אינטליגנציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף תבונה)
Disambig RTL.svg המונח "משכל" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו משכל (פירושונים).

אִינְטֶלִיגֶנְצְיָה (בעברית: מִשׂכַּל) היא היכולת לפתור בעיות במהירות ובמדויק[1].

מקור המילה אִינְטֶלִיגֶנְצְיָה במילה הלטינית intelligere, שמשמעה "לבחור", "להחליט", "להבחין". בהתאם לכך, הפירוש המילולי של אינטליגנציה הוא היכולת להבין דבר מתוך דבר וכן היכולת להבחין בין דבר לדבר. אינטליגנציה היא "היכולת להסיק, לתכנן, לפתור בעיות, לחשוב באופן מופשט, להבין רעיונות מורכבים, ללמוד מהר וללמוד מניסיון. לא מדובר רק בלמידה מספרים, כישורים אקדמיים צרים או חכמה של מבחנים. מדובר ביכולת רחבה ועמוקה יותר להבין את הסביבה שלנו, "לתפוס" את מה שקורה, לחשוב בהגיון ולהבין מה לעשות."[2] האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה התייחסה לשונות באינטליגנציה באופן הבא: "פרטים מובחנים זה מזה ביכולתם להבין רעיונות מורכבים, להסתגל באופן אפקטיבי לסביבה, ללמוד מניסיון, לעסוק בצורות שונות של הסקה, ולהתגבר על מכשולים בעזרת חשיבה."[3]

מושגים דומים לאינטליגנציה הם יכולת קוגניטיבית, יכולת שכלית, ביצועים קוגניטיביים ותפקוד קוגניטיבי[4].

אינטליגנציה אינה ייחודית לאדם. קיימת גם אינטליגנציה בבעלי חיים אחרים ואינטליגנציה מלאכותית הנוצרת בקרב מכונות.

מדידה והערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האינטליגנציה ניתנת למדידה והערכה. מבחני האינטליגנציה מחולקים לכמה קטגוריות: כמותיים, מילוליים, מרחביים, מעשיים ועוד. כיום קיימות שיטות מדידה פורמליות של אינטליגנציה, כלומר, דרכים לתת אמת מידה כמותית ליכולתו השכלית של האדם לפתרון בעיות, בלא התייחסות למכלול אישיותו וערכיו[דרוש מקור].

מנת משכל - IQ[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מנת משכל
תוצאות מבחני IQ של האוכלוסייה המראות את "עקומת הפעמון"

מנת משכל היא הערך המקובל לביטוי רמת האינטליגנציה של האדם. מנת המשכל באוכלוסייה מתפלגת נורמלית, כשהממוצע (שהוא גם החציון) מוגדר כ-100 עם סטיית תקן של 15. האינטליגנציה מאופיינת בהתפלגות נורמלית, כך שלרוב האנשים יש אינטליגנציה ממוצעת ורק לאחוז קטן יחסית יש אינטליגנציה חריג. לקות שכלית היא מצב המאופיין באינטליגנציה נמוכה במיוחד, לצד זאת מחוננות מאופיינת באינטליגנציה גבוהה מאוד[דרוש מקור].

מבחני בינה סימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מבחני בינה סימון והפיתוח של שטרן - מנת המשכל מציינת את היחס שבין גילו השכלי של הילד (רמת ביצועו במבחן) לבין גילו הכרונולוגי[דרוש מקור]. הנוסחה לחישוב אינטליגנציה תהא כלהלן:
מנת משכל = גיל שכלי / גיל כרונולוגי * 100

מבחני וקסלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מבחן אינטליגנציה וכסלר למבוגרים

מבחני וקסלר מפרידים בין טווחי גיל שונים. על כן נעשה שימוש במבחן וקסלר לילדי גן, מבחן וקסלר לילדים, או מבחן וקסלר למבוגרים, בהתאם לגיל הנבדק[דרוש מקור].

על פי מבחני וקסלר, אינטליגנציה היא היכולת של היחיד לפעול בתכליתיות, לחשוב בהגיון ולהתמודד ביעילות עם הסביבה. על כן, לפי מבחנים אלו, הכושר השכלי מורכב מכישורים ספציפיים בלתי תלויים זה בזה (גורם ה-S). לדוגמה, היכולת המילולית (S1) אינה תלויה ביכולת הביצועית (S2) ועל כן ניתנים למבחן כמה ציונים נפרדים:

  • ציון נפרד לכל אחד מהכשרים השכליים שבודקים תת-המבחנים.
  • הציון לרמת המשכל בתחום המילולי.
  • הציון לרמת המשכל בתחום הביצועי.
  • הציון לרמת המשכל הכללית.

