מלחמה ושלום (אופרה)

מלחמה ושלום (ברוסית: Война и мир - ווינה אי מיר) היא אופרה מאת המלחין הרוסי סרגיי פרוקופייב (אופוס 91 של המלחין) המבוססת על ליברית שנכתבה על ידי המלחין ורעייתו מירה מנדלסון, בהתבסס על הרומן "מלחמה ושלום" מאת לב טולסטוי.

רקע

פרוקופייב החל לכתוב את האופרה בקיץ 1942 בעקבות פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות שהחלה שנה קודם לכן, ב-22 ביוני 1941. הטיוטה הראשונה של האופרה הוגשה עוד באותו קיץ למועצת האמנות של ברית המועצות. המועצה דרשה כי סצנות המלחמה יהיו פטריוטיות והרואיות יותר, ופרוקופייב הוסיף מארשים צבאיים, קטעי מקהלה וטקסטים הרואיים בציות להוראות המועצה.

העלאת האופרה

בכורת האופרה תוכננה לשנת 1943 בתיאטרון בולשוי שבמוסקבה. על הבכורה אמור היה לנצח סאמויל סאמסוד ובימוייה אמור היה להיות בידי סרגיי אייזנשטיין. תוכניות אלה לא יצאו אל הפועל. מספר קטעים מהאופרה בנגינת פסנתר בלבד הועלו במרכז האמנים של מוסקבה ב-16 באוקטובר 1944, וביצוע קונצרטי של תשע מסצנות האופרה בניצוחו של סאמסוד הועלה ב-7 ביוני 1945 בקונסרווטריון של מוסקבה.

חלקה הראשון של האופרה (שבע סצנות) הועלה לראשונה בביצוע בימתי ב-12 ביוני 1946 בתיאטרון מאלי שבלנינגרד, בניצוחו של סאמסוד. חלקה שני אמור היה להעלות ביולי 1947, ואף נערכו חזרות גנרליות לאופרה, אולם זו לא הועלתה בפני קהל.

בפברואר 1948 החל פרוקופייב לעבוד על גרסה מקוצרת של האופרה אשר ניתן להעלותה בערב אחד בלבד. האופרה קוצרה אולם נשמר המבנה של 13 סצנות נפרדות. גרסה זו הועלתה לראשונה ב-26 במאי 1953 בתיאטרו קומונאלה שבפירנצה בניצוחו של ארתור רודזינסקי - חודשיים לאחר פטירתו של פרוקופייב, כאשר האופרה קוצרה על ידו ושתי סצנות לא הוצגו. הבכורה הרוסית של האופרה נערכה בתיאטרון מאלי בלנינגרד ב-1 באפריל 1955 בניצוחו של אדוארד גריקורוב. גם בבכורה זו קוצרה האופרה וסצנות 7 ו-11 לא הועלו. גרסה הכוללת את 13 הסצנות (שחלקים מהן קוצרו) הועלתה לראשונה ב-8 בנובמבר 1957 בתיאטרון סטאינסלבסקי-נמירוביץ'-דאנצ'נקו שבמוסקבה תחת ניצחו של אלכסנדר שאוורדוב.

ב-15 בדצמבר 1959 הועלתה האופרה לראשונה בשלמותה, בניצוחו של אלכסנדר מליק-פאשאיב בתיאטרון בולשוי שבמוסקבה.

הגרסה המקורית של האופרה, בטרם שונתה על ידי פרוקופייב בהוראת מועצת התרבות, הועלתה בשנת 2010 בגלאזגו שבסקוטלנד. גרסה זו עובדה על ידי ריטה מקאליסטר.

תפקידים

תפקיד	קול	צוות בכורה מוסקבה 1945	צוות בכורה לנינגרד 1946	צוות בכורה פירנצה 1953	צוות בכורה לנינגרד 1955	צוות בכורה מוסקבה 1957	צוות בכורה מוסקבה 1959
Version
		9 סצנות הופעה קונצרטית	8 סצנות בכורה בימתית	11 סצנות	11 סצנות	13 סצנות (מקוצרות)	13 סצנות
נטליה (נטשה) רוסטוב	סופרן	מ. נדיון	טטיאנה לברובה	רוזנה קארטרי	טטיאנה לברובה	ולנטינה קאייבצ'נקו	גלינה וישנבסקאיה
הרוזן פיוטר (פייר) בזוקוב	טנור	פ. פדוטוב	אולס צ'ישקו	פרנקו קורלי			ולדימיר פטרוב
הנסיך אנדרי בולקונסקי	בריטון	אנדרי איוואנוב	סרגיי שפושניקוב	אטורה באסטיאניני	שרגי שפושניקוב		יבגני קיבקאלו
הנסיך מיכאיל קוטוזוב	בס	אלכסנדר פירוגוב		איטאלו טאז'ו		אלכסנדר פירוגוב	אלכסי קריווצ'ניה
נפוליאון בונפרטה	בריטון						פאבל ליסיטסיאן
הרוזן איליה רוסטוב (אביה של נטשה)	בס			איטאלו טאחו
הלנה בזוקובה (אשתו של פייר)	מצו-סופרן	א. ואסילייבה		קסי בורוגיני			אירנה ארחיפובה
הנסיך אנטול קוראגין (אחיה של הלנה)	טנור	פ. אוגניאן		מירטו פיקי			אלכסי מסלניקוב

