בלעם בן בעור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת-מַלְאַךְ ה' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ, וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וַתֵּט הָאָתוֹן מִן-הַדֶּרֶךְ, וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה; וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת-הָאָתוֹן, לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ.
בלעם, האתון והמלאך, ציור מאת רמברנדט משנת 1626

בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הוא דמות מקראית שסיפורה מופיע בתורה, בספר במדבר, ומאוחר יותר נזכר בספר דברים. בלעם מתואר כמכשף וכנביא שניסה לקלל ונמצא מברך את עם ישראל בהיותם במדבר טרם כניסתם לארץ. בספר יהושע הוא נקרא גם קוסם. (יהושע, י"ג, כ"ב)

הסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלעם והמלאך. תחריט עץ מכרוניקת נירנברג (1493)

על פי המסופר בפרשת בלק שבספר במדבר, בלק בן ציפור מלך מואב התיירא מעם ישראל שעלה מארץ מצרים, ולכן שלח את זקני מואב ומדין אל בלעם שגר בארם נהריים על נהר פרת, (במדבר, כ"ב, ה'), שישכרו אותו לקלל את עם ישראל. הזקנים מגיעים לבלעם ומציעים לו את הצעתם ובלעם מתלבט. בהתחלה נאמר לו על ידי האלוהים שנגלה אליו בחלום, שהוא לא יוכל לקלל את עם ישראל "כי ברוך הוא", ובהמשך, בהסכמת אלוהים מתאפשר לו ללכת, ובתנאי שאת אשר ישים אלוהים בפיו אותו ידבר. בלעם מסכים להצעה ונפגש עם בלק בגבול מואב ליד נחל ארנון.

לפי רש"י, לבלעם הייתה הצלחה קודמת. כאשר הכתוב מספר: ”עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים: בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן, תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן עִיר סִיחוֹן.” (במדבר, כ"א, כ"ז) אומר רש"י: "באו חשבון" - שלא היה יכול סיחון לכבשה (את מואב) והלך ושכר את בלעם לקללו וזה שאמר לו בלק: כי ידעתי את אשר תברך מבורך (כ"ב, ו').

בדרכו אל בלק, מתייצב מלאך בדרך לעומת בלעם מספר פעמים עד שגורם לרביצת האתון עליה רכב. בלעם מכה את האתון, וזו פותחת את פיה בדרך פלא ומתווכחת עמו. המלאך חוזר ומתרה בבלעם לומר אך ורק את דברי האלהים.

לאחר המפגש לוקח בלק את בלעם לבמות בעל, שהוא הר גבוה, שממנו אפשר לראות את מחנה ישראל. ולאחר שבנה שבעה מזבחות והקריב בכל מזבח פר ואיל, הוא מנסה לקללם אבל לא מצליח (שם, פרק כ"ג, פסוקים א'י"ב). בפעם השנייה הוא חוזר על התהליך מפסגת שדה צופים וגם משם אינו מצליח לקלל, אמר, "לא אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן־אָדָ֖ם וְיִתְנֶחָ֑ם הַה֤וּא אָמַר֙ וְלֹ֣א יַעֲשֶׂ֔ה וְדִבֶּ֖ר וְלֹ֥א יְקִימֶֽנָּה. הִנֵּ֥ה בָרֵ֖ךְ לָקָ֑חְתִּי וּבֵרֵ֖ךְ וְלֹ֥א אֲשִׁיבֶֽנָּה׃." (במדבר, כ"ג, י"ט)

בפעם השלישית הוא הולך למקום הקרוי ראש הפעור הנשקף אל פני הישימון, חוזר על התהליך ושוב מברך את ישראל. במקום לקללם אמר "מַה־טֹּ֥בוּ אֹהָלֶ֖יךָ יַעֲקֹ֑ב מִשְׁכְּנֹתֶ֖יךָ יִשְׂרָאֵֽל׃ .. כָּרַ֨ע שָׁכַ֧ב כַּאֲרִ֛י וּכְלָבִ֖יא מִ֣י יְקִימֶ֑נּוּ מְבָרְכֶ֣יךָ בָר֔וּךְ וְאֹרְרֶ֖יךָ אָרֽוּר׃" (שם, פרק כ"ד, פסוקים א'כ"ה).