התפתחות לאורך החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – התפתחות קוגניטיבית

מנת המשכל יציבה מאוד לאורך השנים. המתאם בין מנת המשכל של גיל 11 לזו של גיל 80 נע בין 0.7 ל-0.8[5]. אין זאת אומרת שמנת המשכל נשארת אותו הדבר, רק שמיקומו היחסי של האדם בהשוואה לאחרים נשאר דומה. יחד עם זאת, הציונים במבחני אינטליגנציה הבוחנים מידע נלמד כמו אוצר מילים וידע כללי נוטים להיות יציבים לאורך זמן[6]. סוג זה של אינטליגנציה נקרא אינטליגנציה גבישית. לעומתם, הציונים במבחני אינטליגנציה הבוחנים אינטליגנציה נוזלית (מהירות עיבוד, זיכרון עבודה, תפיסה מרחבית והסקה מופשטת) נוטים לרדת בגיל מבוגר[6].

ג'יימס פלין הציג עדויות כי ההישגים במבחני IQ בתחילת המאה היו נמוכים בממוצע ב-20 נקודות לעומת ההישגים הממוצעים כיום. תופעה זו ידועה כיום בשם "אפקט פלין"[7].[8] . ישנם הסברים רבים ומגוונים למקורו של האפקט. יש חוקרים המסיקים מכך ששיפורים גדולים בחינוך ובתזונה עשויים להשפיע על מדדי אינטֶליגנציה, בעוד אחרים מציינים את הטלוויזיה ומשחקי המחשב כמפתחים יכולות מרחביות-ויזואליות שהובילו להעלאת הציונים. עם זאת, ההסבר המקובל ביותר הוא המיומנות של הנבחנים בביצוע מבחנים. בתחילת המאה העשרים מבחנים לא היו נפוצים ואנשים לא היו כה מתורגלים בביצועם, לעומת המצב כיום. בניגוד לפרשנים אחרים של ממצאיו, פלין עצמו אינו טוען כי בני האדם כיום חכמים מבני האדם שחיו לפני כמאה שנה[דרוש מקור].

מנבאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיזיולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבדלים בין אישיים באינטליגנציה נובעים הן מתורשה והן מהשפעות סביבתיות. מידת השפעתה של התורשה משתנה לפי שיטת המחקר[4]. לפי מחקרי תאומים, הבדלים תורשתיים מסבירים 50% מהשונות בין אנשים במנת המשכל[4]. נתון זה תלוי בגיל, כאשר בקרב ילדים הוא נמוך יותר (20-30%) ובקרב מבוגרים גבוה יותר (כ־70%)[4]. כלומר, בקרב ילדים לסביבה יש השפעה גדולה יותר על מנת המשכל שלהם, אך ככל שהגיל עולה, כך פוחתת תרומתה של הסביבה ועולה תרומתה של התורשה[4]. לפי מחקרים גנטיים של ניתוח משוואות מבני, גורם גנטי כללי מסביר בממוצע 58% מהשונות במנת המשכל[4]. משנת 2011, כלי המחקר השכיח יותר להערכת השפעתה של התורשה הוא בחינה של SNPs[4]. במחקרים אלה משווים את רמת הדמיון בין אנשים באינטליגנציה לרמת הדמיון ביניהם במאות או אלפים של SNPs. לפי מחקרים אלה, גורמים גנטיים מסבירים רק 20-30% מהשונות במנת המשכל[4]. הפערים בין התוצאות במחקרים מוסברים בין השאר על-ידי הנחות עבודה שונות של כל אחת מהן[4]. נכון לשנת 2022, לא אותרו גנים ספציפיים הקשורים למנת המשכל פרט לגן APOE הקשור לתפקוד קוניטיבי מעט נמוך יותר בגיל הזיקנה ומסביר כ-1% מהשונות בתפקוד זה[4]. לכן, משוער שהתרומה של התורשה למנת המשכל היא ברובה פוליגנית, כלומר קיים מספר רב של גנים הקשורים למנת המשכל, ולכל אחד מהם ישנה תרומה זעירה[4].

נמצאו מספר קשרים בין אינטליגנציה לבין מאפיינים עצביים[9]. המנבא הפיזיולוגי הטוב ביותר לאינטליגנציה הוא נפח המוח. נפח המוח מסביר 9 עד 16 אחוזים מהשונות באינטליגנציה[10][9]. מטא־אנליזה של מחקרי הדמיה מראה שלרשת הקדמית־פריאטלית יש תפקיד חשוב באינטליגנציה[11]. המחקר מצא גם עדויות נרחבות למבנים מוחיים הקשורים לאינטליגנציה, כולל אזורים תת־קורטיקליים[11]. נמצא מתאם, אם כי לא גבוה, בין מהירות ההולכה החשמלית לבין האינטליגנציה[דרוש מקור]. מתאמים נוספים, לא גבוהים, נמצאו בין היחס מוח-גוף לבין מנת המשכל. גם הפעילות המטבולית במוח נמצאה קשורה לאינטליגנציה במידת מה[דרוש מקור].

סביבתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורמים סביבתיים הקשורים למנת המשכל קיימים כבר בשלבי חיים מוקדמים מאוד. לתינוקות שנחשפו לאלכוהול בזמן ההריון וסובלים מתסמונת האלכוהול העוברי ישנה מנת־משכל נמוכה מהרגיל[12]. מחקר מטא־אנליזה רחב היקף מצא שמנת המשכל של ילדים שנולדו בלידה מוקדמת הייתה נמוכה ב־12 נקודות, בהשוואה לאלה שנולדו בזמן[13]. הקשר הזה לא השתנה לאורך זמן[13]. מחקר מטא־אנליזה נוסף מצא שילדים שינקו היו בעלי מנת משכל גבוהה ב־3.44 נקודות מאלה שלא ינקו[14]. לאחר שמנטרלים סטטיסטית את מנת המשכל של האם, היתרון של הילדים שינקו ירד ל־2.62 נקודות[14]. שינוי קל זה מרמז על כך שההנקה יכולה לשפר את מנת המשכל, וכן שילדים יונקים אינטליגנטיים יותר משום שאמהותיהן אינטליגנטיות יותר.

קיימים ניסיונות רבים ליצור תוכניות התערבות שמטרתן לשפר את מנת המשכל של ילדים. מחקר מטא־אנליזה שכלל 39 ניסויים מבוקרים עם הקצאה אקראית מצא שתוכניות אלה אכן מעלות את מנת המשכל של ילדים, אך עם סיומה של תוכנית ההתערבות מנת המשכל חזרה לרמתה ההתחלתית[15]. נתונים אלה מעידים על כך שהאפקטיביות של תוכניות התערבות שכאלה קצרת מועד בלבד[15].

השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאינטליגנציה קיימים קשרים עם מספר תופעות התנהגותיות. ראשית, האינטליגנציה היא המנבא הטוב ביותר להישגים אקדמיים[16][17]. רמת משכל קשורה לפתרון בעיות[18].

מנת המשכל קשורה גם לתכונות אישיותיות. מחקר מטא־אנליזה מצא שאנשים עם מנת משכל גבוהה יותר נוטים להראות רגישות בינאישית גבוהה יותר[19]. אינטליגנציה מנבאת גם יכולת הסתגלות טובה יותר[20]. נמצא מתאם בין אינטליגנציה להצלחה בחיים[21], למעמד סוציו־אקונומי[22] ולבריאות[4]. מוערך שעלייה בסטיית תקן אחת במנת המשכל קשורה לירידה של 20-25% בתחלואה ותמותה עשרות שנים לאחר מכן[4]. קיים גם קשר חלש בין מנת המשכל למדדי שינה, אם כי קשה לומר מה כיוון הסיבתיות בקשר זה[23]. כמו כן, פשיעה נפוצה הרבה יותר אצל בעלי אינטליגנציה נמוכה[דרוש מקור] ואילו שביעות רצון מנישואין, גבוהה יותר אצל בעלי אינטליגנציה גבוהה[דרוש מקור].

אנשים עם מנת משכל גבוהה מאופיינים בתחומי עניין ייחודיים. מחקר מטא־אנליזה מצא שאנשים אלה מאופיינים יותר בתחומי עניין ריאליסטיים וחקרניים ופחות בתחומי עניין חברתיים ויזמיים (לפי החלוקה של הולנד)[24]. אינטליגנציה היא גם אחד המנבאים הטובים לביצועים בעבודה וללמידה בעבודה.[25]

מנת משכל גבוהה אינה תנאי הכרחי ליצירתיות[26]. עם זאת אינטליגנציה יכול להקנות יתרון בתחום היצירתיות לליקוי אשר בדרך כלל מקושר לפתולוגיה. למשל, מנת משכל גבוהה יכולה לשמש כגורם ממתן ומועיל עבור הנמכה בעכבה סמויה ובכך לשנות את הביטוי שלה מפגיעה בקשב להגברת היכולת היצירתית[27].

