קזבק (אוניית מעפילים) – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־19:02, 19 ביוני 2007

קזבק הייתה אוניית מעפילים שנשאה על סיפונה כ-750 מעפילים מקונסטנצה, רומניה לאיסטנבול, טורקיה בחודש יולי 1944.

הקזבק הייתה אחת מהאוניות שחצו את הים השחור בדרכן לטורקיה בעקבות החלטה סודית של ממשלת בריטניה, עליה נודע לאנשי המוסד לעליה ב', כי הכניסה לפלסטינה תאושר לכל יהודי אשר יגיע לטורקיה. הסכמה נדרשה גם מהצד הרומני, בו שלטה באותה העת ממשלתו הפשיסטית של המרשל יון אנטונסקו. בחודש מאי 1944, במסגרת גילוי עצמאות לאומית ולקראת סוף המלחמה, אישרה הממשלה הרומנית לסוכנות היהודית להקים משרד הגירה והצהירה כי מדיניות זו לא נועדה לסייע ליהדות רומניה בלבד, כי אם ליהודים ממרכז אירופה ומדרומה. הקמת המשרד אושרה סופית בידי אנטונסקו עצמו ב-9 ביוני ובמכתב הסיכום של הפגישה ננקב בשמה של הספינה קזבק, יחד עם שלוש ספינות נוספות, ככאלו שיורשו להפליג תחת דגל זר מרומניה, ואשר ישאו על סיפונן "יתומים מטרנסניסטריה, פליטים יהודיים ממדינות אחרות שאינם יכולים להישאר עוד ברומניה, ופליטים אחרים."^[1]

אף על פי ההגדרה רחבת הלב טיפלה סוכנות ההגירה, שנוהלה בידי שני יוונים ופעל בה נציג ההסתדרות הציונית, העליה לספינות שחצו את הים השחור, וקזבק בכללן, עלתה ממון רב. אהרן הטסגי, עיתונאי יהודי הונגרי שהיה ממעפילי קזבק ואשר סיפר את קורות אחרית יהדות הונגריה בספרו קזבק בשנת 1945, מסר כי עלות הנסיעה הרשמית הייתה 100,000 לאי, אולם תשלומי שוחד שונים שנדרשה הסוכנות לשלם על מנת לקיים את ההפלגות העלו את המחיר לכ- 2 מליון לאי לכרטיס.^[2] בנוסף לעלות ההפלגה נדרשו הנוסעים היהודים לשלם מס של 40,000 לאי לנפש. יחד עם זאת, נוסעים אמידים רבים שילמו סכומים גבוהים פי כמה על מנת להבטיח את מקומותיהם. לעתים הועדפו בסדר העליה לספינות, שקבע למי לא ישאר מקום על אף ששילם את מחיר הנסיעה, מי שממונם היה בידם.

הקזבק הייתה ספינה מטען טורקית שבגילגולה הקודם נשאה בעיקר מלח. היא הוסבה לנשיאת המעפילים על ידי כך שהותקנו בה דרגשי שינה ונתווסף לה סיפון נוסף ששימש למטען האישי. הספינה יצאה לדרך ביום 6 ביולי, הגיעה לטורקיה ביום 8 ביולי 1944, והמעפילים שעל סיפונה המשיכו לפלסטינה בדרך היבשה. על אף שהספינה נועדה לשאת כ-300 נוסעים בלבד, היא נשאה כ-750 איש, כשליש מהם ילדים. ^[3] בזמן העליה לספינה בנמל המוצא, לאחר שהועלו כ- 500 נוסעים, הפסיקו שלטונות הנמל את העליה לסיפון בטענה כי הספינה אינה יכולה לשאת נוסעים נוספים. העודף בנוסעים נוצר, בין השאר, מרשימות נוסעים כפולות - אלו של סוכנות הנסיעות ואלו של הסוכנות הציונית. השלכת מטען למים והתערבות של גורמים בהסתדרות הציונית הביאו לביטול הגזרה והמשך העליה לספינה.^[4]

בין המעפילים על סיפונה של הקזבק נמנו חבר הכנסת לעתיד צבי צימרמן והשופטת המחוזית רות אליעז-שטרנברג.

הערות שוליים

^

Ion C. Butnaru, Waiting for Jerusalem: Surviving the Holocaust in Romania, Westport, CN: Greenwood Press, 1993, pp. 83 – 84.
^ אהרן הטסגי, קזבק, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1945, עמ' 108.
^ סילברסטון מציין כי על סיפון האונייה היו 725 איש. באנדרטה לזכר ההעפלה בגן לונדון בטיילת בתל אביב, וכן באתר עמותת חיל הים מצויין כי בספינה היו 735 מעפילים. רפפורט מציינת (עמ' 20) כי מספר הנוסעים היה 758, מתוכם 256 ילדים. Proudfoot גם הוא נוקב במספר 758 (עמ' 70) ואילו הטסגי מציין כי על סיפון האוניה היו 780 איש.
^ הטסגי. עמ' 118 - 123.

