מנת משכל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־19:29, 8 בינואר 2011

מנת משכל (באנגלית Intelligence Quotient, ובקיצור IQ; מכונה לרוב: איי קיו) - תוצאה מספרית המושגת בסדרת מבחנים קבועים, שפותחו במטרה למדוד את מידת התבונה (יכולת שכלית, אינטליגנציה) של הנבדק, בהתאם לקבוצת הגיל ביחס לשאר האוכלוסייה. במבחנים אלה מוצגות שאלות לוגיות, מרחביות, מתמטיות ומילוליות.

התפתחות מבחני מנת המשכל

סר פרנסיס גלטון (1822) הוא הראשון שמייחסים לו פיתוח מבחנים להערכת היכולת האינטלקטואלית. גלטון התעניין בתורשה, וסבר שאינטליגנציה מורכבת מכישורים תפיסתיים וחושיים המועברים מדור לדור. כך, ככל שהמערכת התפיסתית של האדם רגישה ומדויקת יותר, עולה האינטליגנציה שלו. גלטון בנה סוללה של מבחנים אשר מודדים משתנים דוגמת היקף הראש, זמן תגובה, זיכרון וחדות ראיה. הוא העביר את סוללת המבחנים שבנה לכ-9,000 נבדקים בבריטניה, אך נכשל במציאת מתאם בין משתנים אלה לבין מדדים של אינטליגנציה.

מבחני ה-IQ הראשונים עבור ילדים פותחו בשנת 1905 על ידי אלפרד בינה ותיאודור סימון. בעקבות העברת חוק חינוך חובה בצרפת, ביקשה הממשלה ליצור מבחן שיעריך את היכולת האינטלקטואלית של הילדים לצורך סיווג התלמידים לרמות. בינה סבר שאינטליגנציה צריכה להימדד באמצעות משימות שדורשות היגיון ופתרון בעיות ולא על ידי כישורים תפיסתיים. בינה המציא את המונח גיל מנטלי (Mental Age) וטען שילד מעוכב או פחות אינטליגנטי יבצע את המבחן ברמה המאפיינת ילד צעיר יותר, בעוד ילד מחונן יתפקד ברמה המאפיינת ילד בוגר יותר. במבחן שבנה היו פריטים ברמת קושי עולה, וככל שהילד הצליח לענות על יותר שאלות הגיל המנטלי שלו הוערך כגבוה יותר. הגיל המנטלי הושווה לגיל הכרונולוגי של הילד על מנת להעריך את רמת התפתחותו השכלית. עם זאת, מאחר שבשלב מסוים האינטליגנציה נותרת קבועה ואילו הגיל ממשיך לעלות, נוצר קושי להעריך את רמת האינטליגנציה בקרב מבוגרים.

מבחן סטאנפורד-בינה נבנה על בסיס פריטי המבחן של בינה, אשר הותאמו לאוכלוסייה האמריקאית על ידי לואיס תרמן מאוניברסיטת סטנפורד ב-1916. במבחן זה, כל פריט דורג לפי הגיל בו רב הילדים ענו עליו נכון. גילו המנטלי של הילד נקבע על פי סיכום מספר הפריטים עליהם ענה נכונה. המבחן השתמש בנוסחה הבאה לחישוב מנת המשכל: מחלקים את הגיל המנטלי של הילד בגילו הכרונולוגי ומכפילים את המנה ב-100, התוצאה הינה מנת המשכל (גיל מנטלי\גיל*100=מנת משכל). לדוגמה, ילד בן 8 עם יכולת מנטלית של ילד בגיל 10, היה מקבל את מנת המשכל 125 לפי נוסחה זו: 10/8*100=125 = 125IQ. בהתאם לגישה המודרנית שמתייחסת לאינטליגנציה כמכלול של יכולות שונות, מחולקת הגרסה המעודכנת של מבחן סטנפורד-בינה לארבעה תחומים עיקריים: הגיון מילולי, הגיון מופשט/ויזואלי, הגיון כמותי וזיכרון לטווח קצר, ולכל נבחן מחושב ציון נפרד בכל תחום מארבעת תחומי במבחן.