תפקידים נוספים

כשבעים תפקידים מפורטים בליברית של האופרה, ולכן, בשל מספר התפקידים הרב נהוג שזמרים משחקים מספר תפקידים.

התפקידים העיקריים:

• סונייה, אחייניתה של נטשה (מצו-סופרן
• מריה דמיטרייבנה אחרוסימובה (אלט)
• דולוחוב (בריטון)
• קולונל וסקה דניסוב (בס)
• פלאטון קאראטאב (טנור)
• הנסיך ניקולאי בולקונסקי, אביו של אנדרי (בס-בריטון)

תפקידים נוספים:

• מאדאם פרונסקאיה (סופרן)
• הצאר אלכסנדר הראשון (תפקיד שקט)
• הנסיכה מריה בולקונסקאיה, אחותו של אנדרי (מצו-סופרן)
• באלאגה, נהג כרכרה (בס)
• יוזף, משרת (תפקיד שקט)
• מטריושה, צוענייה (מצו-סופרן)
• דוניאשה, משרתה של נטשה (סופרן)
• גבריאלה, משרתה של הגברת אחרוסימובה (בס)
• מטיוויר, רופא צרפתי (בריטון)
• טיחון שרבאצקי, פרטיזן (בריטון)
• ואסיליסה (סופרן)
• פיודור, פרטיזן (טנור)
• מאטוייב, תושב מוסקבה (בריטון)
• לואיס אלכסנדר ברתייר, (בריטון)
• ארמן אוגוסטין לואי דה קולינקור (תפקיד שקט)
• הגנרל אוגוסטין דניאל בליאר (בריטון)
• מר דה בוסט (טנור)
• גנרל לוין אוגוסט פון בניגסן (בס)
• הנסיך דה טולי (טנור)
• הגנרל אלכסיי פטרוביץ' ירמולוב (בריטון)
• הגנרל פיוטר קונווניצין (טנור)
• גנרל ניקולי ראווסקי (בריטון)
• מאלאשה, נערה צעירה (תפקיד שקט)
• קפטן ראמבאל (בס)
• סרן בונה (טנור)
• איבאנוב, תושב מוסקבה (טנור)
• ז'אקוט (בס)
• ז'רר (טנור)
• מאברה קוסמיניצנה (אלט)
• מארשל לואי-ניקולה דאבו (בס)

כמו כן האופרה כוללת מספר רב של תפקידים שאינם מצוינים בשמם: תושבי מוסקבה, משרתים, אנשי צבא, חיילים ומשוגעים.

עלילת האופרה

חלק 1 (שלום)

סצנה ראשונה: גן בית הכפר של הרוזן רוסטוב, מאי 1806, אחרי השקיעה

אנדרי, אורח בביתו רוסטוב, מתאבל על מות רעייתו. נטשה, אשר אינה יכולה להירדם מביטה מבעד לחלונה ומספרת לסוניה כמה יפה נראה הגן לאור הירח. אנדריי מתעודד לשמע דבריה של נטשה.

סצנה שנייה: ערב ראש השנה 1810

נשף ריקודים נערך בסנקט פטרסבורג בנוכחות הצאר. פייר מעודד את אנדרי, המאוהב בנטשה, שיפנה אליה ויציע לה לרקוד עמו. אנטולה, המאוהב אף הוא בנטשה, פונה להלנה ומבקש ממנה שתכיר בינו ובין נטשה.

סצנה שלישית: ביתו של הנסיך ניקולי 1812

הרוזן רוסטוב ונטשה מבקרים בביתו של הנסיך ניקולי, אביו של אנדרי, לו מאורסת נטשה. אנדריי נמצא מחוץ לרוסיה זה כשנה. הנסיכה מריה, בתו של הנסיך ניקולי, מציינת כי אביה לא יראה את הרוזן רוסטוב והרוזן עוזב. הנסיך מופיע ומתנהג בגסות לנטשה, המבינה כי הנסיך מתנגד לנישואיה לבנו.

