מלחמת מדין – הבדלי גרסאות
מ הסרת פרמטרים ריקים בתבניות שחוסמים שאיבה אוטומטית מוויקינתונים (תג) |
מ בוט החלפות: שנייה\1 |
||
שורה 40: | שורה 40: | ||
משה ציווה את העם שיפרישו אלף אנשים מכל שבט למלחמה, ומינה את פינחס ללכת בראשם. הלוחמים תקפו את מדין, והרגו את כל הזכרים, וביניהם חמשת מלכי מדין – אוי, רקם, צור, חור, רבע – ובלעם בן בעור, שעפ"י המפרשים הגיע לשם כדי לקבל את שכרו על עצתו. את כל רכושם של המדינים, וכן את נשיהם וטפם, לקחו בני ישראל כשלל מלחמה. |
משה ציווה את העם שיפרישו אלף אנשים מכל שבט למלחמה, ומינה את פינחס ללכת בראשם. הלוחמים תקפו את מדין, והרגו את כל הזכרים, וביניהם חמשת מלכי מדין – אוי, רקם, צור, חור, רבע – ובלעם בן בעור, שעפ"י המפרשים הגיע לשם כדי לקבל את שכרו על עצתו. את כל רכושם של המדינים, וכן את נשיהם וטפם, לקחו בני ישראל כשלל מלחמה. |
||
כשחזרו הלוחמים כעס עליהם משה על שהשאירו בחיים את הנשים, שהיו בעצם גורם החטא, וציווה עליהם להרוג כל אשה גדולה מספיק למשכב זכר וכן כל הזכרים שבטף. על פי ציווי מפורש של ה', חולק השלל, שכלל את בנות מדין הקטנות ומאות אלפי בהמות באופן הבא: ראשית הכל הלוחם קבל מחצית, ושאר העם קבל את המחצית |
כשחזרו הלוחמים כעס עליהם משה על שהשאירו בחיים את הנשים, שהיו בעצם גורם החטא, וציווה עליהם להרוג כל אשה גדולה מספיק למשכב זכר וכן כל הזכרים שבטף. על פי ציווי מפורש של ה', חולק השלל, שכלל את בנות מדין הקטנות ומאות אלפי בהמות באופן הבא: ראשית הכל הלוחם קבל מחצית, ושאר העם קבל את המחצית השנייה, ולאחר מכן הצטווה הכח הלוחם להפריש חלק אחד מחמש מאות ממחציתו ולתתנו ל[[אלעזר הכהן|אלעזר]] [[כהן גדול|הכהן הגדול]]. שאר העם הצטווה להפריש חלק אחד מחמישים ולתתו ל[[שבט לוי]]. החלוקה הסופית: הלוחמים (49.9 אחוז), שאר העם (49 אחוז), הלויים (אחוז) ואלעזר הכהן (0.1 אחוז). בנוגע ל[[מטלטלין]] שנלקחו כשלל לא היציווי כיצד לחלק, וכל לוחם בזז לעצמו כרצונו, אך לאחר שמנו הלוחמים את השבים מהמלחמה, ומצאו שאיש לא נהרג, הם החליטו להקדיש למשכן את כל הזהב ששללו. |
||
השלל שנלקח במלחמה מתואר לפרטים, |
השלל שנלקח במלחמה מתואר לפרטים, |
גרסה מ־16:43, 2 במאי 2020
שגיאות פרמטריות בתבנית:סכסוך צבאי
פרמטרים [ ראש מדינה שני, צד שני-אבידות, ראש מדינה ראשון, צד ראשון-אבידות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
הרמת המכס לה' ממלקוח מדין. איור לתנ"ך שיצא בהאג ב-1728 | ||||||||||||||
קרב לפני | במדבר ל | |||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
קרב אחרי | במדבר לב | |||||||||||||
עילה | חטא בעל פעור | |||||||||||||
| ||||||||||||||
מלחמת מדין היא מלחמה שהתרחשה בין עם ישראל לבין שבטי מדין, מעט לפני כניסת ישראל לארץ כנען, והסתיימה בתבוסת מדין, כמתואר בספר במדבר, פרק ל"א. זו המלחמה שתיאורה הוא הארוך והמפורט בתורה.