המבחן מורכב ממבחנים שונים המודדים את היכולות השכליות של האדם על פי גילו השכלי. גם במבחן זה מושם דגש על יכולות מילוליות וביצועיות בדומה למבחנו של וכסלר אך משום שהמבחן מודד יכולות על פי גילאים היה קשה לזהות התפתחות מנת משכל בקבוצות גיל שונות. רצף ההתפתחות אצל בני האדם זהה אך הקצב שונה ולכן כדוגמה בגיל התבגרותו של אדם קשה לנבא יכולות והישגים לימודיים ושכליים, מכיוון שבגיל ההתבגרות ישנה התפתחות קוגניטיבית ושינוי תהליכי בגילו. המבחן של בינה סטאנפורד משקף אך ורק יכולות בהווה ואיננו משקף יכולות עתידיות הטמונות באדם^[1].

התפתחות מבחני האינטליגנציה

מבחני האינטליגנציה פותחו במאה ה-19 על ידי פסיכולוגים רבים. ראשוני המפתחים של מבחני האינטליגנציה. אדולף פרנק כתב ספר פילוסופי העוסק במבחני אינטליגנציה, ולאחר שנים הוקם מוסד, על ידי פסיכולוג גרמני, וונדט ^[2], אשר בדק את המושג על פי תחום הפסיכאטריה. וילהלם עורר את סקרנותו של אביגהאוז שחקר את השפעת העייפות על היכולת הקוגניטיבית של האדם, בינה חקר את השקפותיו של אביגהאוז ותיאר את המושג באמצעות יכולות שונות של האדם. בינה פיתח מבחנים שונים על מנת לבדוק יכולות שונות של האדם, בינה הוא הראשון שחיבר מבחנים למדידת מנת משכל ולא רק חקר את נושא האינטליגנציה.

המבחן כיום

מבחני ה-IQ המקובלים כיום פותחו בשנת 1939 על ידי דייויד וכסלר, שסבר שמבחן סטנפורד-בינה נותן משקל יתר לתחום השפתי ואינו מתאים לאוכלוסיית המבוגרים. סולם האינטליגנציה למבוגרים של וכסלר (WAIS – Wechsler Adult Intelligent Scales) מחולק לשני חלקים: מילולי וביצועי, ולכל נבחן מחושב ציון נפרד בסולם המילולי ובסולם הביצועי, בנוסף לציון האינטליגנציה הכללי. בחלק המילולי של המבחן ישנם תתי מבחנים כגון ידיעות כלליות, הבנה מילולית, יכולת מתמטית, הפשטה מילולית, זכירת ספרות ופירושי מלים, ואילו בחלק הביצועי ישנם תת-מבחנים כגון השלמת תמונות, סידור תמונות, קוביות, הרכבת עצמים, וקידוד. ציון נפרד מחושב לכל תת-מבחן, ומאפשר לקבל תמונה מקיפה של נקודות החוזק והחולשה של הנבחן. מאוחר יותר פיתח וכסלר גם מבחן אינטליגנציה לילדים (WISC – Wechsler Intelligent Scales for Children).

התפלגות מנות המשכל היא התפלגות נורמלית (יוצרת גרף מקורב לפעמון). מנת המשכל הממוצעת בכל קבוצת גיל היא 100, וסטיית התקן היא 15. בחלוקה גסה של התפלגות מנות המשכל: לכ-68 אחוז מהאוכלוסייה מנת משכל של בין 85 ל-115, ולכ-95 אחוז מהאוכלוסייה מנת משכל בטווח ה"נורמלי" - בין 70 ל-130. מנת משכל נמוכה מ-70 מעידה בדרך כלל על פיגור שכלי. אדם שמנת המשכל שלו היא מעל 130 נחשב בדרך כלל ל"עילוי גדול" ומעל 145 ל-גאון, אם כי הבחינה בודקת רק את רמת ההבנה והלוגיקה במספרים והנדסת המרחב, ולכן אינה מעידה על כישרון בתחומים אחרים, כגון מוזיקה או ציור.

כמו בהרבה מקרים בהם ההתפלגות הנורמלית היא מודל לתכונה בחברה, ההתפלגות הנורמלית היא קירוב טוב להתפלגות ציוני האינטליגנציה בעיקר בתחום הציונים המרכזי ולא באסימפטוטות. ישנם יותר בני אדם בעלי ציונים נמוכים במיוחד, מתחת למנת משכל 70 (שתי סטיות תקן מתחת לממוצע), מאשר בני אדם בעלי ציונים גבוהים במיוחד, מעל למנת משכל 130 (שתי סטיות תקן מעל לממוצע). כמו כן, מבחינה עקרונית אין גבול עליון לציון ה-IQ אבל יש ל-IQ גבול תחתון, שלא כמו בהתפלגות נורמלית.