לקריאה נוספת

אהרן הטסגי, קזבק, הוצאת עם עובד, 1945 (תרגום מהונגרית)
אריה ל.אבנרי, ‫מ"ולוס" עד "טאורוס": עשור ראשון להעפלה בדרכי הים: 1934 – 1944, ‫יד טבנקין, המכון לחקר כוח המגן, אפעל, תשמ"ה 1985.
דוד ליור, עיר המתים: השמדת היהודים באיזור זגלמביה, תירגם מכתב היד א.ש. שטיין, בהוצאת נ. טברסקי, תל-אביב, תש"ו.

‬

Doreen Rappaport , In the Promised Land: Lives of Jewish Americans, 2005.
Ion C. Butnaru, Waiting for Jerusalem: Surviving the Holocaust in Romania, Westport, CN: Greenwood Press, 1993.
Malcolm J. Proudfoot, European Refugees: 1932 – 52, Faber and Faber, London, 1957 (?).

קישורים חיצוניים

קזבק באתר עמותת חיל הים

Kazbek – in Paul Silverstone's, Aliya Bet Project

[1] 

Ion C. Butnaru, Waiting for Jerusalem: Surviving the Holocaust in Romania, Westport, CN: Greenwood Press, 1993, pp. 83 – 84.

[2] אהרן הטסגי, קזבק, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1945, עמ' 108.

[3] סילברסטון מציין כי על סיפון האונייה היו 725 איש. באנדרטה לזכר ההעפלה בגן לונדון בטיילת בתל אביב, וכן באתר עמותת חיל הים מצויין כי בספינה היו 735 מעפילים. רפפורט מציינת (עמ' 20) כי מספר הנוסעים היה 758, מתוכם 256 ילדים. Proudfoot גם הוא נוקב במספר 758 (עמ' 70) ואילו הטסגי מציין כי על סיפון האוניה היו 780 איש.

[4] הטסגי. עמ' 118 - 123.