בלעם מתאר את עצמו באופן הבא:

וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר: נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר, וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן: נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל, וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן, מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם

בפעם הזאת, בלק לא מתאפק, סופק את כפיו, כועס עליו ומגרשו מעליו "וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אֶל מְקוֹמֶךָ, אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ, וְהִנֵּה מְנָעֲךָ ה' מִכָּבוֹד:"

לאחר שסיים את נבואותיו ולא הצליח במשימתו, הוא חוזר לעירו בבושת פנים, ולפי חלק מהפרשנויות הוא נותן עצה להחטיא את עם ישראל באמצעות פיתויָן של בנות מואב ומדין, שישדלו את ישראל לעבוד את בעל פעור, האל האזורי של המקום שבו הם נמצאים. פרשנות זו לא מופיעה בסיפור העוסק בו, והיא נחשפת מדברי משה בפרשה הבאה: ”הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה', עַל דְּבַר פְּעוֹר, וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה':“ (ספר במדבר, פרק ל"א, פסוק ט"ז). ואכן ישראל נוהים אחרי בנות מואב ואחר עבודת בעל פעור, ונענשים בעונש כבד. ”וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן: וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל... וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף:“ (ספר במדבר, פרק כ"ה, פסוקים א'ג', פסוק ט')

בגלל שכירת בלעם לקלל את ישראל, המקרא מכריז איבה מוחלטת על מואב. עוד מתואר שם שקללתו המאגית רבת-העוצמה של בלעם הייתה עלולה להצליח, ולעשות שמות בישראל, אילולא חסד אלוהי מיוחד, שה' עושה עם ישראל. ”לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי... וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלֲלֶךָּ, וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ:“ (ספר דברים, פרק כ"ג, פסוקים ד'ו') התערבות אלוהית זו שנעשית לפנים משורת הדין, מוזכרת בעוד כמה מקומות בתנ"ך, ביהושע, (פרק כ"ד, פסוק י') במיכה, (פרק ו', פסוק ה') ובספר נחמיה (פרק י"ג, פסוק ב'). סופו של בלעם היה שישראל הרגו אותו במלחמת מדין כמתואר בספר במדבר (פרק ל"א, פסוק ח'), וכמתואר בספר יהושע: ”וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם הָרְגוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב אֶל חַלְלֵיהֶם:“ (יהושע, י"ג, כ"ב)כאן

הקשר בין מואב, מדין, בלעם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השליחים לבלעם נמצאים גם זקני מדין (במדבר, כ"ה, ה) . לאחר כישלון הקללות של בלעם מסופר שבני ישראל התפתו לבנות מואב ,כנראה בעצת בלעם (במדבר, ל"א,טז ) ,ובתוך סיפור זה מסופר על פנחס שהרג את זמרי בן סלוא שזנה עם כזבי בת צור המדינית (במדבר, כ"ה,י ) . גם מסופר שבלעם נהרג במלחמת מדין ( במדבר, ל"א, ח).[1]

נראה שמדין ומואב שיתפו פעולה במישור הצבאי וגם במישור הדתי- מאגי. מקום ישיבתם של המדיינים מאפשר לשני המחנות הללו לתקוף את ישראל משני צדדים. מדין מצפון ומואב מדרום.[1]

משום כך בני ישראל מצווים גם על מדיין: " צרור את המדיינים" .(במדבר, כ"ה, י"ז ). יש המסיקים מכך שבלעם היה מדייני.[1]

