פרש כבד – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
 
מ הגהה, קישורים
שורה 1: שורה 1:
[[תמונה:Gendarmes.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פרשים כבדים בשריון לוחות מלא; סוף ימי הביניים]]
[[תמונה:Gendarmes.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פרשים כבדים בשריון לוחות מלא; סוף ימי הביניים]]
'''פרשים כבדים''' הם לוחמים המוגנים ב[[שריון]] כבד שנלחמים על גבי סוסים. המונח "כבד" מתייחס בראש ובראשונה לסוג השריון ולמשקלו. ככל שהשריון כבד יותר, כך החייל נחשב לכבד יותר. הפרשים הכבדים התפתחו מה[[פרש קל|פרשים הקלים]] ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]].
'''פרשים כבדים''' הם לוחמים המוגנים ב[[שריון]] כבד שנלחמים על גבי [[סוס]]ים. המונח "כבד" מתייחס בראש ובראשונה לסוג השריון ולמשקלו. ככל שהשריון כבד יותר, כך החייל נחשב לכבד יותר. הפרשים הכבדים התפתחו מה[[פרש קל|פרשים הקלים]] ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]].


השאיפה להגן על החייל בשריון הייתה קיימת בצבאות השונים משחר ההיסטוריה. הבעיה במיגון הפרש נעוצה בכושר הנסיעה של הסוס וציוד רכיבה מתאים שבעזרתו החייל עוטה השריון יכול לשבת על הסוס. כשהופיעו הפרשים הראשונים לא היה בנמצא ציוד רכיבה בסיסי כמו [[ארכוף]] וה[[אוכף]]. העדר ציוד הרכיבה המתאים יחד עם סוסים קטנים מנעו מהפרשים ללבוש שריון כבד. עם הזמן, התפתחויות בציוד רכיבה וגידול גזעי סוסים גדולים יותר אפשרו את הופעת הפרש המשוריין, העוטה שריון מכף הרגל ועד הראש.
השאיפה להגן על החייל בשריון הייתה קיימת ב[[צבא]]ות השונים משחר ההיסטוריה. הבעיה במיגון הפרש נעוצה בכושר הנשיאה של הסוס וציוד רכיבה מתאים שבעזרתו החייל עוטה השריון יכול לשבת על הסוס. כשהופיעו הפרשים הראשונים לא היה בנמצא ציוד רכיבה בסיסי כמו [[ארכוף]] ו[[אוכף]]. העדר ציוד הרכיבה המתאים והסוסים הקטנים מנעו מהפרשים ללבוש שריון כבד. עם הזמן, התפתחויות בציוד רכיבה וגידול גזעי סוסים גדולים יותר אפשרו את הופעת הפרש המשוריין, העוטה שריון מכף הרגל ועד הראש.


הראשונים שהצליחו להוציא את הרעיון מהכח אל הפועל היו ה[[פרתים]] ב[[המאה ה-3 לפנה"ס|מאה ה-3 לפנה"ס]]פרשיהם הכבדים המכונים [[קטפרקט|קטפרקטים]] היו מוגנים ב[[שריון שרשראות]] ארוך, לראשם כסדה וחימושם כלל [[רומח]] כבד וחרב. גם לפני הופעת הקטפרקטים הפרתיים היו פרשים עוטי שריון. כך למשל ה[[היטיירוי]] המוקדונים ששירתו תחת [[אלכסנדר הגדול]] ו[[פיליפוס השני]]. יחד עם זאת, לפני הופעת הקטפרקטים לא היו פרשים מוגנים בשריון כבד כל כך.
הראשונים שהצליחו להוציא את הרעיון מהכח אל הפועל היו ה[[פרתים]] ב[[המאה ה-3 לפנה"ס|מאה ה-3 לפנה"ס]]. פרשיהם הכבדים המכונים [[קטפרקט|קטפרקטים]] היו מוגנים ב[[שריון שרשראות]] ארוך, לראשם [[קסדה]] וחימושם כלל [[רומח]] כבד ו[[חרב]]. גם לפני הופעת הקטפרקטים הפרתיים היו פרשים עוטי שריון. כך למשל ה[[היטיירוי]] המוקדונים ששירתו תחת [[אלכסנדר הגדול]] ו[[פיליפוס השני]]. יחד עם זאת, לפני הופעת הקטפרקטים לא היו פרשים מוגנים בשריון כבד כל כך.


התפתחויות נוספות בציוד רכיבה והופעת גזעים גדולים יותר של סוסים היוו את הקרקע הפוריה שעליה צמח ה[[אביר]] האירופאי שהיה מוגן בשריון כבד במיוחד. נשקם העיקרי של האבירים, בדומה לקטפרקטים לפניהם היו הרומח הכבד. לצד הרומח היו חמושים בחרבות, אלות, פגיונות וכלי נשק נוספים. צורת הלחימה של האבירים הייתה אופיינית לכל הפרשים הכבדים - הסתערות בגוש מלוכד לעבר האויב במטרה למוטט את שורותיו.
התפתחויות נוספות בציוד רכיבה והופעת גזעים גדולים יותר של סוסים היוו את הקרקע הפוריה עליה צמח ה[[אביר]] ה[[אירופה|אירופאי]], שהיה מוגן בשריון כבד במיוחד. נשקם העיקרי של האבירים, בדומה לקטפרקטים לפניהם, היה הרומח הכבד. לצד הרומח היו חמושים בחרבות, [[אלה (נשק)|אלות]], [[פגיון|פגיונות]] וכלי נשק נוספים. צורת הלחימה של האבירים הייתה אופיינית לכל הפרשים הכבדים - הסתערות בגוש מלוכד לעבר האויב במטרה למוטט את שורותיו.