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 5: / שורה 5: @@
 הקזבק הייתה אחת מהאוניות שחצו את [[הים השחור]] בדרכן לטורקיה בעקבות החלטה סודית של ממשלת [[בריטניה]], עליה נודע לאנשי [[המוסד לעליה ב']], כי הכניסה ל[[פלסטינה]] תאושר לכל [[יהודים|יהודי]] אשר יגיע לטורקיה. הסכמה נדרשה גם מהצד הרומני, בו שלטה באותה העת ממשלתו ה[[פשיזם|פשיסטית]] של המרשל [[יון אנטונסקו]]. בחודש [[מאי]] 1944, במסגרת גילוי עצמאות לאומית ולקראת סוף המלחמה, אישרה הממשלה הרומנית לסוכנות היהודית להקים משרד הגירה והצהירה כי מדיניות זו לא נועדה לסייע ל[[יהדות רומניה]] בלבד, כי אם ליהודים ממרכז אירופה ומדרומה. הקמת המשרד אושרה סופית בידי אנטונסקו עצמו ב-[[9 ביוני]] ובמכתב הסיכום של הפגישה ננקב בשמה של הספינה קזבק, יחד עם שלוש ספינות נוספות, ככאלו שיורשו להפליג תחת דגל זר מרומניה, ואשר ישאו על סיפונן "יתומים מ[[טרנסניסטריה]], פליטים יהודיים ממדינות אחרות שאינם יכולים להישאר עוד ברומניה, ופליטים אחרים."<ref> <div style="direction: ltr;">
 Ion C. Butnaru, '''Waiting for Jerusalem: Surviving the Holocaust in Romania''', Westport, CN: Greenwood Press, 1993, pp. 83 – 84.
+</div></ref>
-</div></ref> בנוסף לעלות ההפלגה נדרשו הנוסעים היהודים לשלם מס של 40,000 לאי לנפש.
+אף על פי ההגדרה רחבת הלב טיפלה סוכנות ההגירה, שנוהלה בידי שני [[יוון|יוונים]] ופעל בה נציג [[ההסתדרות הציונית העולמית|ההסתדרות הציונית]], העליה לספינות שחצו את [[הים השחור]], וקזבק בכללן, עלתה ממון רב. אהרן הטסגי, עיתונאי יהודי הונגרי שהיה ממעפילי קזבק ואשר סיפר את קורות אחרית יהדות הונגריה בספרו '''קזבק''' בשנת 1945, מסר כי עלות הנסיעה הרשמית הייתה 100,000 לאי, אולם תשלומי שוחד שונים שנדרשה הסוכנות לשלם על מנת לקיים את ההפלגות העלו את המחיר לכ- 2 מליון לאי לכרטיס.<ref>אהרן הטסגי, '''קזבק''', הוצאת [[עם עובד]], תל אביב, 1945, עמ' 108.</ref> בנוסף לעלות ההפלגה נדרשו הנוסעים היהודים לשלם מס של 40,000 לאי לנפש. יחד עם זאת, נוסעים אמידים רבים שילמו סכומים גבוהים פי כמה על מנת להבטיח את מקומותיהם. לעתים הועדפו בסדר העליה לספינות, שקבע למי לא ישאר מקום על אף ששילם את מחיר הנסיעה, מי שממונם היה בידם.
-הקזבק הייתה ספינה מטען טורקית שבגילגולה הקודם נשאה בעיקר [[מלח בישול|מלח]]. היא הוסבה לנשיאת המעפילים על ידי כך שהותקנו בה דרגשי שינה ונתווסף לה סיפון נוסף ששימש למטען האישי. הספינה נחכרה בידי שני [[יוון|יוונים]] בכספי [[ההסתדרות הציונית העולמית|ההסתדרות הציונית]], ויצאה לדרך ביום [[6 ביולי]], הגיעה לטורקיה ביום [[8 ביולי]] 1944, והמעפילים שעל סיפונה המשיכו לפלסטינה בדרך היבשה. על אף שהספינה נועדה לשאת כ-300 נוסעים בלבד, היא נשאה כ-750 איש, כשליש מהם ילדים. <ref> סילברסטון מציין כי  על סיפון האונייה היו 725 איש. באנדרטה לזכר ההעפלה ב[[גן לונדון]] בטיילת ב[[תל אביב]], וכן באתר עמותת חיל הים מצויין כי בספינה היו 735 מעפילים. רפפורט מציינת (עמ' 20) כי מספר הנוסעים היה 758, מתוכם 256 ילדים. Proudfoot גם הוא נוקב במספר 758 (עמ' 70) ואילו הטסגי מציין כי על סיפון האוניה היו 780 איש.</ref>
+הקזבק הייתה ספינה מטען טורקית שבגילגולה הקודם נשאה בעיקר [[מלח בישול|מלח]]. היא הוסבה לנשיאת המעפילים על ידי כך שהותקנו בה דרגשי שינה ונתווסף לה סיפון נוסף ששימש למטען האישי. הספינה יצאה לדרך ביום [[6 ביולי]], הגיעה לטורקיה ביום [[8 ביולי]] 1944, והמעפילים שעל סיפונה המשיכו לפלסטינה בדרך היבשה. על אף שהספינה נועדה לשאת כ-300 נוסעים בלבד, היא נשאה כ-750 איש, כשליש מהם ילדים. <ref> סילברסטון מציין כי  על סיפון האונייה היו 725 איש. באנדרטה לזכר ההעפלה ב[[גן לונדון]] בטיילת ב[[תל אביב]], וכן באתר עמותת חיל הים מצויין כי בספינה היו 735 מעפילים. רפפורט מציינת (עמ' 20) כי מספר הנוסעים היה 758, מתוכם 256 ילדים. Proudfoot גם הוא נוקב במספר 758 (עמ' 70) ואילו הטסגי מציין כי על סיפון האוניה היו 780 איש.</ref> בזמן העליה לספינה בנמל המוצא, לאחר שהועלו כ- 500 נוסעים, הפסיקו שלטונות הנמל את העליה לסיפון בטענה כי הספינה אינה יכולה לשאת נוסעים נוספים. העודף בנוסעים נוצר, בין השאר, מרשימות נוסעים כפולות - אלו של סוכנות הנסיעות ואלו של הסוכנות הציונית. השלכת מטען למים והתערבות של גורמים בהסתדרות הציונית הביאו לביטול הגזרה והמשך העליה לספינה.<ref>הטסגי. עמ' 118 - 123.</ref>
 בין המעפילים על סיפונה של הקזבק נמנו חבר הכנסת לעתיד [[צבי צימרמן]] וה[[שפוט|שופטת]] המחוזית [[רות אליעז-שטרנברג]].
@@ שורה 15: / שורה 17: @@
 ==לקריאה נוספת==
-*אהרן הטסגי, '''קזבק''', הוצאת [[עם עובד]], תל אביב, 1945 (תרגום מ[[הונגרית]])
+*אהרן הטסגי, '''קזבק''', הוצאת [[עם עובד]], 1945 (תרגום מ[[הונגרית]])
 *אריה ל.אבנרי, ''' ‫מ"ולוס" עד "טאורוס": עשור ראשון להעפלה בדרכי הים: 1934 – 1944''', ‫יד טבנקין, המכון לחקר כוח המגן, אפעל, תשמ"ה 1985.
 *דוד ליור, '''עיר המתים: השמדת היהודים באיזור זגלמביה''', תירגם מכתב היד א.ש. שטיין, בהוצאת נ. טברסקי, תל-אביב, תש"ו.