י

בלעם בספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי חז"ל, הוא מנוי בין שבעה נביאי אומות העולם.[2] ומדרגת נבואתו הייתה קרובה למדרגת נבואתו של משה רבנו על סמך פרשנות הפסוק "לא קם נביא עוד בישראל כמשה - בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם ומאן הוא? בלעם".[3] יש מדרשים הטוענים אף שהיה גדול בכמה דברים ממשה רבינו. (תדבא"ר כ"ח, במדבר רבה י"ד כ'). בתלמוד הוא מתואר כמי שיכול לכוון לשבריר השנייה שבו הקב"ה כועס. (בבלי, ברכות ז א) ובמסכת אבות מציינים אותו כאנטיתזה לאברהם אבינו. בעל אופי רע: קנאי, יהיר וחומרני. (מסכת אבות פרק ה' משנה י"ט). לעומת הגישה הדיכוטומית במדרשים לגבי גדלותו של בלעם, בספר הזוהר היחס אליו בעיקר שלילי. כך הוא מתואר כשרף עצים המתערב באפרסמון בעת חטיבתם, וכמי שמשתמש בכתרים תחתונים לא קדושים, לעומת משה שמשתמש בכתר של המלך העליון. (זוהר שמות, פרשת בלק) עוד הוא מתואר כמי שכוחו גדול בעיקר בכישוף, בשל היותו בעל מום ושתום עין. (זח"ב רלז, א)

בתלמוד[4] מתוארים דבריו של מין אחד לרבי חנינא, כי ראה ב"פנקסיה דבלעם" שבלעם מת בגיל 33 על ידי "פנחס ליסטאה". יש הטוענים לקשר בין דמותו של בלעם לבין דמותו של ישו בעולמם של חז"ל, בנקודת הגיל, ובנקודות נוספות בתלמוד[דרוש מקור]. בעקבות זאת, מפרש אברהם גייגר ש"פנחס ליסטאה" (השודד) הכוונה היא לפונטיוס פילטוס, ו"פנקסיה דבלעם" (ספרו של בלעם) הכוונה היא לאוונגליון - ספרי הבשורות המהווים את החלק המרכזי של הברית החדשה.[5]

בגמרא מסכת סוטה[6] נאמר שבלעם היה אחד מהיועצים של פרעה, כך נאמר על הפסוק מספר שמות, א', י' "הבה נתחכמה לו" - : "שלושה היו באותה עצה – בלעם, יתרו ואיוב. בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק התייסר, יתרו שברח בניו מיושבי לשכת הגזית" – פרשן המקרא חזקוני סבור כי מדובר בבלעם אחר, סבו של בלעם שקלל, כיישוב לסתירת גיל מותו של בלעם[7].

במספר מקומות בתלמוד [8], מוזכר סיפור לפיו טרם גיורו העלה אונקלוס אחיינו של טיטוס באוב את בלעם ושאל אותו אודות היחס לישראל בעולם האמת. בלעם סיפר לו כי ישראל חשובים שם, אך פקד עליו שלא לדרוש בשלומם וטובתם (כפי שהצטוו ישראל עצמם אודות מואב). לשאלת אונקלוס כיצד נענש בלעם על שעולל לישראל, ענה לו כי נידון בשכבת זרע רותחת. רש"י במקום מסביר כי עונש זה ניתן לו "מדה כנגד מדה, שבעצתו התחיל העם לזנות אל בנות מואב".

אור החיים[9] כותב בשם המקובלים: ..כי נפשו של בלעם באה (התגלגלה) בחמורו של רבי פנחס בן יאיר וזה יורה שנתקן באחריתו.

רבי צדוק הכהן מלובלין[10] ביאר כי בלעם השיג את כוח החוצפה, ובעקבתא דמשיחא יבוא כוח זה לידי מימוש.

שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל פירשו את גזרון שמו של בלעם: "בלע - עם" או "בלה - עם" כלומר טורף עם או מבלבל עם.[11] למחקר המקראי אין תשובה חד משמעית לשאלה בדבר משמעות השם. לפי סברה אחת זו וריאציה על השם "בלע" המוכר מהמקרא, ולמעשה "בלע בן בעור" מופיע ראשון ברשימת מלכי אדום הנזכרת במקרא,[12] רשימה שעל משמעותה נחלקו החוקרים. לפי סברה אחרת, זהו קיצור לצירוף יבל+עם, כלומר האל הקרוב לשבט, מרבה את השבט או את יבול האדמה, בדומה לשם המקום "יבלעם".[13]

זיהויו של בלעם עם דמויות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי[14] מזוהה לבן הארמי עם בלעם בן בעור, או עם בעור – אביו של בלעם. דברי הגמרא, "בן בעור" – שבא על בעירו, מתייחסים לכאורה לבלעם עצמו, שכן אגדות חז"ל מלמדות על כך שבלעם נהג לשכב עם אתונו; ולפי זה המשך הגמרא "הוא בעור הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי" מתייחס לבלעם עצמו. בתרגום יונתן לתורה[15] מזוהה גם כן בלעם עם לבן. ואולם רש"י בפירושו על התלמוד מזהה את בעור, אביו של בלעם, כלבן.

בתרגום רב יוסף על הספר דברי הימים,[16] מזוהה בלעם כלבן, וכ"בלע בן בעור", אחד משמונת מלכי אדום. עם זה, בבמדבר רבה[17] מתואר בלע בן בעור כצאצא של אדום (עשו). ייחוס זה של בלע בן בעור כצאצא של עשו מקשה על הטענה שבלעם בן בעור הוא בלע בן בעור (משום שבלעם ולבן היו ארמיים, ולא אדומי). כמו כן סותר הייחוס את הזיהוי כלבן הארמי, שכן לבן היה דודו של עשו, ולא ייתכן שהיה מצאצאיו.

רבי אברהם בן עזרא, בפירוש האבן עזרא על התורה,[18] שולל את הזיהוי של לבן כבלעם בן בעור או כבלע בן בעור, ומשער שהכוונה בדברי חז"ל היא הדמיה של הדמויות ולא זיהוין.

בלעם וחזונו על משיח השקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות המדרשית מתואר בלעם כחוזה את הופעתו של אדם שייחס את עצמו לאל, והוא מתנבא על אובדנו.[19]

ר' אלעזר הקפר אומר: נתן האלהים כח בקולו (של בלעם) והיה הולך מסוף העולם ועד סופו. בשביל שהיה צופה וראה את האומות שמשתחוין לשמש ולירח ולכוכבים ולעץ ולאבן, וצפה וראה שיש אדם בן אשה שעתיד לעמוד, שמבקש לעשות עצמו אלוה להטעות כל העולם כולו, לפיכך נתן כח בקולו שישמעו כל אומות העולם. וכן הוא אומר תנו דעתכם שלא לטעות אחר אותו האיש, שנאמר 'לא איש אל ויכזב'. ואם יאמר שהוא אל הוא מכזב. ועתיד הוא לומר שהוא בן אלהים ואינו אלא בן אדם, שנאמר 'ובן אדם ויתנחם'. שהוא עתיד להטעות ולומר שהוא מסתלק ובא לקיצים, ההוא אמר ולא יעשה. ראה מה כתוב 'וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משֻׂמו אל' (במדבר, כ"ד, כ"ג), אמר בלעם אוי מי יחיה מאותה אומה ששמעה אחר אותו האיש שעשה עצמו אלוה.

ילקוט שמעוני על ספר במדבר, פרק כ"ג, רמז תשס"ה (מהדורת י' שילוני, עמ' 485).

ספרו של בלעם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת סנהדרין מצוטט מין אחד שסיפר לרב חנינא ”לדידי חזי לי פנקסיה דבלעם (אני עצמי ראיתי את ספרו של בלעם) והוה כתיב ביה (והיה כתוב בו) בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטיל יתיה פנחס ליסטאה (בן שלושים ושלוש שנה שנים היה בלעם החיגר כאשר הרג אותו פנחס השודד)” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ו, עמוד ב'). ראה לעיל הסברי מאמר זה.

