לדלג לתוכן

אייליים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המונח "אייל" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו אייל (פירושונים).
קריאת טבלת מיוןאייליים
קובץ של איילים
קובץ של איילים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
תת־סדרה: מעלי גירה
משפחה: אייליים
שם מדעי
Cervidae
פולדפוס, 1820
תחום תפוצה
תפוצת האיילים בחום
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אַיָּלִיִים[1] (שם מדעי: Cervidae) היא משפחה של יונקים מעלי גירה בסדרת מכפילי פרסה. בעלת 16 סוגים ו־36 מינים.

מאפיינים ובית גידול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרנם של האייליים (Antler) שונה מזו של מעלי גירה אחרים (Horn). קרני האיילים הן מבנים גרמיים שגדלים בכל שנה בדרך-כלל בקיץ, ולרוב רק הזכר מגדל אותן. הקרן מתחילה להתפתח אצל האיילים הצעירים, כאשר בתחילה יש לאייל שתי בליטות על הראש שמהן מתפתחות הקרניים. בזמן התפתחותן של הקרניים, עוטפת אותן רקמת עור מיוחדת (באנגלית: Velvet) שעשירה בכלי דם, והיא מספקת לקרניים חמצן וחומרי מזון הנחוצים לגדילתם. רקמה זו נשארת על הקרניים למשך מספר חודשים, עד להתקשחות העצם שבקרן. משהעצם התקשחה, רקמת העור תינתק מעל הקרן (ולא תושל ממנו).

האיילים מפרישים ריח מסוים מבלוטות הנמצאות ליד עיניהם ומצחם כדי לסמן את הטריטוריה שלהם. ריח זה משמש לעיתים ציידים המעוניינים במציאת האיילים. בנוסף, לאייליים יש שכבה מחזירת אור מיוחדת בעיניהם (Tapetum lucidum), המאפשרת להם ראיית לילה טובה. במהלך עונת הרבייה, האיילים ישתמשו בקרניהם כדי להילחם אחד בשני כדי למשוך נקבות מהעדר. שני האיילים ינועו במעגל, יעקמו את רגליהם אחורנית, ינמיכו את ראשם, ואז יתקיפו האחד את השני.

הקטן באיילים הוא הפודו הצפוני מדרום אמריקה, שגובהו בכתפיים פחות מ-40 סנטימטר, משקלו מגיע עד 8 קילוגרם ואורך הקרן שלו 10 סנטימטר. הגדול בין האיילים הוא אייל קורא (Alces alces) החי בצפון אמריקה, בצפון אירופה ובצפון אסיה. אייל ענקי זה מתנשא בכתפיו עד לגובה 230 סנטימטר, משקלו מגיע עד 800 קילוגרם ומוטת הקרניים המסועפות שלו מגיעה עד 180 סנטימטר.

הנקבה ממליטה שני עופרים בכל המלטה, ולעיתים רחוקות היא ממליטה שלושה. תקופת ההריון עשויה להימשך עד עשרה חודשים. מרבית העופרים נולדים כאשר פרוותם מכוסה בנקודות לבנות, אולם אלו נעלמות עם ההתבגרות (להוציא כשישה מיני איילים, שאצלם הנקודות נשארות). לאחר צאתו לאוויר העולם, נקבת האיל תנקה את העופר בלשונה ובכך היא תעלים את ריחו שמושך טורפים. האם עוזבת את עופריה לעיתים קרובות. בשבוע הראשון לחייו, העופר חלש מדי מכדי לצאת עם אמו, ולכן יישאר חבוי בעשב. לאחר שיהיה חזק מספיק, יתחיל להסתובב עם אמו. העופר נשאר עם האם במשך שנה לערך. זכרים לרוב לא רואים יותר לעולם את אמם, בעוד שנקבות לעיתים חוזרות לאמן יחד עם עופריהן שלהן, ויחד הן מקימות עדרים קטנים.

גופם של האיילים הוא גמיש וקומפקטי בדרך-כלל, ורגליהם החזקות והארוכות מותאמות לאדמת טרשים מיוערת. בנוסף, האיילים הם שחיינים מעולים. שיני הלחי התחתונה שלהם עשויות האמייל הן בעלות קצוות מעוגלים, מה שמאפשר להם ללעוס מגוון רחב של צמחים. האיילים הם מעלי גירה, ובטנם מורכבת מארבעה חללים. לרובם הגדול של האיילים יש בלוטה מיוחדת ליד כל עין. בלוטה זו מכילה פרומון מרוכז, המשמש לסימון הטריטוריה שלהם. כאשר הם מתרגשים, הם עשויים לפתוח את הבלוטות לרווחה. לכל האיילים יש כבד, אולם הם נעדרים כיס מרה. אלקרן הגדות הוא מין האייליים היחיד שאין לו קרניים, ובמקומן הוא בעל ניבים.

