קסדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קסדת נחושת חרוטית עתיקה
קסדת לגיונר רומאי, יהודה, המאה השנייה לספירה, עשוי מברונזה וברזל, מוזיאון ישראל

קסדה היא כובע (קובע) משוריין או מחוזק שנועד להגן על הראש מפני פציעות וחבלות. בקסדה נעשה בעבר ובהווה שימוש רב בצבאות, כדי להגן על חיילים בעת קרב ובאימונים. לקסדה גם שימושים אזרחיים – להגנה מתאונות עבודה, בעת נסיעה בכלי רכב, בספורט תחרותי ואתגרי ועוד. הקסדות מיוצרות מחומרים שונים, בעיקר ממתכות כגון פלדה ומחומרים פלסטיים.

היסטוריה של השימוש הצבאי בקסדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקסדה בעת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקסדות הופיעו עוד בתקופת התנ"ך (בערך כ-1000 לפנה"ס). בספר שמואל א', פרק י"ז מתואר הקרב של דוד וגלית. חימושו של גולית מתואר בפירוט רב:

וַיֵצֵא אִישׁ-הַבּנַיִם מִמַחֲנוֹת פְלִשְתִים גָלְיָת שְמוֹ מִגּת. גָבְהוֹ שֵשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת וְכוֹבַע נְחשֶת עַל-ראשׁוֹ וְשִרְיוֹן קַשְקַשִים הוּא לָבוּשׁ וּמִשְקַל הַשִרְיוֹן חֲמֵשֶת-אֲלָפִים שְקָלִים נְחשֶת וּמִצְחַת נְחשֶת עַל-רַגְלָיו וְכִידוֹן נְחשֶת בֵין כְתֵפָיו וחץ (וְעֵץ) חֲנִיתוֹ כִמְנוֹר ארְגִים וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵשׁ-מֵאוֹת שְקָלִים בּרְזֶל וְנשֵא הַצִנָה הלֵךְ לְפָנָיו.

מתיאור זה אפשר ללמוד שנחושת הייתה המתכת הנפוצה אז ואילו ה"ברזל" (הכוונה כנראה לארד ברונזה) הייתה מתכת נדירה ששימשה ליצור כלי נשק עבור המובחרים שבלוחמים. על פי הכתוב בתנ"ך, דוד הרג את גולית על ידי כך שיידה חלוק נחל למצחו. מכך אפשר להסיק שקסדתו של גולית לא כללה מיגון למצח אלא כסתה רק את הפדחת ואחורי הראש.

הקסדות הראשונות היו בעלות מבנה דמוי חרוט ללא מיגון לפנים, אך בראשית בתקופה הארכאית ביוון הופיעה הקסדה הקורינתית שהייתה מורכבת מחתיכת ארד אחת עם כיסוי מלא לאזניים, לחיים וחלק מהאף. הקסדה נתנה הגנה טובה, אך החייל התקשה לשמוע את הפקודות ושדה ראייתו היה מוגבל. הרומאים הלכו בכיוון שונה וקסדתם, הבנויה על פי הדגם הקלטי הייתה מורכבת ממספר חלקים זזים שנתנו הגנה טובה בלי לפגוע ביכולת השמיעה ושדה הראיה של הלוחם. שרי מאה ומפקדים בכירים נהגו לעטר את קסדותיהם בנוצות ססגוניות.

הקסדה בימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסדה מסוג Great Helm, ימי הביניים

בימי הביניים הקסדות חזרו לצורת החרוט, אך כמו בעבר, הן לא הצליחו לתת הגנה מתאימה ללוחם. אמנם קסדות אלה יכלו לבלום מכות קלות אך היו נמחצות בקלות על ידי מכה של חרב כבדה או גרזן. כדי להתגבר על הבעיה הזו החלו האבירים לחבוש סוגים חדשים וכבדים יותר של קסדות.

מקסדה בעלת מראה משולש היא הפכה לגליל, שנקרא Helm. בקסדה היו חריצים לעיניים, כדי לאפשר לאביר לראות את שדה הקרב, אך בכל זאת הגבילו את שדה הראייה. הפתרון לכך הייתה קסדה בעלת סנורת (מגן עיניים שאפשר להרימו ולהורידו בעת הצורך). בימי הביניים המאוחרים פותחו קסדות בשם Sallet שכללו חריץ ראייה לעיניים ותיתורה המגנה על העורף. האצילים קישטו את קסדותיהם בחריטות אומנותיות ונוצות בולטות כדי להבליט את מעמדם בשדה הקרב.