מחקר מטא־אנליזה משנת 2013 המבוסס על 63 מחקרים הראה קשר שלילי בין אינטליגנציה לבין רמת הדתיות[28]. ככל שהאינטליגנציה עלתה, רמת הדתיות ירדה, במתאם של 0.24-[28]. קשר זה היה חלש יותר כאשר הוא נבחן בילדים, דבר המרמז על כך שכשהאדם מתבגר וחופשי יותר לבחור את תפיסת עולמו, האינטליגנציה שלו תשפיע יותר על רמת הדתיות שלו[28]. החוקרים הציעו שלושה הסברים לקשר זה: (1) אנשים אינטליגנטים הם פחות קונפורמיסטיים, ולכן יסרבו לקבל דוגמות דתיות, (2) אנשים אינטליגנטים נוטים לחשוב באופן אנליטי ולא אינטואיטיבי, תכונה הקשורה לרמת דתיות, (3) אנשים אינטליגנטיים מאופיינים ביותר ויסות עצמי ותכונות דומות, ופחות נזקקים לדת לצורך כך[28]. מטא־אנליזה נוספת נערכה בשנת 2019 ואוששה את הממצאים הקודמים[29].

נראה שלאינטליגנציה ישנן השפעות ברמת המדינה, ולא רק ברמת הפרט. מנת המשכל הממוצעת במדינה קשורה למדדים כלכליים, חברתיים, דמוגרפיים, ובריאותיים[30]. לדוגמה, במדינות בהן מנת המשכל הממוצעת נמוכה קיים יותר עוני ופשיעה[30].

מכיוון שרוב המחקרים העוסקים בגורמים ובהשלכות של אינטליגנציה הם מתאמיים, לעיתים לא ניתן לקבוע אם האינטליגנציה היא הסיבה או התוצאה בקשר המתאמי.

פגיעה באינטליגנציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם כמה גורמים היכולים להוביל לפגיעה באינטליגנציה. הפרעה נוירו-התפתחותית חמורה במיוחד עלולה להוביל לפגיעה באינטליגנציה[31]. פגיעה באינטליגנציה יכולה להיגרם גם מטראומה גופנית כמו פגיעת ראש[31]. בגיל מבוגר (75 ומעלה) מתחילה ירידה ניכרת ביכולות הקוגניטיביות, אך מידתה המדויקת שונה מאדם לאדם. כיום נהוג לראות בירידה זו השפעה של מחלות נוירולוגיות וניווניות (כגון מחלת אלצהיימר ומחלת פרקינסון), גם אם המחלה עדיין לא אובחנה אצל האדם[דרוש מקור].

תאוריות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישות שונות בפסיכולוגיה עוסקות בפנים שונים של האינטליגנציה. הגישה הפיזיולוגית חוקרת את הבסיס הפיזיולוגי לאינטליגנציה, הגישה הקוגניטיבית עוסקת בתהליכי החשיבה, הגישת הפסיכומטרית מתמקדת במדידת מנת המשכל, ואילו הגישה ההתפתחותית עוסקת בצורות החשיבה המאפיינות גילים שונים. מעבר לגישות השונות, קיימות כמה תיאוריות ספציפיות בחקר האינטליגנציה.

תאורית ה-g[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – גורם g

בתחילתם של מבחני האינטליגנציה נמצא שהציונים בכל הסוגים נמצאים במתאם חיובי אלה עם אלה. למעשה, ישנו קשר חיובי בין כל שני מבחני יכולת מנטלית שאדם מבצע, כולל מבחני מהירות פשוטים. תופעה זו מכונה בשם קשר חיובי רב פנים. צ'ארלס ספירמן טבע את המונח "גורם g" כדי להסביר תופעה זו, ולפיו ישנו גורם קוגניטיבי אחד (אם כי לא יחיד) העומד בבסיסם של תהליכי פתרון בעיות רבים. תוצאה זו הודגמה פעמים רבות מאז[4]. גורם g מוסבר על־ידי שליטה של קליפת המוח הקדם־מצחית בעזרת הקשב על אזורים אחוריים במוח.[9]

אינטליגנציה נוזלית וגבישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – התאוריה הדו גורמית לאינטליגנציה

ריימונד קאטל מבחין בין שני סוגים של אינטליגנציה[דרוש מקור]:

  • אינטליגנציה נוזלית - היא היכולת לפתור בעיות, להתמודד עם מצבים חדשים ומשתנים. המתאם בין סוג זה לבין הגורם הכללי g הוא גבוה מאוד. סוג זה של אינטליגנציה מפסיק להתפתח בסביבות גיל 18, ולא נמצאה תמיכה מחקרית עד כה לכך שהוא מושפע מגירויים סביבתיים.
  • אינטליגנציה גבישית - שהיא הצטברות של ידע ומיומנויות. רכיב זה של האינטליגנציה מושפע מאוד מהסביבה וממשיך להתפתח כל ימי חיינו.

ברוב המקרים שני סוגי האינטליגנציה באים יחדיו.

