מיסה לרוסיני
מיסה לרוסיני היא מיסת רקוויאם שהולחנה ביוזמתו של ג'וזפה ורדי על ידי 13 מלחינים איטלקיים לזכרו של המלחין ג'ואקינו רוסיני. המיסה הייתה אמורה להתבצע לראשונה ביום השנה לפטירתו של רוסיני שנפטר בשנת 1868, אך בשל סכסוכים בין מארגני הפרויקט הביצוע לא יצא אל הפועל, ובכורה של המיסה לרוסיני התבצעה רק בשנת 1988.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותו של ג'ואקינו רוסיני ב-13 בנובמבר 1868, הציע ג'וזפה ורדי למוציא לאור שלו לאסוף מלחינים ולהלחין ביחד מיסת רקוויאם לזכרו של רוסיני. ביצוע הבכורה של הרקוויאם נועד להתבצע בבולוניה, בה חי רוסיני חלק ניכר מחייו, ביום השנה הראשון לפטירתו. מועצת העיר של בולוניה החליטה לתמוך בפרויקט זה ומינתה ועדה שחילקה את הרקוויאם לחלקים וגייסה מלחין שילחין כל חלק. ורדי עצמו הלחין את ה"ליברה מה", הפרק החותם את הרקוויאם. כמיקום הבכורה נבחרה בזיליקת פטרוניוס הקדוש והמנצח המיועד היה אנג'לו מריאני. הלחנת היצירה הסתיימה בקיץ של אותה השנה.
התוכנית לבצע את היצירה נתקלה בקשיים. מריאני היה אחראי על הנצחתו של רוסיני בפזארו, עיר הולדתו של רוסיני, ובקשתו מורדי להגיע לקונצרט שם נענתה בסירוב, דבר שהביא למתח בין השניים. באותו הזמן בקשת הוועדה מהאופרה של בולוניה להשאיל תזמורת, סולנים ומקהלה לצורך הבכורה ב-13 בנובמבר 1869 נדחתה, זאת בשל החשש של מנהל האופרה שביצוע הרקוויאם יפגע לו בעונת האופרה. הקשיים הביאו למתחים בין מארגני הפרויקט, ובייחוד בין ורדי למריאני. ורדי התנגד בכל תוקף לשינוי מקום או זמן של הבכורה ורמז שמריאני אשם במצב. בסופו של דבר, ארבעה ימים לפני יום השנה לרוסיני, בוטלה הבכורה והרקוויאם נזנח.
ורדי השתמש בליברה מה שהלחין לצורך המיסה לרוסיני, בתיקונים קלים, ברקוויאם שהלחין לזכרו של אלסנדרו מנצוני בשנת 1874.
לאחר כישלון ביצוע הרקוויאם הוא נגנז, ונתגלה מחדש בשנת 1970 על ידי המוזיקולוג דייוויד רוזן. ביצוע הבכורה של הרקוויאם נערך בשנת 1988, ומאז בוצע כמה פעמים ואף הוקלט.
הרכב וביצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרקוויאם הולחן לחמישה סולנים (סופרן, אלט, טנור, בריטון ובס), מקהלה של 6 קולת (ברוב הפרקים מתפקדת כמקהלה של 4 קולות), ותזמורת הכוללת: פיקולו, 2 חלילים, 2 אבובים, קרן אנגלית, 2 קלרינטים, קלרינט בס, 4 בסונים, 4 קרנות, 4 חצוצרות, 3 טרומבונים, אופיקלאידה, 4 תופי טימפני, תוף בס, מצילה, טם טם, עוגב וסקיצת כלי קשת הכוללת: כינור ראשון ושני, ויולות, צ'לי וקונטרבסים (כלי הקשת מנגנים לעיתים באוניסון ולעיתים כסולנים).
זמן ביצוע ממוצע של היצירה הוא כ-110 דקות.
סדר הפרקים ומלחיניהם[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מלחין | קטע מן הרקוויאם | פרק מן היצירה | הרכב |
|---|---|---|---|
| אנטוניו בוזולה (1815–1871) |
I. Introitus | Requiem וה-Kyrie | מקהלה |
| אנטוניו בציני (1818–1897) |
II. Sequence | 1. Dies Irae | מקהלה |
| קארלו פדרוטי (1817–1893) |
2. Tuba mirum | בריטון ומקהלה | |
| אנטוניו קאניוני (1828–1896) |
3. Quid sum miser | סופרן ואלט | |
| פדריקו ריצ'י (1809–1877) |
4. Recordare | סופרן, אלט, בריטון ובס | |
| אלסנדרו ניני (1805–1880) |
5. Ingemisco | טנור ומקהלה | |
| ריימונדו בושרון (1800–1876) |
6. Confutatis Oro supplex |
בס ומקהלה | |
| קארלו קוקיה (1782–1873) |
7. Lacrimosa Amen |
מקהלת אקפלה ומקהלה | |
| גאטנו גספרי (1808–1881) |
III. Offertorium | Domine Jesu Quam olim Abrahae Hostias Quam olim Abrahae |
סופרן, אלט, טנור, בס ומקהלה |
| פייטרו פלטניה (1828–1907) |
IV. Sanctus | Sanctus Hosanna Benedictus Hosanna |
סופרן ומקהלה |
| לאורו רוסי (1810–1885) |
V. Agnus Dei | Agnus Dei | אלט |
| תאודולו מבליני (1817–1897) |
VI. Communio | Lux aeterna | טנור, בריטון ובס |
| ג'וזפה ורדי (1813–1901) |
VII. Responsorium | Libera me Dies Irae Requiem aeternam Libera me |
סופרן ומקהלה |
