בלה אחמדולינה – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
בשנים [[1955]]-[[1958]] היא הייתה נשואה ל[[משורר]] [[יבגני יבטושנקו]]. |
בשנים [[1955]]-[[1958]] היא הייתה נשואה ל[[משורר]] [[יבגני יבטושנקו]]. |
||
בשנת [[1959]] היא כתבה אחד משירים המפורסמים שלה שבשת [[1975]] הולחן על ידי [[מיכאל טריברדייב]] והושמה בסרט של [[אלדר ריאזנוב]] [[צחוק הגורל]]. |
כבר המהלך שנות ה-50 שיריה התפרסמו ביחונים ספרותיים. בשנת [[1959]] היא כתבה אחד משירים המפורסמים שלה שבשת [[1975]] הולחן על ידי [[מיכאל טריברדייב]] והושמה בסרט של [[אלדר ריאזנוב]] [[צחוק הגורל]]. |
||
בשנת [[1960]] אחמדולינה סיימה ללמוד במכון לספרות ב[[מוסקבה]]. במהלך הלימודים היא סולקה |
בשנת [[1960]] אחמדולינה סיימה ללמוד במכון לספרות ב[[מוסקבה]]. במהלך הלימודים היא סולקה לזמן מה עקב התנגדותה להצטרף לרדיפות של [[בוריס פסטרנק]]. |
||
ספר שירים הראשון שלה התפרסם בשנת [[1962]] ובהמשך כל מספר שנים פורסם ספר חדש. על היצירות שלה הוענק למשוררת [[פרס ברית המועצות]] בשנת [[1989]] ו[[פרס הפדרציה הרוסית]] בשנת [[2004]]. |
ספר שירים הראשון שלה התפרסם בשנת [[1962]] ובהמשך כל מספר שנים פורסם ספר חדש. על היצירות שלה הוענק למשוררת [[פרס ברית המועצות]] בשנת [[1989]] ו[[פרס הפדרציה הרוסית]] בשנת [[2004]]. במהלך השנים היא זכתה במספר רב של פרסים נוספים. |
||
בשנת [[1964]] אחמדולינה שיחקה בסרט בבימוי של [[ואסילי שוקשין]]. |
בשנת [[1964]] אחמדולינה שיחקה בסרט בבימוי של [[ואסילי שוקשין]]. במהלך שנות ה-60 היא כתבה כמה תסריטים לסרטים על פי יצירות של ה[[סופר]] יורי נגיבין שאז היה בעלה. |
||
בשנת [[1970]] המושררת ביקרה ב[[גאורגיה]] והתרשמה מאוד. מאז היא החלה לתרגם לרוסית יצירות של משוררים גאורגים [[ניקולוז ברתשווילי]], [[גלקטיון טאבידזה]] ומשוררים נוספים. |
בשנת [[1970]] המושררת ביקרה ב[[גאורגיה]] והתרשמה מאוד. מאז היא החלה לתרגם לרוסית יצירות של משוררים גאורגים [[ניקולוז ברתשווילי]], [[גלקטיון טאבידזה]] ומשוררים נוספים. |
||
אחמדולינה הייתה ידוע כתומכת בתנועת ה[[דיסידנט|דיסידנטים]]. |
אחמדולינה הייתה ידוע כתומכת בתנועת ה[[דיסידנט|דיסידנטים]]. פעמים רבות היא התבטה להגנת [[אנדריי סחרוב]], [[ולדימיר ווינוביץ']] ופעילים נוספים. הודעותיה פורסמו ב[[עיתון]] [[ניו יורק טיימס]] ושודרו בתחנות רדיו [[קול אמריקה]] ו[[קול השלום]]. בשנת [[1979]] היה השתתפה בהכנת [[אלמנך]] ספרותי "מטרופול" שפורסם ב[[פריז]] ללא ידיעת ה[[צנזורה]] הסובייטית. בשנת [[1993]] היא הייתה בין חותמה "מכתב 42" שתמך במדיניות של [[בוריס ילצין]]. |
