צ'ארלסטון (מחול) – הבדלי גרסאות
מ שימוש מושכל בפרמטרים ימין ושמאל בתבנית:הערה (תג) |
מ הטמעת תבנית:בקרת זהויות בערכים (תג) |
||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
==הערות שוליים== |
==הערות שוליים== |
||
{{הערות שוליים}} |
{{הערות שוליים}} |
||
{{בקרת זהויות}} |
|||
[[קטגוריה:סגנונות מוזיקליים]] |
[[קטגוריה:סגנונות מוזיקליים]] |
||
[[קטגוריה:מחול]] |
[[קטגוריה:מחול]] |
||
גרסה מ־04:35, 26 בנובמבר 2021
הצ'ארלסטון הוא סוג של ריקוד ג'אז שהיה נפוץ בעיקר בשנות ה-20. הריקוד דרש תנועת רגליים ואגן מהירה ואנרגטית והיה לסמל הדור הצעיר של "עידן הג׳אז" בין שתי מלחמות העולם (תקופה שנקראת גם "שנות העשרים הסוערות").
מקור הריקוד בשיר בשם The Charleston מאת ג'יימס פ. ג'ונסון, שהושפע מביקורו בעיר צ'ארלסטון בקרוליינה הדרומית. השיר הפך ללהיט במחזה Runnin' Wild[1] שהוצג בברודוויי בשנים 1923–1924.
הריקוד, הבנוי על מקצב ג'אז, הופיע במסבאות בלתי-חוקיות (speakeasy) בדרום ארצות הברית בתקופת היובש. אף על פי שהבסיס הקצבי נבע ממוזיקה אפרו אמריקאית או קובנית (לפי ניתוחו של המוזיקולוג גונתר שולר, מדובר בסוג של הבנרה[2]) נפוץ הריקוד בקרב לבנים. היה זה בתחילה ריקוד סולו של נשים שנחשב מיני, מגרה ובלתי מוסרי, מאוחר יותר נוצרו גם גרסאות ריקוד זוגיות וקבוצתיות. כמו כן נוצר שילוב של צ'ארלסטון וסטפס שהיה תובעני ומורכב.
בשנות ה-20, לאחר הצלחת The Charleston המקורי, נפוצו עוד ועוד הקלטות של שירי צ'ארלסטון לריקודים. הקצב של שירים אלה היה מהיר (יותר מ 200–250 פעימות לדקה) והם נוגנו על ידי הרכבי תזמורות לריקודים (ביג בנד מוקטן שכלל כ-10 נגנים בכלי נשיפה וחטיבת קצב שכללה תופים, קונטרבס ופסנתר או גיטרה). הריקוד שולב הן במופעי וודוויל כמופע ראווה (שם נדרשה מהרקדניות המופיעות גם להטוטנות ויכולת ריקוד ואקרובטיקה) והן במסיבות פרטיות, באולמות ריקודים ובבתי קפה (שבשל תקופת היובש מילאו את מקומם של הברים) בהם ניגנו צ'ארלסטון לריקודים עבור קהל המבלים.
קישורים חיצוניים
- צ'ארלסטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Runnin' Wild במסד הנתונים IBDB (באנגלית)
- ^ Early Jazz - Its Roots and Musical Development. Gunther Schuller. 1968. Oxford University Press. pages 148, 173 19-500097-8 0-19-504043-0. ISBN
