שמואל לנדא – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 18: שורה 18:
* {{אוצר החכמה||דרוש הספד על פטירת אדונינו הקיסר האדיר הגדול החסיד הרחמן לעאפאלד השני ז"ל|168092|הספד על פטירת [[לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]], שנשא בק"ק פראג ב[[המוזיאון היהודי בפראג#בית הכנסת מייזל|בית הכנסת מייזל]], פראג תקנ"ב}}
* {{אוצר החכמה||דרוש הספד על פטירת אדונינו הקיסר האדיר הגדול החסיד הרחמן לעאפאלד השני ז"ל|168092|הספד על פטירת [[לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]], שנשא בק"ק פראג ב[[המוזיאון היהודי בפראג#בית הכנסת מייזל|בית הכנסת מייזל]], פראג תקנ"ב}}


==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}
{{מיון רגיל:לנדא, שמואל}}
{{מיון רגיל:לנדא, שמואל}}
[[קטגוריה:רבנים פולנים]]
[[קטגוריה:רבנים פולנים]]

גרסה מ־18:13, 28 בנובמבר 2016

הרב שמואל סג"ל לנדא (ה'תק"י, 1750- כ"ח בתשרי תקצ"ה, 31 באוקטובר 1834), היה בנו של הנודע ביהודה ויורשו כרבה של פראג וראש הישיבה בה במפנה המאה ה-19. היה פוסק הלכה ומחבר תורני, כתב חלק מתשובות אביו והוציאם לאור לאחר פטירתו, במהדורה שנייה של הספר נודע ביהודה.

ביוגרפיה

נולד ביאמפול שבאוקראינה, בנו השני של רבי יחזקאל סג"ל לנדא - הנודע ביהודה, שכיהן כרב העיירה. בהיותו בן 5 עברה משפחתו לפראג, שם נתמנה אביו לכהן כרב העיר. למד תורה אצל אביו. נשא את הינדכה, בתו של הרב פייביש היילפרין רבה של מץ, לאחר נישואיו התגורר בפראג. לעת זקנותו של אביו, מינהו אביו למלא את מקומו בתפקידיו כרב העיר וכראש הישיבה, עד לפטירת אביו המשיך לכתוב את תשובותיו ולאחר פטירתו הוציא לאור את המהדורה השנייה של הספר נודע ביהודה כשחלק מתשובותיו מובאים בספר. הוציא לאור את תשובותיו בשו"ת "שיבת ציון", בו הוא מתמקד בביאור תשובות אביו. הגהותיו לספר שער המלך נדפסו במהדורת מכון ירושלים של ספר זה.

לאחר פטירת אביו התמנה כאב"ד פראג במקומו. למינוי התלווה סכסוך ארוך עם הרב ברוך ייטלס שקידם עצמו כמועמד לאב"ד פראג. במהלך הסכסוך האשים הרב לנדא את ייטלס בגניבה ספרותית מדרשותיו[1].

נפטר בכ"ח תשרי תקצ"ה ונקבר בבית העלמין היהודי בפראג.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ספריו

הערות שוליים

  1. ^ ראו: נודע ביהודה (מהדורה תנינא) או"ח סי' צא: "ואעפ"כ איש אחד שלח בו יד להתלבש עצמו במה שהי[ה] בכח השגתו לתפוס". כוונתו לדברים שנדפסו ב"טעם המלך" בהלכות חמץ ומצה פ"א ה"ג.