התפתחות בכלי הירי הביאה להפחתה בכמות השריון ומשקלו, אך הפרשים הכבדים המשיכו לשרת בצבאות אירופאיים עד סוף [[המאה ה-19]]. בתקופה זו השריון כלל בדרך כלל קסדה ו[[קיראס]] (סוג של שריון גוף) בלבד. פרשים אלו מוכרים בשם [[קירסיר|קירסירים]].
התפתחות בכלי הירי הביאה להפחתה בכמות השריון ומשקלו, אך הפרשים הכבדים המשיכו לשרת בצבאות אירופאיים עד סוף [[המאה ה-19]]. בתקופה זו השריון כלל בדרך כלל קסדה ו[[קיראס]] (סוג של שריון גוף) בלבד. פרשים אלו מוכרים בשם [[קירסיר|קירסירים]].


הפרשים במזרח הרחוק לא השתמשו בשריון כבד כמו האירופאים. ה[[מונגולים]] העדיפו שריון עור או שריון מתכת קל ואילו ה[[סמוראי|סמוראים]] ה[[יפנים]] שילבו בין עור למתכת ליצירת שריון קל ונייד.
הפרשים ב[[המזרח הרחוק|מזרח הרחוק]] לא השתמשו בשריון כבד כמו האירופאים. ה[[מונגולים]] העדיפו שריון [[עור (חומר גלם)|עור]] או שריון [[מתכת]] קל ואילו ה[[סמוראי|סמוראים]] ה[[יפנים]] שילבו בין עור למתכת ליצירת שריון קל ונייד.


[[קטגוריה:חיל הפרשים]]
[[קטגוריה:חיל הפרשים]]

גרסה מ־07:54, 27 באפריל 2007

פרשים כבדים בשריון לוחות מלא; סוף ימי הביניים

פרשים כבדים הם לוחמים המוגנים בשריון כבד שנלחמים על גבי סוסים. המונח "כבד" מתייחס בראש ובראשונה לסוג השריון ולמשקלו. ככל שהשריון כבד יותר, כך החייל נחשב לכבד יותר. הפרשים הכבדים התפתחו מהפרשים הקלים בעת העתיקה.

השאיפה להגן על החייל בשריון הייתה קיימת בצבאות השונים משחר ההיסטוריה. הבעיה במיגון הפרש נעוצה בכושר הנשיאה של הסוס וציוד רכיבה מתאים שבעזרתו החייל עוטה השריון יכול לשבת על הסוס. כשהופיעו הפרשים הראשונים לא היה בנמצא ציוד רכיבה בסיסי כמו ארכוף ואוכף. העדר ציוד הרכיבה המתאים והסוסים הקטנים מנעו מהפרשים ללבוש שריון כבד. עם הזמן, התפתחויות בציוד רכיבה וגידול גזעי סוסים גדולים יותר אפשרו את הופעת הפרש המשוריין, העוטה שריון מכף הרגל ועד הראש.

הראשונים שהצליחו להוציא את הרעיון מהכח אל הפועל היו הפרתים במאה ה-3 לפנה"ס. פרשיהם הכבדים המכונים קטפרקטים היו מוגנים בשריון שרשראות ארוך, לראשם קסדה וחימושם כלל רומח כבד וחרב. גם לפני הופעת הקטפרקטים הפרתיים היו פרשים עוטי שריון. כך למשל ההיטיירוי המוקדונים ששירתו תחת אלכסנדר הגדול ופיליפוס השני. יחד עם זאת, לפני הופעת הקטפרקטים לא היו פרשים מוגנים בשריון כבד כל כך.

התפתחויות נוספות בציוד רכיבה והופעת גזעים גדולים יותר של סוסים היוו את הקרקע הפוריה עליה צמח האביר האירופאי, שהיה מוגן בשריון כבד במיוחד. נשקם העיקרי של האבירים, בדומה לקטפרקטים לפניהם, היה הרומח הכבד. לצד הרומח היו חמושים בחרבות, אלות, פגיונות וכלי נשק נוספים. צורת הלחימה של האבירים הייתה אופיינית לכל הפרשים הכבדים - הסתערות בגוש מלוכד לעבר האויב במטרה למוטט את שורותיו.

התפתחות בכלי הירי הביאה להפחתה בכמות השריון ומשקלו, אך הפרשים הכבדים המשיכו לשרת בצבאות אירופאיים עד סוף המאה ה-19. בתקופה זו השריון כלל בדרך כלל קסדה וקיראס (סוג של שריון גוף) בלבד. פרשים אלו מוכרים בשם קירסירים.

הפרשים במזרח הרחוק לא השתמשו בשריון כבד כמו האירופאים. המונגולים העדיפו שריון עור או שריון מתכת קל ואילו הסמוראים היפנים שילבו בין עור למתכת ליצירת שריון קל ונייד.