תאוריית האינטגרציה הפריאטו־פרונטלית P-FIT[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריית ה־P-FIT היא תיאוריה פיזיולוגית המרכזת ממצאים ממחקרים על מבנה המוח ותפקודו[4]. מאז שהוצעה, היא התפתחה לכלול בתוכה ממצאים חדשים המזהים אזורים ומנגנונים במוח הקשורים לאינטליגנציה[4].

מחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף המאה ה-19 אחיינו של צ'ארלס דרווין, פרנסיס גלטון, טען שיכולות קוגניטיביות הן כלליות, מתפלגות נורמלית ועוברות בתורשה, במידת מה. גלטון טבע גם את המושג הידוע לשמצה - אאוגנטיקה[4]. צ'ארלס ספירמן זיהה שקיימים מתאמים בין סוגים שונים של אינטליגנציה ופיתח את מודל שני הגורמים לאינטליגנציה: גורם כללי (g: אינטליגנציה כללית) ויכולות ספציפיות (s)[4]. היו חוקרים, כמו תורנסטון וגרדנר שלא הסכימו עם הטענה שלאינטליגנציה יש גורם אחד, וטענו שיש כמה אינטליגנציות שונות[4]. קיימות גם טענות שניתן להגיע למתאמים גבוהים בין כישורים קוגניטיביים שונים, גם אם אין גורם כללי לאינטליגנציה[32][4]. נכון לשנת 2022, הוויכוח על קיומו של g נמשך[4].

מבחני האינטליגנציה של בינה הובאו לארצות הברית ויש הטוענים שנעשה בהם שימוש יתר וכן שימוש שגוי[4]. בשנת 1994 התפרסם הספר "עקומת הפעמון" מאת הרנסטיין ומארי. בספר נטען שמנת משכל גבוהה בסוף גיל ההתבגרות קשורה לתוצאות טובות יותר בחיים בשנות ה־30[4]. הספר חולל שערורייה כשטען שאי הצלחתם של שחורים במבחני האינטליגנציה וה-SAT (המקביל האמריקאי לפסיכומטרי הישראלי) מקורה בסיבות גנטיות. טענה זו נתמכת במחקרים שמצאו כי ילדים שחורים שאומצו במשפחות לבנות היו בעלי סיכויים גבוהים יותר להתקדם ולהצליח, אך רמת האינטליגנציה שלהם בבגרותם לא הייתה שונה במידה משמעותית מהממוצע אצל השחורים באמריקה.

בשל המחלוקות שהתעוררו, האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה הקימה צוות משימה בשנת 1996 שסיכם את הממצאים המחקריים לאותה התקופה[3]. בין שאר הטענות שהופיעו במאמר זה, טען הצוות שלמרות חשיבותה של האינטליגנציה, קיימים הבדלים בינאישיים חשובים נוספים (קוגניטיביים ושאינם קוגניטיביים), שלא נמדדים במבחני אינטליגנציה[4].

תאוריות חלופיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש הטוענים שקיים רובד של אינטליגנציה "מעשית" בעל השפעה מהותית על ההצלחה בחיים, אך כזה שאינו נמדד במבחני אינטליגנציה[דרוש מקור]. למשל, בקרב מהמרים על סוסים התברר שאלו המצליחים יותר היו בעלי יכולות לבצע הערכות מתוחכמות ביותר, אך כישרון זה היה מוגבל לתחום הימורי הסוסים בלבד ולא השתקף במבחני אינטליגנציה[דרוש מקור].

התאוריה הטריארכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוברט סטרנברג הוא אחד ממבקריה המרכזיים של התפיסה הפסיכומטרית. לטענתו, מבחנים פסיכומטריים מתמקדים במדידה היכולת האנליטית בלבד ולא מתייחסים ליכולת יצירתית ומעשית, וגם תחום זה אינו נמדד כהלכה[דרוש מקור]. סטרנברג מטעים שלושה מרכיבי אינטליגנציה: המסוגלויות הקוגניטיביות הבסיסיות (זיכרון, עיבוד, שליפת מידע וכדומה), ניסיון ולימוד הקשר תרבותי[דרוש מקור]. לטענתו העובדה שהממסד האקדמי מסתמך על מבחנים פסיכומטריים כממיינים, יוצרת עיוות כפול: ברמה האישית היא יוצרת העדפה לבעלי יכולות ספציפיות ומקפחת בעלי יכולות אחרות לא פחות חשובות, וברמה החברתית - כלכלית, מביאה לאי מיצוי פוטנציאל הצמיחה, היות שנוצר חסם כניסה לפוזיציות משפיעות בעולם הכלכלה, בפני אנשים יצירתיים ומעשיים.

