בית קאסר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־23:05, 15 במאי 2009

בית קאסר או בית אופק הוא בית באר ברחוב מרדכי בנטוב בשכונת נווה עופר, המשמש את מרחב המרכז של מערך מג"ן של חיל החינוך והנוער.

הבית נבנה במאה ה-10 בידי סלים קאסר, סוחר ערבי-נוצרי עשיר שמוצא משפחתו במלטה, וששימש גם כקונסול של לא פחות מ-12 מדינות שונות. לקאסר היו אדמות רבות באזור הירקון, ובין היתר היתה בבעלותו חווה בסמוך לכפר אל מיר שבמקורות הירקון, אותה מכר לראשוני פתח תקווה. ביתו של קאסר היה ביפו, ואת הבית באבו כביר, דרומית לדרך יפו-ירושלים הקים כבית קיץ. הבית נחשב לאחד הבתים המפוארים באזור יפו, והוא גם המפואר ביותר מבין בתי הבאר ששרדו.

הבאר פעלה בתחילה באמצעות אנטיליה, אך מאוחר יותר הופעלה באמצעות מנוע דיזל. המים זרמו לבריכת אגירה, ומאוחר יותר, באמצעות תעלות, השקו את הפרדסים ואת הגן הפורח שסביב הבית. הקומה הראשונה היתה פשוטה יחסית, והיא קורתה בקמרונות צולבים.

הקומה השנייה היתה מפוארת מהתחתונה. היא נבנתה כליוואן (חלל מרכזי המשמש לאירוח, שסביבו חדרי המגורים), אליה מוביל גרם מדרגות רחב. המרצפות בקומה השניה היו מעוטרות, וגם הקירות עוטרו באיורים. את החלל המרכזי שבר דִירֶכְּלִיכּ, האופייני דווקא לבנייה הטורקית - שני עמודי שיש המופרדים ביניהם ובין הקירות באמצעות קשתות. גם חלונות הבית היו מסוגננים, וכללו פיתוחי אבן. בחלק העליון של הקירות החיצוניים נבנו פתחי אוורור עגולים.

לאחר מלחמת העצמאות תפס צה"ל את המבנה, והוא משמש מאז את חיל החינוך. הצבא ביצע במבנה שינויים מינוריים יחסית (הבולטים שבהם סגירת חלונות והקמת קירות, וכן הסבת בריכת האגירה לרחבת מסדרים), ויחסית למבנים דומים בסביבה הוא נשמר היטב. נכון לשנת 2009 המבנה עדיין משמש את צה"ל, אולם זה עתיד לפנות אותו. המבנה מיועד לשימור.

קישורים חיצוניים

בוסתן סלים קאסר באתר tlv100.

הבית מצדו הדרומי
בריכת האגירה שהוסבה לרחבת מסדרים
ציורי קיר בקומה השנייה. ניתן להבחין גם בשרידי ציורים על התקרה
המשאבה המכאנית
החלל המרכזי בקומה השנייה
קמרון צולב בקומה הראשונה
ציורי קיר בקומה השניה

@@ שורה 7: / שורה 7: @@
 ה[[באר מים|באר]] פעלה בתחילה באמצעות [[אנטיליה]], אך מאוחר יותר הופעלה באמצעות [[מנוע דיזל]]. המים זרמו ל[[בריכת אגירה]], ומאוחר יותר, באמצעות תעלות, השקו את ה[[פרדס]]ים ואת הגן הפורח שסביב הבית. הקומה הראשונה היתה פשוטה יחסית, והיא קורתה ב[[קמרון צולב|קמרונות צולבים]].
-הקומה השנייה היתה מפוארת מהתחתונה. היא נבנתה כ[[דיוואן]] (חלל מרכזי המשמש לאירוח, שסביבו חדרי המגורים), אליה מוביל גרם מדרגות רחב. המרצפות בקומה השניה היו מעוטרות, וגם הקירות עוטרו באיורים. את החלל המרכזי שבר [[דירכליכ|דִירֶכְּלִיכּ]], האופייני דווקא לבנייה ה[[טורקיה|טורקית]] - שני עמודי [[שיש]] המופרדים ביניהם ובין הקירות באמצעות [[קשת (מבנה)|קשתות]]. גם חלונות הבית היו מסוגננים, וכללו פיתוחי אבן. בחלק העליון של הקירות החיצוניים נבנו פתחי אוורור עגולים.
+הקומה השנייה היתה מפוארת מהתחתונה. היא נבנתה כ[[ליוואן]] (חלל מרכזי המשמש לאירוח, שסביבו חדרי המגורים), אליה מוביל גרם מדרגות רחב. המרצפות בקומה השניה היו מעוטרות, וגם הקירות עוטרו באיורים. את החלל המרכזי שבר [[דירכליכ|דִירֶכְּלִיכּ]], האופייני דווקא לבנייה ה[[טורקיה|טורקית]] - שני עמודי [[שיש]] המופרדים ביניהם ובין הקירות באמצעות [[קשת (מבנה)|קשתות]]. גם חלונות הבית היו מסוגננים, וכללו פיתוחי אבן. בחלק העליון של הקירות החיצוניים נבנו פתחי אוורור עגולים.
 לאחר [[מלחמת העצמאות]] תפס [[צה"ל]] את המבנה, והוא משמש מאז את חיל החינוך. הצבא ביצע במבנה שינויים מינוריים יחסית (הבולטים שבהם סגירת חלונות והקמת קירות, וכן הסבת בריכת האגירה לרחבת מסדרים), ויחסית למבנים דומים בסביבה הוא נשמר היטב. נכון לשנת [[2009]] המבנה עדיין משמש את צה"ל, אולם זה עתיד לפנות אותו. המבנה מיועד ל[[שימור מבנים|שימור]].