רקע
- ערך מורחב – חטא בעל פעור
בשנת הארבעים ליציאת מצרים, לאחר שניסה לקלל את ישראל ללא הצלחה, יעץ בלעם בן בעור למלכי מדין ומואב להחטיא את עם ישראל, וכך לגרום למגפה[1]. המדינים קיבלו את עצתו, ושלחו את בנותיהם לפתות את בני ישראל. התכסיס הצליח, ובני ישראל חטאו בגילוי עריות, ואף בעבודה זרה, כאשר בנות מדין קראו להן להקריב לאלוהיהן – בעל פעור. בשיאו של האירוע, נכנס זמרי בן סלוא, נשיא בית אב בשבט שמעון, יחד עם כזבי בת צור, ביתו של אחד ממלכי מדין, לתוך אוהל לעיני כל בני ישראל, ופינחס נכנס אחריו ודקר למוות את שניהם.
עשרים וארבעה אלף איש מתו במגפה שפרצה בעקבות החטא, ומשה הצטווה לנקום את נקמת ה' במדין, קודם שימות.
המלחמה
משה ציווה את העם שיפרישו אלף אנשים מכל שבט למלחמה, ומינה את פינחס ללכת בראשם. הלוחמים תקפו את מדין, והרגו את כל הזכרים, וביניהם חמשת מלכי מדין – אוי, רקם, צור, חור, רבע – ובלעם בן בעור, שעפ"י המפרשים הגיע לשם כדי לקבל את שכרו על עצתו. את כל רכושם של המדינים, וכן את נשיהם וטפם, לקחו בני ישראל כשלל מלחמה.
כשחזרו הלוחמים כעס עליהם משה על שהשאירו בחיים את הנשים, שהיו בעצם גורם החטא, וציווה עליהם להרוג כל אשה גדולה מספיק למשכב זכר וכן כל הזכרים שבטף. על פי ציווי מפורש של ה', חולק השלל, שכלל את בנות מדין הקטנות ומאות אלפי בהמות באופן הבא: ראשית הכל הלוחם קבל מחצית, ושאר העם קבל את המחצית השנייה, ולאחר מכן הצטווה הכח הלוחם להפריש חלק אחד מחמש מאות ממחציתו ולתתנו לאלעזר הכהן הגדול. שאר העם הצטווה להפריש חלק אחד מחמישים ולתתו לשבט לוי. החלוקה הסופית: הלוחמים (49.9 אחוז), שאר העם (49 אחוז), הלויים (אחוז) ואלעזר הכהן (0.1 אחוז). בנוגע למטלטלין שנלקחו כשלל לא היציווי כיצד לחלק, וכל לוחם בזז לעצמו כרצונו, אך לאחר שמנו הלוחמים את השבים מהמלחמה, ומצאו שאיש לא נהרג, הם החליטו להקדיש למשכן את כל הזהב ששללו.
השלל שנלקח במלחמה מתואר לפרטים,
השלל | סכום החצי (חצי ליוצאים בצבא וחצי לשאר העם) |
מכס לה' | |
---|---|---|---|
צאן | 675,000 | 37,500 | 675 |
בקר | 72,000 | 63,000 | 72 |
חמורים | 61,000 | 30,500 | 61 |
אדם (נשים) | 32,000 | 16,000 | 32 |
דיני הכשרת כלים
אלעזר הכהן ציווה את בני ישראל לטהר את החפצים ששללו ממדין: אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכָּסֶף אֶת הַנְּחֹשֶׁת אֶת הַבַּרְזֶל אֶת הַבְּדִיל וְאֶת הָעֹפָרֶת. כגכָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם. מפרשיה זו למדו חז"ל את הלכות הכשרת כלים שבושלו בהם דברים טמאים, או לא כשרים – יש שצריך להעביר באש, יש במים, במים רותחים, ועוד.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ העובדה שהחטא היה בעצת בלעם, נחשפת מאוחר יותר: במדבר לא, טז; "הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסור מעל ב-ה' על דבר פעור, ותהי המגפה בעדת ה'"