שמואל לנדא – הבדלי גרסאות
אבא שלו היה רב במץ, לא הוא |
|||
שורה 1: | שורה 1: | ||
הרב '''שמואל סג"ל לנדא''' ([[ה'תק"י]], [[1750]]- [[כ"ח בתשרי]] [[תקצ"ה]], [[31 באוקטובר]] [[1834]]), היה בנו של [[הנודע ביהודה]] ויורשו |
הרב '''שמואל סג"ל לנדא''' ([[ה'תק"י]], [[1750]]- [[כ"ח בתשרי]] [[תקצ"ה]], [[31 באוקטובר]] [[1834]]), היה בנו של [[הנודע ביהודה]] ויורשו כראש בית הדין ב[[פראג]] ו[[ראש הישיבה]] בה ב[[מפנה המאה|מפנה]] [[המאה ה-19]]. היה [[פוסק הלכה]] ומחבר תורני, כתב חלק מתשובות אביו והוציאם לאור לאחר פטירתו, במהדורה שנייה של הספר נודע ביהודה. |
||
== ביוגרפיה == |
== ביוגרפיה == |
||
נולד ב[[יאמפיל (מחוז חמלניצקי)|יאמפול]] שב[[אוקראינה]], בנו השני של רבי [[יחזקאל לנדא|יחזקאל סג"ל לנדא]] - הנודע ביהודה, שכיהן כרב העיירה. בהיותו בן 5 עברה משפחתו לפראג, שם נתמנה אביו לכהן כרב העיר. למד תורה אצל אביו. נשא את הינדכה, בתו של הרב פייביש היילפרין |
נולד ב[[יאמפיל (מחוז חמלניצקי)|יאמפול]] שב[[אוקראינה]], בנו השני של רבי [[יחזקאל לנדא|יחזקאל סג"ל לנדא]] - הנודע ביהודה, שכיהן כרב העיירה. בהיותו בן 5 עברה משפחתו לפראג, שם נתמנה אביו לכהן כרב העיר. למד תורה אצל אביו. נשא את הינדכה, בתו של הרב פייביש היילפרין רבן של [[קעלין]] ו[[ליסא]]. לאחר נישואיו התגורר בפראג. לעת זקנותו של אביו, מינהו אביו למלא את מקומו בתפקידיו כרב העיר וכראש הישיבה, עד לפטירת אביו המשיך לכתוב את תשובותיו ולאחר פטירתו הוציא לאור את המהדורה השנייה של הספר נודע ביהודה כשחלק מתשובותיו מובאים בספר. הוציא לאור את תשובותיו ב[[שו"ת]] "שיבת ציון", בו הוא מתמקד בביאור תשובות אביו. הגהותיו לספר [[יצחק נוניש בילמונטי|שער המלך]] נדפסו במהדורת [[מכון ירושלים]] של ספר זה. |
||
לאחר פטירת אביו מילא את מקום אביו |
לאחר פטירת אביו מילא את מקום אביו כראש בית הדין בפראג אך מאז פטירת אביו לא התמנה אב"ד רשמי לעיר. למינוי התלווה סכסוך ארוך עם הרב [[ברוך ייטלס]] שקידם עצמו כמועמד לאב"ד פראג. במהלך הסכסוך האשים הרב לנדא את ייטלס ב[[גניבה ספרותית]] מדרשותיו{{הערה|ראו: נודע ביהודה (מהדורה תנינא) או"ח סי' צא: "ואעפ"כ איש אחד שלח בו יד להתלבש עצמו במה שהי[ה] בכח השגתו לתפוס". כוונתו לדברים שנדפסו ב"טעם המלך" בהלכות חמץ ומצה פ"א ה"ג.}}. |
||
נפטר בכ"ח תשרי תקצ"ה ונקבר בבית העלמין היהודי בפראג. |
נפטר בכ"ח תשרי תקצ"ה ונקבר בבית העלמין היהודי בפראג. |
||
==לקריאה נוספת== |
==לקריאה נוספת== |
||
* הרב [[יקותיאל אריה קמלהאר]], '''מופת הדור''', פיוטרקוב תרצ"ד. |
* הרב [[יקותיאל אריה קמלהאר]], '''מופת הדור''', פיוטרקוב תרצ"ד. עמ' צה-צט. |
||
== קישורים חיצוניים == |
== קישורים חיצוניים == |
גרסה מ־19:07, 28 בנובמבר 2016
הרב שמואל סג"ל לנדא (ה'תק"י, 1750- כ"ח בתשרי תקצ"ה, 31 באוקטובר 1834), היה בנו של הנודע ביהודה ויורשו כראש בית הדין בפראג וראש הישיבה בה במפנה המאה ה-19. היה פוסק הלכה ומחבר תורני, כתב חלק מתשובות אביו והוציאם לאור לאחר פטירתו, במהדורה שנייה של הספר נודע ביהודה.
ביוגרפיה
נולד ביאמפול שבאוקראינה, בנו השני של רבי יחזקאל סג"ל לנדא - הנודע ביהודה, שכיהן כרב העיירה. בהיותו בן 5 עברה משפחתו לפראג, שם נתמנה אביו לכהן כרב העיר. למד תורה אצל אביו. נשא את הינדכה, בתו של הרב פייביש היילפרין רבן של קעלין וליסא. לאחר נישואיו התגורר בפראג. לעת זקנותו של אביו, מינהו אביו למלא את מקומו בתפקידיו כרב העיר וכראש הישיבה, עד לפטירת אביו המשיך לכתוב את תשובותיו ולאחר פטירתו הוציא לאור את המהדורה השנייה של הספר נודע ביהודה כשחלק מתשובותיו מובאים בספר. הוציא לאור את תשובותיו בשו"ת "שיבת ציון", בו הוא מתמקד בביאור תשובות אביו. הגהותיו לספר שער המלך נדפסו במהדורת מכון ירושלים של ספר זה.
לאחר פטירת אביו מילא את מקום אביו כראש בית הדין בפראג אך מאז פטירת אביו לא התמנה אב"ד רשמי לעיר. למינוי התלווה סכסוך ארוך עם הרב ברוך ייטלס שקידם עצמו כמועמד לאב"ד פראג. במהלך הסכסוך האשים הרב לנדא את ייטלס בגניבה ספרותית מדרשותיו[1].
נפטר בכ"ח תשרי תקצ"ה ונקבר בבית העלמין היהודי בפראג.
לקריאה נוספת
- הרב יקותיאל אריה קמלהאר, מופת הדור, פיוטרקוב תרצ"ד. עמ' צה-צט.
קישורים חיצוניים
- יוסף מנחם וויס, ציון המצויינת - קברי הנודע ביהודה ומשפחתו, אייר תשנ"ג, באתר היברובוקס
- ספריו
- שו"ת שיבת ציון, סדילקוב תקצ"ד, באתר היברובוקס
- שו"ת שיבת ציון, ורשה תרע"ג, באתר היברובוקס
- דרוש הספד על פטירת אדונינו הקיסר האדיר הגדול החסיד הרחמן לעאפאלד השני ז"ל, הספד על פטירת לאופולד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שנשא בק"ק פראג בבית הכנסת מייזל, פראג תקנ"ב, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
- ^ ראו: נודע ביהודה (מהדורה תנינא) או"ח סי' צא: "ואעפ"כ איש אחד שלח בו יד להתלבש עצמו במה שהי[ה] בכח השגתו לתפוס". כוונתו לדברים שנדפסו ב"טעם המלך" בהלכות חמץ ומצה פ"א ה"ג.