תואר ראשון במתמטיקה מאוניברסיטת ראטגרס (Rutgers). אהבתו הראשונה של פרידמן הייתה המתמטיקה וחלומו היה לעשות בה שימוש כמומחה לביטוח ולאקטואריה. חוסר הצלחה בלימודים הוביל אותו לבסוף ללימודי כלכלה.

בשנים 1941 - 1943 היה דובר מחלקת האוצר של ארצות הברית, בשנת 1946 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת קולומביה ובאותה שנה החל ללמד באוניברסיטת שיקגו. שם החל להתבלט כהוגה דעות כלכלי יוצא דופן ואמיץ. בשלהי שנות ה-50 כבר עמד בראש המחלקה והוביל קו שצידד בשוק החופשי, בניגוד לרוב עמיתיו שהעלו על נס כלכלה שבה הממשלה מתערבת, על פי שיטתו של קיינס.

היוקרה שלה זוכה כיום רעיון השוק החופשי מקורה במידה רבה בעבודתם של מילטון פרידמן ושל עמיתיו באוניברסיטת שיקגו. לפי פרידמן, השוק פועל בצורה האופטימלית כאשר אין הממשלה מנסה להסדיר אותו.

גישתו של פרידמן ספגה ביקורת רבה, ומתנגדיה טענו שהיא דוגמטית, לא גמישה וחד משמעית מדי. כמה משריו של שליט צ'ילה אוגוסטו פינושה עברו סמינר של פרידמן באוניברסיטת שיקגו (וכונו "נערי שיקגו"), בעקבות זאת, קידמו השרים מדיניות ליברליזציה שהובילה לנס הצ'יליאני. בשנת 1976 זכה מילטון פרידמן בפרס נובל לכלכלה. ב-1988 העניק לו הנשיא רונלד רייגן את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.

נישא לרוז (לבית דירקטור). בנו, פרופסור דיוויד פרידמן, הוא הוגה דעות של הזרם האנרכו-קפיטליסטי בכלכלה.

מילטון פרידמן וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1977 הגיע לביקור בישראל, נפגש עם שר האוצר שמחה ארליך ועם בכירים במשק הישראלי. ביקורו עורר גל של מחאות בחוגי השמאל, בשל חששם מהשפעתו על מעצבי המדיניות הכלכלית בממשלה. לטענת פרידמן, הנהגת המדינה לאחר המהפך הפוליטי לא שעתה לעצותיו, והגדילה את הסובסידיות וההוצאה הציבורית ואת מעורבות הממשלה במשק[1]. הטענות מצד מבקריו של פרידמן הן, שהמלצותיו כי ממשלת ישראל תוותר על חלק מסמכויות הרגולציה ותנהיג סחר חופשי במטבע חוץ הן שהובילו, בין השאר, להרעה במאזן התשלומים ולעלייה מהירה מאוד באינפלציה. בשנת 1998 הביע פרידמן תקווה שבנימין נתניהו יצליח לשנות את התפיסה ויביא את המשק הכלכלי חזרה למה שהוא כינה מסורת יהודית בת אלפיים שנה של כלכלה חופשית ויוזמה פרטית [2]. למרות הסתייגותו של פרידמן מהמדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל בשנות ה-70 וה80 של המאה ה-20, בחוגים סוציאליסטים ישראליים נוהגים לייחס את המעבר למדיניות הפרטה ושוק חופשי בישראל לביקורו של פרידמן בשנת 1977 [3].

כתבים נודעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קפיטליזם וחירות - מאת מילטון פרידמן, (תרגום: מזל כהן, הוצאת שלם, 2003). היה לאחד הספרים המשפיעים ביותר שנכתבו בנושאי כלכלה. בספר מציג פרידמן בבהירות ובקיצור את אמונותיו הכלכליות, ששורשיהן בגישה ליברלית ובתמיכה בחירויות הפרט.
    פרידמן מונה בספר 14 פעילויות שמהאחריות עליהן צריכה הממשלה למשוך את ידה, ביניהן סבסוד לחקלאות, פיקוח על שכר הדירה, שכר מינימום, רגולציה בענפים שונים, חובת ביטוח סוציאלי, גיוס חובה והדואר.
  • שותף בכתיבת הספר "ההיסטוריה המוניטרית של ארצות הברית".
  • החופש לבחור - עיקרי הכלכלה החופשית, הוצאת דביר, תשמ"ח 1988. בספר זה, אותו חיבר עם אשתו, מציין פרידמן את החינוך כתחום חשוב אשר ביחס אליו הגיע למסקנה כי מוטב לממשלה למשוך את ידה מהעיסוק בו, לטובת מעבר לשימוש בשיטה לפיה יקבלו ההורים קופונים מאוצר המדינה, ובאמצעותם יוכלו "לקנות" חינוך בבית ספר שיבחרו לפי שיקול דעתם. התחרות בין בתי הספר על ה"לקוחות", אליבא דפרידמן, תביא לשיפור רמתם. הרעיון מומש באופן חלקי כאשר תוכניות שוברים הופעלו במקומות שונים בארצות הברית, החל בשנות ה-80 של המאה ה-20.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מילטון פרידמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]