מינואט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־19:36, 1 בספטמבר 2015

ערך זה עוסק בריקוד. אם התכוונתם להרכבת ג'אז ישראלי, ראו מינואט (להקה).

במוזיקה, מינואט הוא מחול ממקור צרפתי שמשקלו משולש (3/4) ומהירותו בינונית. שמו נגזר מן המילים minuetto באיטלקית ו-menuet ,menu בצרפתית (קטן, זעיר) ומתייחס לאופי הצעדים הזעירים והמדודים (pas menus) הנדרשים לביצועו.

היסטוריה

ראשיתו במחצית השנייה של המאה ה-17 כריקוד כפרי בצרפת משם הוא הובא לחצרו של המלך לואי ה-14 ושל האריסטוקרטים האחרים. מצרפת התפשט לחצרותיהם של האצילים בכל רחבי אירופה. מכיוון שכך, המינואט, כריקוד, הפך לסמל של טעם איכותי והוכנס לתוך רשימת הריקודים המובחרים המהווים את הסויטה. לבסוף, המינואט הוכנס לפתיחות, לסונאטה ואף לסימפוניה. כעבור כמאה שנה, בסוף המאה ה-18, ירדה קרנו של המינואט ובטהובן החליף אותו בסקרצו בעל האופי הסוער והמסובך יותר. מלחינים החלו כותבים מינואטים עצמאיים שהושמעו בהפסקות בין קונצרטים או בין קטעים של סולנים.

מבנה

ריקוד המנואט כתוב בקצב 3.

בתחילה, נכתב המינואט בצורה שניונית (בינארית), כלומר מורכב משני חלקים כאשר כל חלק מושמע פעמיים וגודלו, בדרך כלל, 8 תיבות. הצורה הסכמטית היא א-א ב-ב. אך עם הזמן החלק השני גדל והתרחב בצורת פיתוח של החלק הראשון והשני ונוסף לו חלק שלישי הזהה לחלק הראשון וכך התפתח המינואט לצורה שלישונית. הסכמה הפכה ל- א-א אב-אב א-א . החלק השני (האמצעי), נכתב בדרך כלל בניגודיות לחלק הראשון מבחינת סולם ותזמור. מתקופתו של מלחין הבארוק הצרפתי ז'אן-בטיסט לולי, נהוג היה להוסיף למינואט, מינואט שני, בעל חומר מוזיקלי חדש, במבנה הדוח-חלקי או התלת חלקי. לרוב, המינואט השני שמש כקונטראסט למינואט הראשון מבחינת סולם או טמפו. מינואט שני זה נכתב בהתחלה לשלושה כלי נשיפה - שני אבובים ובאסון - ועל כן נקרא שמו טריו. השם נשאר גם כאשר, לאחר מכן, ניגנו אותו כלים אחרים או אפילו יותר משלושה כלים. לאחר הטריו (המינואט השני) נהוג לנגן את המינואט הראשון אך הפעם ללא חזרות.

ערך מורחב – טריו (צורה)

הצורה הסכמתית המושלמת הפכה ל- א-א אב-אב א-א ג-ג גד-גד ד-ד א אב א.

בתקופה הקלאסית, הפכו המינואט והטריו לפרק סטנדרטי בסימפוניה בת ארבעה פרקים, ומאוחר יותר התפתח המינואט בסימפוניה לסקרצו, שינוי שהכניס לראשונה לודוויג ואן בטהובן.

מוצרט משתמש במחול המינואט כדי לייצג את מעמד האצילים באופרות שלו (למשל: בתמונת הנשף בדון ג'ובאני ובאריה של פיגארו "אם תרצה לרקוד" מתוך נישואי פיגארו), ובעקבותיו עושה זאת גם ורדי, בתמונת הנשף מתוך ריגולטו. לשם הדגמה של מינואטים "מושלמים" יש להאזין ל-מינואט מסימפוניה "הפנר" של מוצרט ולמינואט וטריו מתוך "מוזיקת לילה קטנה" של אותו מלחין.

לקריאה נוספת

TEACHING MUSICAL APPRECIATION, TERENCE DWYER, OXFORD UNIVERSITY PRESS, 1975.
אנציקלופדיה למוזיקה, ישראל שליטא, יהושע צ'יצ'יק הוצאת ספרים, תל אביב, 1965.

@@ שורה 6: / שורה 6: @@
 ==מבנה==
+ריקוד המנואט כתוב בקצב 3.
 בתחילה, נכתב המינואט בצורה שניונית (בינארית), כלומר מורכב משני חלקים כאשר כל חלק מושמע פעמיים וגודלו, בדרך כלל, 8 תיבות. הצורה הסכמטית היא א-א ב-ב. אך עם הזמן החלק השני גדל והתרחב בצורת פיתוח של החלק הראשון והשני ונוסף לו חלק שלישי הזהה לחלק הראשון וכך התפתח המינואט לצורה שלישונית. הסכמה הפכה ל- א-א אב-אב א-א . החלק השני (האמצעי), נכתב בדרך כלל בניגודיות לחלק הראשון מבחינת [[סולם (מוזיקה)|סולם]] ו[[תזמור]]. מתקופתו של מלחין הבארוק הצרפתי [[ז'אן-בטיסט לולי]], נהוג היה להוסיף למינואט, מינואט שני, בעל חומר מוזיקלי חדש, במבנה הדוח-חלקי או התלת חלקי. לרוב, המינואט השני שמש כקונטראסט למינואט הראשון מבחינת סולם או [[מפעם|טמפו]]. מינואט שני זה נכתב בהתחלה לשלושה כלי נשיפה - שני אבובים ובאסון - ועל כן נקרא שמו [[טריו (צורה מוזיקלית)|טריו]]. השם נשאר גם כאשר, לאחר מכן, ניגנו אותו כלים אחרים או אפילו יותר משלושה כלים. לאחר הטריו (המינואט השני) נהוג לנגן את המינואט הראשון אך הפעם ללא חזרות.
 {{ערך מורחב|ערך=[[טריו (צורה)]]}}