גרגרן – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 9: שורה 9:
|סוג='''גרגרן'''
|סוג='''גרגרן'''
|מין='''גרגרן'''
|מין='''גרגרן'''
|שימור=שימור NT
|שימור=שימור LC
|שם מדעי= Gulo Gulo
|שם מדעי= Gulo Gulo
|תפוצה=[[קובץ:Leefgebied_veelvraat.JPG|250px|]]<br /><small>תפוצת הגרגרן (באדום)</small>
|תפוצה=[[קובץ:Leefgebied_veelvraat.JPG|250px|]]<br /><small>תפוצת הגרגרן (באדום)</small>

גרסה מ־02:12, 30 באוגוסט 2013


שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון

פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

קריאת טבלת מיוןגרגרן
Center
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
תת־סדרה: דמויי כלב
משפחה: סמוריים
סוג: גרגרן
מין: גרגרן
שם מדעי
Gulo Gulo
ליניאוס, 1758
תחום תפוצה

תפוצת הגרגרן (באדום)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גרגרן (שם מדעי: Gulo gulo), מין יחיד בסוג גרגרן (Gulo) שבמשפחת הסמוריים. הוא מצוי באזורים הצפוניים של העולם, בעיקר צפון אמריקה צפון רוסיה ואלסקה. בעל החיים הזה אינו נראה מרשים במיוחד ממבט ראשון, אך הוא מפתיע בכוחו גופו ולסתו, ובאופיו חסר הפחד. גרגרן נחוש עשוי להבריח להקת זאבים ואף דוב מטרף. מבנה גופו מותאם לציד ולריצה מהירה וממושכת, אפילו על שלג. על אף סגולותיו אלה, הוא ביישן ובדרך כלל לא נוטה להיראות על ידי בני אדם.

תיאור פיזיולוגי

הגרגרן הוא מהגדולים שבמשפחת הסמוריים, והזכר עשוי להיות גדול מהנקבה עד שליש. ממבט ראשון עשוי בעל החיים הזה להזכיר דוב ההולך על ארבע, אך אין קשר מיוחד בין השניים מלבד העובדה ששניהם טורפים יבשתיים.

יש לו מבנה חסון, מוצק וחזק להפליא. לסתותיו חזקות ביותר יחסית לגודלו ויכולות לפצח עצם אייל קפואה או חומר קשה אחר באותה מידה. כיוון שהמבנה מסורבל למדי, אין הגרגרן מצטיין בחן מיוחד. אך לעומת זאת, מבנהו מאפשר לו לרוץ במהירות של עד 60 קמ"ש למרחקים ארוכים למדי. כפותיו גדולות מאוד ביחס לגופו ועוזרות לו לרוץ על השלג. אך אם הוא מתקדם על השלג, הוא חייב לרוץ פן ישקע, ואולי זו אחת הסיבות שגופו בנוי לרוץ ללא הפסקה. כיוון שהוא בנוי לרוץ על השלג, בעונת החורף קל לו יותר לתפוס את טרפו. הוא גם יכול לטפס על עצים, וכך מוציא עופות מקיניהם.

תזונה

הגרגרן הוא אוכל כל. בין השאר הוא אוכל אוכמניות וגרגירים, אך מזונו העיקרי הוא טרף. הוא אמנם קטן, אך תוקפני ביותר, עד כדי כך שבזעמו הוא עשוי להבריח דוב או זאב מטרפו. הוא אוכל נבלות בין השאר אך גם צד בעצמו. כמו שהוזכר, בעונת החורף קל לו יותר לרדוף אחר טרפו ולהשיגו, שכן הוא בנוי לריצה על השלג. שיטה נוספת היא ציד מהמארב. הגרגרן מחכה על סלע גדול עד שיעבור בסביבה אייל כלשהו או טרף אחר, ואז מזנק עליו והורגו.

את טרפו הוא קוטל במספר דרכים אך בעיקר בעזרת שבירת המפרקת או עצם חשובה אחרת. אם לא סיים את טרפו הוא קוברו באדמה למועד מאוחר יותר. כיוון שהוא ירא מדברים מעטים בלבד הוא צד טרף עד לגודל של אייל הצפון. מסופרים גם סיפורים שטרף טרף גדול אף כגון אייל קורא, אך ספק אם הדבר נכון. בגלל נטייתו לטפס הוא גם צד עופות בקיניהם. טפריו של שלך אינם מטרידים אותו לרוב, ומכך אפשר ללמוד על עקשנותו.

הגרגרן והאדם

ממבט ראשון אין הגרגרן נראה מאיים במיוחד. אך הדבר עלול להטעות. הוא אכן ביישן ולא נוטה להיראות על ידי בני אדם, אך הוא ידוע באמריקה בתור בעל- חיים מזיק לתושבים. שכן במקומות שבהם אנשים מקימים בקתות מבודדות הוא עלול לפרוץ אליהן כשהבעלים אינם. בגלל כוחו הרב אין הוא מתקשה לפצח את אחת מקורות העץ החלשות או את אחד החלונות. מרגע שנכנס לבית, מתחיל תוהו ובוהו. כשבעל הבית חוזר, הוא עלול לחשוב שסערה התחוללה בבית, ואכן יש שמץ של אמת בדבר. בעל- החיים הזה גורם נזקים עצומים מדי שנה, ועל- כן ניצוד והגיע לרמה "קרובה לסיכון" בסולם ההכחדה.

הגרגרן במדיה

בקומיקס אקס-מן של חברת מרוול וולברין קרויי על שם הגרגרן (וולברין הוא השם האנגלי לגרגרן) וכמו הגרגרן גם וולברין מאופיין בכח ונחישות.

קישורים חיצוניים

  1. ^ גרגרן באתר הרשימה האדומה של IUCN