אינטליגנציות מרובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אינטליגנציות מרובות

תורת האינטליגנציות המרובות היא גישה חלופית להמשגה ולהערכה של אינטליגנציות אנושיות. הפסיכולוג הווארד גרדנר טען שהתייחסות לאינטליגציה כולה כמכלול אחד חסרה מרכיבים בלתי מדידים כמותית ופיתח את גישת האינטליגנציות מרובות.[דרוש מקור] על פי גישה זו, ניתן לתאר כל אדם באמצעות שבעה אופנים שונים ועצמאיים לעבד מידע: אינטליגנציה לשונית, לוגית-מתמטית, מרחבית, גופנית-תנועתית, מוזיקלית, תוך-אישית, בין אישית ונטורליסטית. כאשר אנשים נבדלים זה מזה בפרופיל הספציפי של אינטליגנציות שהם מפגינים[דרוש מקור].לטענתו של גרדנר, למרות שקיימים מתאמים חיוביים בין כל סוגי מבחני האינטליגנציה, חלקם נמוכים במידה המצדיקה הבחנה ברורה ביניהם. בתחום החינוך גישה זו נפוצה יותר[33], אך בפסיכולוגיה ובפסיכומטריקה ההתייחסות אליה פחותה, בטיעון שהתאוריה חסרת ביסוס מחקרי[דרוש מקור].

אינטליגנציה רגשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אינטליגנציה רגשית

אינטליגנציה רגשית מתייחסת ליכולת לייצר, לזהות, להבין ולווסת רגשות של האדם ושל אחרים[34]. לתכונה זו קיים בסיס פיזיולוגי[35][34]. קיים קשר בין אינטליגנציה רגשית לאינטליגנציה כללית. מחקר מטא־אנליזה מצא שאנשים מחוננים הם גם בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה יותר[36]. אינטליגנציה רגשית קשורה לרמות גבוהות יותר של הצלחה אקדמית[37], תמיכה חברתית[35], איכות שינה[35], תזונה בריאה[35], פעילות גופנית[35], רווחה נפשית[38] ולרמות נמוכות יותר של התמכרות לסמים[35] ואגרסיביות[39]. בניגוד לאינטליגנציה כללית, נראה שניתן לשפר את האינטליגנציה הרגשית בעזרת תוכניות התערבות[40][41].

אינטליגנציה קולקטיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אינטליגנציה קולקטיבית