האיילים בררנים בבחירת מזונם. הם ניזונים מעלים. בטנם קטנה ודרישות התזונה שלהם גבוהות. במקום לאכול כמויות גדולות של מזון סיבי שקשה לעכלו ושערכו התזונתי נמוך, האייל מעדיף לאכול חומרי מזון מזינים וקלים לעיכול, כמו עלים רעננים, עשב טרי, חוטרים רכים, פירות, פטריות וחזזיות. האיילים הם צמחונים מובהקים והם מעלי גירה טיפוסיים. מזונם עובר תסיסה ועיכול בקיבה בעלת ארבעה מדורים, שבהם חיים חיידקים וחד-תאיים המסייעים בפירוק המזון ובעיקר בהפיכת תאית לסוכרים זמינים לגוף.

נקבת אייל קנדי מיניקה את בנה. ניתן להבחין במעט נקודות לבנות שנותרו על פרוותו
עופר של אייל פרדי לבן-זנב
זכר אייל הצפון

לכל האיילים הזכרים יש מבנים דמויי קרניים הנקראים "אנטלר", אשר בכל שנה נופלות וגדלות מחדש מנקודה מיוחדת בגולגולת שנקראת pedicle. המין היחיד שלנקבה שלו יש קרן הוא אייל הצפון. בזמן גדילתה, הקרן מכוסה ברקמה מיוחדת עשירה בכלי דם שנקראת velvet. לפני תחילת עונת הרבייה, הקרניים מתקשחות מתחת לרקמה העורית, ואז היא מושלת מעל הקרן ומשאירה אחריה קרן עצמית חזקה. לאחר עונת הרבייה, הבליטה שעל הראש והקרן מופרדות על ידי רקמה, ואז הקרן נופלת. לכל מין אייל יש קרן בעלת מבנה וצורה שונים. בחורף או באביב נושרות הקרניים והזכרים נותרים חסרי קרניים. זמן קצר לאחר מכן מתחילות הקרניים לצמוח מחדש, וכך כל שנה מחדש. תפקידן הראשי של הקרניים הוא לפרסם את הנושא אותן ולהעיד על כשירות. זכר צעיר או זכר זקן אינם כשירים דיים כדי לצמח ולשאת קרניים גדולות ומפוארות המונחות על הראש, ומפריעות מאוד לנוע בתוך סבכי היער והחורש שבהם חיים האיילים. הזכרים הבוגרים לעומתם נושאים את הקרניים הגדולות והמכבידות, וכך מפגינים את כשירותם ואת כוחם.

תפוצתם של האייליים רחבה, והיא כוללת את כל היבשות למעט אוסטרליה, מרבית אפריקה, ואנטארקטיקה. יש לציין כי מספר מיני איילים הובאו בידי האדם לגינאה החדשה, אוסטרליה וטסמניה, וכיום הם מצויים שם בטבע. הם חיים במגוון בתי גידול, החל מטונדרה וטייגה, וכלה בהרים וביערות גשם טרופיים. איילים רבים חיים באקוטונים (אזורי מעבר בין שני בתי גידול), כמו האזורים שבין יערות וסבכי שיחים (הסוואה) ובין ערבות וסוואנות (שטחים פתוחים).

חשיבות כלכלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאיילים יש מזה זמן רב חשיבות לאדם. בשר האייל הוא אחת מהסיבות לשמן הוא מגודל וניצוד. שימוש נוסף נעשה בעורו של האייל, המשמש לייצור נעליים, מגפיים וכפפות. מקרניו של האייל ניתן לייצר כפתורים וידיות של סכינים. הסאמים מסקנדינביה ועמים נוודים אחרים בצפון אסיה השתמשו באייל הצפון לצורכי מזון, ביגוד ותחבורה. בשר האייל משמש להכנת מאכלים רבים, ובאנגלית זכה לשם מיוחד - Venison.

כשרות האייל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אַיָּל נמנה בתורה בין החיות הטהורות המותרות באכילה (דברים יד ה; יב טו- כב, טו כב), שעלו תדירות על שולחנו של המלך שלמה (מ"א ה ג). עד לימינו השתמרו עדויות רבות לשחיטה כשרה של מיני איילים שונים ברחבי העולם, ובהם: אייל הכרמל, אייל קנדי, יחמור אירופי (Dama dama) ואייל הצפון. בישראל התעורר פולמוס הלכתי לגבי כשרותו של האיל האדמוני[2].

אייל אציל
מונטיאק הציצית
פודו דרומי
אייל נקוד
נקבת אייל קורא
נקבת אייל הביצות

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מילון בעלי חיים: נכר (תשל"ב), 1972, באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ זהר עמר וא' זיבוטפסקי, "כשרות האיל והצבי", תחומין, כט (תשס"ט), עמ' 162 – 172