||
בשנים אחרונות אחמדולינה הייתה חולה מאוד ונפטרה ב-[[29 בנובמבר]] [[2010]]. היא נטמנה ב[[בית העלמין נובודוויצ'י]] ב[[מוסקבה]]. |
בשנים אחרונות אחמדולינה הייתה חולה מאוד ונפטרה ב-[[29 בנובמבר]] [[2010]]. היא נטמנה ב[[בית העלמין נובודוויצ'י]] ב[[מוסקבה]]. |
||
חלק משיריה תורגמו ל[[עברית]] בספר "אגדה של גשם" בתרגום של אריה אהרוני. |
|||
==קישורים חיצוניים== |
==קישורים חיצוניים== |
||
* [http://www.abella.in/ אתר לזכרה] |
* [http://www.abella.in/ אתר לזכרה] |
||
{{מיון רגיל:אחמדולינה, בלה}} |
|||
גרסה מ־07:38, 18 במאי 2013
בלה אחמדולינה (ברוסית: Белла Ахмадулина; 10 באפריל 1937, מוסקבה - 29 בנובמבר 2010, פרדלקינו בפרברי מוסקבה) הייתה משוררת רוסיה וסובייטית.
בלה אחמדולינה נולדה במוסקבה. אביה היה ממוצר טטרי וכיהן בתפקיד בכיר בממשל אימה הייתה מתרגמת בעלת שורשים איטלקים. עוד בתקופת בית הספר אחמדולינה החלה לכתוב שירה.
בשנים 1955-1958 היא הייתה נשואה למשורר יבגני יבטושנקו.
כבר המהלך שנות ה-50 שיריה התפרסמו ביחונים ספרותיים. בשנת 1959 היא כתבה אחד משירים המפורסמים שלה שבשת 1975 הולחן על ידי מיכאל טריברדייב והושמה בסרט של אלדר ריאזנוב צחוק הגורל.
בשנת 1960 אחמדולינה סיימה ללמוד במכון לספרות במוסקבה. במהלך הלימודים היא סולקה לזמן מה עקב התנגדותה להצטרף לרדיפות של בוריס פסטרנק.
ספר שירים הראשון שלה התפרסם בשנת 1962 ובהמשך כל מספר שנים פורסם ספר חדש. על היצירות שלה הוענק למשוררת פרס ברית המועצות בשנת 1989 ופרס הפדרציה הרוסית בשנת 2004. במהלך השנים היא זכתה במספר רב של פרסים נוספים.
בשנת 1964 אחמדולינה שיחקה בסרט בבימוי של ואסילי שוקשין. במהלך שנות ה-60 היא כתבה כמה תסריטים לסרטים על פי יצירות של הסופר יורי נגיבין שאז היה בעלה.
בשנת 1970 המושררת ביקרה בגאורגיה והתרשמה מאוד. מאז היא החלה לתרגם לרוסית יצירות של משוררים גאורגים ניקולוז ברתשווילי, גלקטיון טאבידזה ומשוררים נוספים.
אחמדולינה הייתה ידוע כתומכת בתנועת הדיסידנטים. פעמים רבות היא התבטה להגנת אנדריי סחרוב, ולדימיר ווינוביץ' ופעילים נוספים. הודעותיה פורסמו בעיתון ניו יורק טיימס ושודרו בתחנות רדיו קול אמריקה וקול השלום. בשנת 1979 היה השתתפה בהכנת אלמנך ספרותי "מטרופול" שפורסם בפריז ללא ידיעת הצנזורה הסובייטית. בשנת 1993 היא הייתה בין חותמה "מכתב 42" שתמך במדיניות של בוריס ילצין.
בשנים אחרונות אחמדולינה הייתה חולה מאוד ונפטרה ב-29 בנובמבר 2010. היא נטמנה בבית העלמין נובודוויצ'י במוסקבה.
חלק משיריה תורגמו לעברית בספר "אגדה של גשם" בתרגום של אריה אהרוני.
קישורים חיצוניים