למושג אינטליגנציה קולקטיבית ישנם שימושים סוציולוגיים ומיחשוביים. במובן הסוציולוגי, המושג מתאר איך קבוצה יכולה לפתור בעיות טוב יותר מאשר פרטים[42][43]. במובן המיחשובי, המושג מתייחס לחיבור בין אנשים למחשבים היכולים יחד לפעול באופן אינטליגנטי יותר ממה שעשו בעבר אנשים, קבוצות או מחשבים[44][45].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jung, R. E., & Chohan, M. O., Three individual difference constructs, one converging concept: adaptive problem solving in the human brain, Current Opinion in Behavioral Sciences 27, 2019, עמ' 163-168
  2. ^ Gottfredson, L. S, Mainstream science on intelligence: An editorial with52 signatories, history, and bibliography, Intelligence, 1 24, עמ' 13-23
  3. ^ 1 2 Neisser, et al., Intelligence: Knowns and unknowns, American Psychologist 51, 1996, עמ' 77-101
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 Ian J. Deary, Simon R. Cox, W. David Hill, Genetic variation, brain, and intelligence differences, Molecular Psychiatry 27, 2022-01, עמ' 335–353 doi: 10.1038/s41380-021-01027-y
  5. ^ Deary, I. J, The stability of intelligence from childhood to old age, Current Directions in Psychological Science, 4 23, 2014, עמ' 239-245
  6. ^ 1 2 Tucker-Drob EM, Cognitive aging and dementia: a life-span perspective, Annual Review of Developmental Psychology 1, 2019, עמ' 177-196
  7. ^ אתר למנויים בלבד נעמי דרום, הילד שלך יותר חכם ממך, בערך, באתר הארץ, 3 באפריל 2013
  8. ^ ג'יימס פלין: למה רמת ה-IQ שלנו גבוהה יותר משל סבינו, באתר TED
  9. ^ 1 2 3 Norbert Jaušovec, The neural code of intelligence: From correlation to causation, Physics of Life Reviews, Physics of Mind 31, 2019-12-01, עמ' 171–187 doi: 10.1016/j.plrev.2019.10.005
  10. ^ Jakob Pietschnig, Lars Penke, Jelte M. Wicherts, Michael Zeiler, Meta-analysis of associations between human brain volume and intelligence differences: How strong are they and what do they mean?, Neuroscience & Biobehavioral Reviews 57, 2015-10, עמ' 411–432 doi: 10.1016/j.neubiorev.2015.09.017
  11. ^ 1 2 Ulrike Basten, Kirsten Hilger, Christian J. Fiebach, Where smart brains are different: A quantitative meta-analysis of functional and structural brain imaging studies on intelligence, Intelligence 51, 2015-07-01, עמ' 10–27 doi: 10.1016/j.intell.2015.04.009
  12. ^ Mattson, S. N., Bernes, G. A., & Doyle, L. R., Fetal Alcohol Spectrum Disorders: A Review of the Neurobehavioral Deficits Associated With Prenatal Alcohol Exposure, Alcoholism: Clinical and Experimental Research, 6 43, 2019, עמ' 1046-1062
  13. ^ 1 2 Kerr-Wilson et al.,, Meta-analysis of the association between preterm delivery and intelligence, Journal of Public Health, 2 34, 2011, עמ' 209-216
  14. ^ 1 2 Bernardo L Horta,Christian Loret de Mola,Cesar G Victora, Breastfeeding and intelligence: a systematic review and meta-analysis, Acta paediatrica 104, 2015, עמ' 14-19
  15. ^ 1 2 John Protzko, The environment in raising early intelligence: A meta-analysis of the fadeout effect, Intelligence 53, 2015-11-01, עמ' 202–210 doi: 10.1016/j.intell.2015.10.006
  16. ^ Von Stumm, S., Hell, B., & Chamorro-Premuzic, T. (2011). The Hungry Mind Intellectual Curiosity Is the Third Pillar of Academic Performance. Perspectives on Psychological Science, 6(6), 574-588.
  17. ^ Ian J. Deary, Steve Strand, Pauline Smith, Cres Fernandes, Intelligence and educational achievement, Intelligence 35, 2007-01-01, עמ' 13–21 doi: 10.1016/j.intell.2006.02.001
  18. ^ Matthias Stadler, Nicolas Becker, Markus Gödker, Detlev Leutner, Complex problem solving and intelligence: A meta-analysis, Intelligence 53, 2015-11-01, עמ' 92–101 doi: 10.1016/j.intell.2015.09.005
  19. ^ Nora A. Murphy, Judith A. Hall, Intelligence and interpersonal sensitivity: A meta-analysis, Intelligence 39, 2011-01-01, עמ' 54–63 doi: 10.1016/j.intell.2010.10.001
  20. ^ Ryan M. Alexander, Matthew R. Reynolds, Intelligence and Adaptive Behavior: A Meta-Analysis, School Psychology Review 49, 2020-06-15, עמ' 85–110 doi: 10.1080/2372966X.2020.1717374
  21. ^ Tarmo Strenze, Intelligence and socioeconomic success: A meta-analytic review of longitudinal research, Intelligence 35, 2007-09-01, עמ' 401–426 doi: 10.1016/j.intell.2006.09.004
  22. ^ W. David Hill, Neil M. Davies, Stuart J. Ritchie, Nathan G. Skene, Genome-wide analysis identifies molecular systems and 149 genetic loci associated with income, Nature Communications 10, 2019-12-16, עמ' 5741 doi: 10.1038/s41467-019-13585-5
  23. ^ Péter P Ujma, Róbert Bódizs, Martin Dresler, Sleep and intelligence: critical review and future directions, Current Opinion in Behavioral Sciences 33, 2020-06, עמ' 109–117 doi: 10.1016/j.cobeha.2020.01.009