תוצאות המבחן הוכחו כיציבות לאורך זמן, וגם לאחר אימון ותרגול מרבית האנשים אינם משפרים את ציונם ביותר מחצי סטיית תקן.

מבקרי התחום טוענים כי אינטליגנציה רגשית משפיעה על התוצאות. כמו כן קבוצות מיעוטים רבות טוענות כי המבחנים מושפעים מהטיות תרבותיות ולכן הן מקבלות ציונים נמוכים יחסית.

מבחן וכסלר למבוגרים

מבחן המכיל שאלונים מילוליים ומבחני ביצוע. המבחנים המילוליים בודקים יכולות שונות של האדם לדוגמה: אוצר מילים, הבנה של הנקרא, המבחנים הביצועיים כוללים מבחנים המודדים יכולות ביצועיות כגון: סידור תמונות או הרכבת עצמים. קיימת בעיה במבחן וכסלר המודד יכולות מבוגרים, מכיוון שהוא משלב בדיקה של יכולת מילולית או ביצועית ואינו משקף יכולות אחרות הטמונות באדם^[1].

מבחן מינוסטה

המבחן כולל בעיקרו עשרים ושישה סוגי מבחנים שונים הבודקים יכולות שכליות של הגיל הצעיר, יכולות מתמטיות, מילוליות וביצועיות: מודד אוכלוסייה צעירה, תאומים ופעוטות. המבחן בודק לדוגמה העתקת ציורים, שיום של איברים בגוף וכו' אך יחד עם זאת מקור הבעיה במבחן זה הוא שמבחני הביצוע שלו מועטים מאוד ואף רמת הריכוז של פעוטות היא מקוצרת מאוד דבר שהקשה רבות על ממצאי המבחן^[1].

מבחן אלפא הצבאי

המבחן עוסק במיון של טירונים לגיוס הטובים ביותר מבחינת יכולות שונות למלחמת העולם הראשונה, על מנת לסווג את הטובים ביותר פותח המבחן שנקרא אלפא. הבעייתיות במבחן זה שהוא פותח למבוגרים והיה צריך להמתין שנים רבות על מנת לבדוק את ממצאי המבחן, ויתרה מכך חלה ירידה משמעותית במספר הנבדקים מכיוון שהם חלו או מתו בשל גילם המופלג, סיבות אלו השפיעו על מהלך המבחן ועל תוצאותיו.

לקריאה נוספת

אורתר, ג'. (תשי"ג). תורת המבחנים הפסיכולוגיים. ירושלים: מוסד סאלד למען הילד והנוער.
איאן ג'יי, ד'. (2001). אינטליגנציה. תל אביב: ידיעות אחרונות, ספרי חמד.
ד"ר גלנץ, י'. (1966). המבחנים בפסיכולוגיה. ירושלים-תל אביב: הוצאת ספרים אחיאסף, הוצאת ברונפמן.

קישורים חיצוניים

אתר לבדיקת מנת משכל (באנגלית)
מבחן IQ, מתוך אתר נענע10 (בעברית)
ניצן בן שחר (2006), הבדלים מגדריים במבחני משכל לאורך גילאים ובמגזרי אוכלוסייה שונים, עבודת גמר, החוג לפסיכולוגיה, אוניברסיטת חיפה

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ איאן ג'יי, 2001, גלנץ, 1966, אורתר, תשי"ג
^ וודנט, 1972 בתוך גלנץ, 1966

[Iyan-1] ¹ ² ³ איאן ג'יי, 2001, גלנץ, 1966, אורתר, תשי"ג

[2] וודנט, 1972 בתוך גלנץ, 1966

[1]

[2]

@@ שורה 57: / שורה 57: @@
 [[az:İntellekt nisbəti]]
 [[ca:Quocient intel·lectual]]
+[[ckb:بەرکەوتی ژیری]]
 [[cs:Inteligenční kvocient]]
 [[da:Intelligenskvotient]]