סצנה רביעית: ביתו של פייר במוסקבה, מאי 1812

הלנה מספרת לנטשה כי אנטולה מאוהב בה, ונטשה מסכימה להיפגש עמו.

סצנה חמישית: דירתו של דולוחוב, 12 ביוני 1812

דולוחוב מסייע לחברו אנטולי להיפגש עם נטשה, ומארגן את בריחתם על מנת להינשא אחד לשנייה. נהג הכרכרה באלאגה, דולוחוב ואנטולה שותים להצלחת הבריחה והנישואין.

סצנה שישית: ליל 12 ביוני 1812

נטשה מגלה כי סוניה גילתה את סודה למאדאם אחרוסימובה, אצלה שתיהן מתגוררות. גבריאלה, המשרת של אחרוסימובה מגרש את אנטולה ודולוחוב, ונטשה פורצת בדמעות. פייר מגיע ומגלה לנטשה כי אנטולה נשוי לאישה אחרת, ומציע לפנות בשמה של נטשה לאנדריי ולבקש את סליחתו. פייר מודה כי הוא עצמו מאוהב בנטשה. נטשה משלימה עם סוניה.

סצנה שביעית: מאוחר יותר באותו הליל

הלנה משעשעת את אנטולה מטיבייר ואבה. פייר מגיע למקום ודורש מאנטולה שיעזוב את מוסקבה. אנטולה מסכים. דניסוב מגיע ומבשר כי נפוליאון וצבאותיו פולשים לרוסיה.

חלק 2 (מלחמה)

סצנה שמינית: סמוך לבורודינו, 25 באוגוסט 1812

ההכנות להגנה על מוסקבה בעיצומן. אנדריי ודניסוב נפגשים על מנת לדון בשימוש בפרטיזנים במאבק נגד חילות נפוליאון. פייר מגיע על מנת לצפות בקרב. מרשל קוטוזוב מציע לאנדריי להפוך לחלק מצוותו אולם אנדריי מעדיף להישאר עם הגדוד שלו, והקרב מתחיל.

סצנה תשיעית: ערב 25 באוגוסט 1812

נפוליאון בוחן את צבאו ולאחר היסוסים שולח חיילים נוספים למערכה. כדור תותח נוחת לרגליו אך לא מתפוצץ, ונפוליאון בועט בו.

סצנה עשירית: 27 באוגוסט 1812

קוטוזוב ומפקדיו מתכנסים לדון במצב המלחמה סמוך לסמולנסק ומתלבטים האם להגן על מוסקבה או לסגת. הגנה על מוסקבווה תוכל להביא לתבוסה, אולם נסיגה מהעיר יביא לכיבושה על ידי נפוליאון. קוטוזוב מחליט לסגת ולהקריב את מוסקבה למען הניצחון.

סצנה 11: מוסקבה בלהבות

העיר מוסקבה מוצתת על ידי תושביה. פייר נתפס לצד תושבים נוספים ומואשם בהצתות על ידי הצרפתים. בית המשוגעים והתיאטרון של מוסקבה עולים בלהבות ושחקניות ומשוגעים בורחים ברחובות העיר. נפוליאון מודה כי אנשי מוסקבה האמיצים מביאים לכישלון תוכניותיו.

סצנה 12: בקתת איכרים במיטשי

הנסיך אנדריי פצוע, סובל מחום ומהזיות. הוא פונה על ידי משפחת רוסטוב ממוסקבה. נטשה מבקרת אצלו ומתנצלת על התנהגותה. אנדריי מכריז על אהבתו אליה ונטשה מבטיחה לו כי יבריא. אנדריי נרדם וליבו (שהלמותו מבוצעות על ידי מקהלה מחוץ לבמה) מפסיק לפעום.

סצנה 13: נובמבר 1812

קבוצת חיילים צרפתים נסוגים מלווה קבוצת שבויים ממוסקבה בדרך לסמולנסק בזמן סופת שלגים. קרטאב לא מצליח לעמוד בקצב ונורה למוות על ידי הצרפתים. קבוצת פרטיזנים תוקפת את הצרפתים ומשחררת את השבויים ובהם פייר. דניסוב מגלה לפייר כי אנדריי נפטר אולם נטשה חייה. קוטוזוב וחייליו חוגגים את ניצחונם שהוא ניצחון רוחה של האומה הרוסית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מלחמה ושלום בוויקישיתוף