  24. ^ Katja Pässler, Andrea Beinicke, Benedikt Hell, Interests and intelligence: A meta-analysis, Intelligence 50, 2015-05-01, עמ' 30–51 doi: 10.1016/j.intell.2015.02.001
  25. ^ Schmidt, F. L., & Hunter, J., General Mental Ability in the World of Work: Occupational Attainment and Job Performance, Journal of Personality and Social Psychology, 1 86, 2004, עמ' 162-173 doi: 10.1037/0022-3514.86.1.162
  26. ^ Healey, D., & Rucklidge, J. J. (2006). An Investigation into the Relationship Among ADHD Symptomatology, Creativity, and Neuropsychological Functioning in Children. Child Neuropsychology, 12(6), 421-438.
  27. ^ Carson, S. H., Peterson, J. B., & Higgins, D. M. (2003). Decreased latent inhibition is associated with increased creative achievement in high-functioning individuals. Journal of personality and social psychology, 85(3), 499.
  28. ^ 1 2 3 4 Miron Zuckerman, Jordan Silberman, Judith A. Hall, The Relation Between Intelligence and Religiosity: A Meta-Analysis and Some Proposed Explanations, Personality and Social Psychology Review 17, 2013-11, עמ' 325–354 doi: 10.1177/1088868313497266
  29. ^ Miron Zuckerman, Chen Li, Shengxin Lin, Judith A. Hall, The Negative Intelligence–Religiosity Relation: New and Confirming Evidence, Personality and Social Psychology Bulletin 46, 2020-06, עמ' 856–868 doi: 10.1177/0146167219879122
  30. ^ 1 2 Richard Lynn, John Fuerst, Emil O.W. Kirkegaard, Regional Differences in Intelligence in 22 Countries and their Economic, Social and Demographic Correlates: A Review, Intelligence 69, 2018-07, עמ' 24–36 doi: 10.1016/j.intell.2018.04.004
  31. ^ 1 2 American Psychiatric Association - APA, (2013). DIAGNOSTIC AND STATISTICAL MANUAL OF MENTAL DISORDERS, FIFTH EDITION - DSM 5.
  32. ^ Kristof Kovacs, Andrew R. A. Conway, What Is IQ? Life Beyond “General Intelligence”, Current Directions in Psychological Science 28, 2019-04, עמ' 189–194 doi: 10.1177/0963721419827275
  33. ^ Howard Gardner, Thomas Hatch, Multiple Intelligences Go to School: Educational Implications of the Theory of Multiple Intelligences, Educational Researcher 18, 1989-11, עמ' 4 doi: 10.2307/1176460
  34. ^ 1 2 Ryan Smith, William D.S. Killgore, Anna Alkozei, Richard D. Lane, A neuro-cognitive process model of emotional intelligence, Biological Psychology 139, 2018-11, עמ' 131–151 doi: 10.1016/j.biopsycho.2018.10.012
  35. ^ 1 2 3 4 5 6 Ainize Sarrionandia, Moïra Mikolajczak, A meta-analysis of the possible behavioural and biological variables linking trait emotional intelligence to health, Health Psychology Review 14, 2020-04-02, עמ' 220–244 doi: 10.1080/17437199.2019.1641423
  36. ^ Uzeyir Ogurlu, A meta-analytic review of emotional intelligence in gifted individuals: A multilevel analysis, Personality and Individual Differences 171, 2021-03, עמ' 110503 doi: 10.1016/j.paid.2020.110503
  37. ^ Carolyn MacCann, Yixin Jiang, Luke E. R. Brown, Kit S. Double, Emotional intelligence predicts academic performance: A meta-analysis., Psychological Bulletin 146, 2020-02, עמ' 150–186 doi: 10.1037/bul0000219
  38. ^ Desirée Llamas‐Díaz, Rosario Cabello, Alberto Megías‐Robles, Pablo Fernández‐Berrocal, Systematic review and meta‐analysis: The association between emotional intelligence and subjective well‐being in adolescents, Journal of Adolescence 94, 2022-10, עמ' 925–938 doi: 10.1002/jad.12075
  39. ^ Alberto Vega, Rosario Cabello, Alberto Megías-Robles, Raquel Gómez-Leal, Emotional Intelligence and Aggressive Behaviors in Adolescents: A Systematic Review and Meta-Analysis, Trauma, Violence, & Abuse 23, 2022-10, עמ' 1173–1183 doi: 10.1177/1524838021991296
  40. ^ Victoria Mattingly, Kurt Kraiger, Can emotional intelligence be trained? A meta-analytical investigation, Human Resource Management Review 29, 2019-06, עמ' 140–155 doi: 10.1016/j.hrmr.2018.03.002
  41. ^ Sabina Hodzic, Jana Scharfen, Pilar Ripoll, Heinz Holling, How Efficient Are Emotional Intelligence Trainings: A Meta-Analysis, Emotion Review 10, 2018-04, עמ' 138–148 doi: 10.1177/1754073917708613
  42. ^ Anita Williams Woolley, Ishani Aggarwal, Thomas W. Malone, Collective Intelligence and Group Performance, Current Directions in Psychological Science 24, 2015-12, עמ' 420–424 doi: 10.1177/0963721415599543
  43. ^ Anita Williams Woolley, Christopher F. Chabris, Alex Pentland, Nada Hashmi, Evidence for a Collective Intelligence Factor in the Performance of Human Groups, Science 330, 2010-10-29, עמ' 686–688 doi: 10.1126/science.1193147
  44. ^ Jan Marco Leimeister, Collective Intelligence, Business & Information Systems Engineering 2, 2010-08, עמ' 245–248 doi: 10.1007/s12599-010-0114-8
  45. ^ MIT Center for Collective Intelligence | (בCanadian English)