קסדות ה Helm והקסדות הגותיות היו בעיקר בשימוש האבירים ומעמד הפרשים. לוחמי חיל הרגלים (שבדרך כלל באו ממעמדות נמוכים) השתמשו בקסדות פשוטות יותר שכללו רק כיסוי של הפדחת ושולי תיתורה נרחבים. לעתים כללו קסדות אלה פס מתכת שירד מהקסדה והגן על האף וכן כיפה בעלת קצה משולש. קסדות אלה סיפקו פחות הגנה לפנים אך לא פגמו בשדה הראייה.

סוג נוסף של קסדות כבדות היה סוג קסדות הדומות לקסדה הקורינתית. הקסדה הזאת הייתה עשויה מחתיכת פלדה אחת עם כיסוי מלא לפנים שאפשר היה להרימו ולהורידו בעת הסכנה. בעת הקרב האביר היה מוריד את הכיסוי ושדה ראייתו היה מוגבל לשני חרכים בקדמת הקסדה. הרבה פעמים עוצבו קסדות אלה כך שיתאימו לחליפת השריון של האביר. חלקן אף עוטרו בנוצות וחריטות בזהב שהדגישו את מעמדו הרם של האביר (אם כי קסדות מעוטרות יותר שימשו יותר לתצוגות ומצעדים מאשר לקרבות אמיתיים).

הקסדה בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הירידה בקרנו של השריון, ירדה גם קרנה של הקסדה והיא יצאה מכלל שימוש מציודו של החייל הרגלי במהלך המאה ה-18. חלק מחילות הפרשים שמרו על קסדת המתכת.

בסוף המאה ה-19 קסדת המתכת יצאה סופית משירות חיל הפרשים והחיילים נשארו עם כובע עשוי מחומרים קלים, שתפקידו העיקרי היה להגן על הלוחם מפני הקור או השמש. חלק מהצבאות השתמשו בקסדות עור שלא נתנו מענה מספיק לסכנות בקרב ולכן במהלך מלחמת העולם הראשונה הקסדה חזרה לשימוש עקב הסכנות הרבות שנשקפו לחיילים. ממלחמה זו ועד היום הקסדות הן חלק אינטגרלי מציודו של הלוחם המודרני.

קסדות מודרניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסדה צבאית מודרנית (קסדת M1 של צבא ארצות הברית)
קסדת כורים חדישה

הקסדה היא עדיין חלק חיוני בלבוש ההגנה של הלוחם בשדה הקרב. הקסדות הצבאיות המודרניות עשויות מפלדה או חומרים פלסטים מתקדמים וכוללות שכבה פנימית של ריפוד סופג זיעה. הקסדות תוכננו לעצירת רסיסים ואף קליעים. קסדות הצבא נראות כמו קערה. הקסדה נקשרת לראש באמצעות רצועות ורצועה מרכזית שנתמכת על ידי הסנטר. על הקסדה אפשר להלביש עזרים טקטיים שונים כגון מכשיר קשר ואמצעי ראיית לילה. בצה"ל לוחמי חי"ר חובשים מעל הקסדה מצנפת מנומרת, וזאת כדי לשפר את ההסוואה של הלוחמים ולשבור את הצורה הבולטת של הקסדה.

קסדתו של טייס קרבי מורכבת הרבה יותר מקסדת לוחם חי"ר. קסדת הטייס מכילה קשר, מסיכת חמצן ואף מסך תצוגה עילית (HUD) המציג לטייס נתונים רלוונטיים על גבי מגן-העיניים של הקסדה ומאפשר לו להמשיך להסתכל בשמים שלפניו. ישנן קסדות מתקדמות שאפשר אף לכוון חימוש מונחה בעזרתן.

קסדות בשימוש אזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קסדה של רוכב אופנוע

הקסדה נפוצה כיום גם בשימוש אזרחי. היא מספקת הגנה במגוון רב של תחומים:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]