בפסקה תלמודית אחרת נאמר: ”משה כתב ספרו ופרשת בלעם” (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב'). היו מן הראשונים שפירשו שהכוונה אינה לפרשה המקראית המובאת בספר במדבר, אלא לספר אודות בלעם שייתכן שהיה קיים בעבר, כמו ספר הישר וספרים נוספים המוזכרים במקרא כספרים שעליהם התבסס הכותב המקראי; כך כתבו הריטב"א ועוד במסכת בבא בתרא שם, וכן מבואר בדרשות אבן שועיב בפרשת בלק. אחריהם הביעו דעה זו חכמים נוספים כמו רבי מנחם ציוני ורבי ישעיה הלוי הורוביץ בעל השל"ה.[20] השערה דומה העלה לאחרונה זאב ח. ארליך (ז'אבו).[21]

בלעם בארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – כתובת בלעם

עדות חוץ מקראית על בלעם בן בעור התגלתה בתל דיר עלא שבירדן ב-1968.[22] דיר עלא מזוהה עם סוכות המקראית, והכתובת נמצאה באתר מקדשי מהמאה השמינית לפני הספירה – מאות שנים לאחר הזמן שבו חי בלעם לפי המקרא. כתובת בלעם, שנכתבה על גבי טיח בדיו אדום ושחור, פותחת במילים: "בלעם בר בער [=בן בעור] אש חזה אלהן [=איש חוזה אלוהים, כלומר נביא]". בכתובת מתואר בלעם כנביא אפוקליפטי החוזה את אחרית הימים, ומזהיר מפני הרעה המתקרבת, דבר המתקשר לנבואותיו במקרא.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 יואל בן נון, בלק ספר בלעם, https://www.etzion.org.il/he/tanakh/torah/sefer-bamidbar/parashat-balak/balak-%E2%80%9C-book-bilam%E2%80%9D
  2. ^ "שבעה נביאים נתנבאו לאומות העולם - ואלו הן: בלעם ואביו ואיוב, אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי ואליהוא בן ברכאל הבוזי" בבלי מסכת בבא בתרא טו ב
  3. ^ ספרי דברים, צוטט מתוך ישעיהו ליבוביץ, על עולם ומלואו. שיחות עם מיכאל ששר, עמ' 65
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ו, עמוד ב'
  5. ^ ישעיהו ליבוביץ, על עולם ומלואו. שיחות עם מיכאל ששר, עמ' 64 -65
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"א, עמוד א'
  7. ^ ראו גם דעת זקנים שמות א י
  8. ^ גיטין נו:, סוטה מז., סנהדרין קז:
  9. ^ פרשת בלק כג י
  10. ^ צדקת הצדיק/מז – ויקיטקסט, he.wikisource.org
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ה, עמוד א'
  12. ^ ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק ל"ב, ספר דברי הימים א', פרק א', פסוק מ"ג
  13. ^ שמואל ליוונשטאם באנציקלופדיה מקראית, כרך ב': עמ' 135.
  14. ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ה, עמוד א'
  15. ^ ספר במדבר, פרק כ"ב, פסוק ה'.
  16. ^ דברי הימים א', א', מ"ג
  17. ^ נשא, פרשה י"ד
  18. ^ בראשית, ל"ו, ל"ב.
  19. ^ ראו גם בלעם וישו - הקִרבה בין שתי הדמויות בטיפולוגיה מדרשית(הקישור אינו פעיל, 27.6.2021), מאת ד"ר דן יפה, הפקולטה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר-אילן.
  20. ^ בספרו בפרשת בלק, בהערה
  21. ^ זאב ח. ארליך (ז'אבו), כתובת "בלעם בר בעור מדיר-עלא", מקור ראשון, 29 ביוני 2007.
  22. ^ יוסף נוה, הכתובות מדיר עלא, עולם התנ"ך- ספר במדבר, עמ' 137