לדלג לתוכן

מיכאל וילף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

מיכאל וילְף (1937 - 1 בספטמבר 1997) היה סופר, מבקר ספרות וביבליוגרף ישראלי, ספרן אקדמי במקצועו.

מיכאל וילף נולד ב-1937 בפולין. ב-1957 עלה לישראל. הוא בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים לספרות עברית ומקרא, וב-1967 סיים בה לימודי ספרנות.[1]

סיפורו הראשון נדפס בכתב העת הספרותי "גזית" בשנת תשל"ב. מאז פרסם סיפורים ומאמרי ביקורת בכתבי עת ובמוספים לספרות.

מיכאל וילף נישא בשנת 1968 והיה אב לשני ילדים.

נפטר בשנת 1997.

  • מיכאל וילף (אסף וערך), הסיפורת העברית ההיסטורית: ביבליוגרפיה, חיפה: מפעל השכפול שליד אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת חיפה, תשכ"ח. ("ביבליוגרפיה מוערת הכוללת רומנים וסיפורים היסטוריים מקוריים שיצאו לאור בספר ממאפו עד שנת תשכ"ו–כ"ז")
  • מיכאל וילף (אסף וערך), המחזאות הישראלית המקורית: תש"ח–תשכ"ח: ביבליוגרפיה ליובלה ה-20 של מדינת ישראל, חיפה: פאר אופסט, תשל"ב.
  • מחאג' עד נוודים: מיתוס ומציאות בסיפור העברי המודרני: רשימות ביקורת, חיפה: אוניברסיטת חיפה, תשל"ה.

יצירה מקורית:

  • השריפה באלכסנדריה: סיפורים ומחזות, תל אביב: אל"ף, תשל"ג.
  • צור עיר של אניות: שירים, תל אביב: אל"ף, תשל"ד 1974. (שירים על נושאים היסטוריים, וכן תרגומים משירת יאן קוחנובסקי ואדם מיצקביץ')[2]
  • האשה בשרב: סיפורים, תל אביב: טרקלין ליד עקד, תשל"ה.
  • מעשה באשת השוחט: סיפורים, תל אביב: אופיר, תשנ"ב 1992.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך זה הוא קצרמר בנושא סופרים ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.