לדלג לתוכן

מנליק הראשון, מלך אקסום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מנליק הראשון)
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שגיאות בעברית, ניסוחים בעייתיים ותקלדות בעברית.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: שגיאות בעברית, ניסוחים בעייתיים ותקלדות בעברית.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
המונח "מנליק" מפנה לכאן. לערך העוסק בקיסר אתיופיה בשם מנליק, ראו מנליק השני, קיסר אתיופיה.
מנליק הראשון
לידה המאה ה־10 לפנה״ס
אתיופיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה המאה ה־10 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אתיופיה עריכת הנתון בוויקינתונים
קיסר אקסום
975 לפנה"ס – 950 לפנה"ס
(כ־25 שנים)
חנאיון ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מנליק הראשון היה, על פי המסורת האתיופית, מלך אתיופיה בין השנים 975 לפנה"ס - 950 לפנה"ס[1], והוא מייסד קיסרות אקסום ומייסד שושלת מנליק[2].

על פי המסורת האתיופית, מנליק הראשון היה בנם של המלך שלמה ומלכת שבא. בכהונתו כמלך, המשיך מנליק את שושלת אמו, השושלת האגעזית, שכן אמו הייתה המלכה ה-52 של ממלכת שבא, הממלכה הראשונה שהוקמה באתיופיה ובתימן אשר כונתה גם בשם "ממלכת יקטן".

רקע: המלך שלמה ומלכת שבא

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מלכת שבא
תיאור המפגש בין שני השליטים מהכברה נגסט

על פי הכברה נגסט, לידתו של מנליק באה בעקבות קשר מיני בין שלמה לבין מלכת שבא. אז, הצהיר המלך שלמה בפני המלכה האתיופית, כי לא ידרוש ממנה דבר כל עוד לא תיקח דבר מממלכתו. באחד הערבים הגיש לה המלך אוכל חריף ,ביודעו כי התבלינים יצמיאו את המלכה, ואכן, באישון לילה התעוררה מלכת שבא ושוטטה בארמון בחיפוש אחר מים. כאשר מצאה את מבוקשה, זינק המלך ממארבו, טען כי הפרה את ההסכם ביניהם ודרש כי תתמסר לו. למחרת בבוקר יצאה מלכת שבא עם פמלייתה חזרה לארצה, לשבא. בהגיעם לחמסיאן[3] ילדה המלכה את בנה המשותף עם שלמה וקראה לו "אבנה אל חכים", משמע בנו של החכם. פרט לכך, נודע הילד גם בשם מנליק או מנליק הראשון.

האר"י עסק במפגש המיני בין שלמה לבין מלכת שבא באחד מכתביו. הוא גרס כי מצאצאיהם של שלמה ומלכת שבא נולד מלך בבל, נבוכדנצר השני, אשר ימיט חורבן על ממלכת יהודה: יחריב את בית המקדש הראשון ויגלה את עם ישראל לגלות בבל[4].

פגישת מנליק ושלמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – שלמה המלך, יהודי אתיופיה

על פי המסורת האתיופית, לאחר שגדל מנליק והתבגר, הפך להיות סקרן יותר ויותר לגבי זהות אביו. בגיל 22, יחד עם מספר עמיתים, החל מנליק את מסעו אל עבר ארץ ישראל בחיפוש אחר אביו. בכתבי הכברה נגסט מתואר מנליק כדומה מאוד לאביו מבחינה פיזית, ובהגיעו לארץ ישראל טעו אנשים לזהותו כמלך שלמה בעצמו. בארץ מנליק נפגש פנים אל פנים עם שלמה המלך, שהבין כי מדובר בבנו. שלמה ניסה לשכנע את מנליק להישאר בארץ ישראל ולהיות יורשו, ואף נתן לו זהב רב, תכשיטים וכסף כדי לפתותו להישאר, אך מנליק לא הסכים להישאר בארץ הזרה לו. על כן, המליך אותו שלמה אותו לקיסר הראשון של אקסום.

החוקר ג'יימס ברוס דן בשלטונו של מנליק בספרו "המסע לגילוי מקורות הנילוס". הוא טען כי המלכתו התרחשה בשנת 986 לפנה"ס. על פי ברוס, לאחר שמנליק הומלך, ארגן שלמה פמליה המורכבת מבני ישראל אשר תשוב איתו לממלכתו. בין חברי הפמליה היו גברים רבים בני משפחות האצולה של ירושלים, וחלקם היו במעמדם כהנים ולווים. עוד מספרת המסורת החבשית שפמלייתו הורכבה מכ-1,000 איש מכל שבט בישראל, כלומר, מנתה כמעט 20,000 גברים. רובם הגדול של חברי הפמליה, כך על פי המסורת, נכללו בה אנשי רפואה ודת[5]. יש הטוענים כי צאצאיהם של אותם בני פמליה הפכו ברבות השנים לאבותיהם הקדומים של יהודי אתיופיה.

מייסד השושלת הסולומונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – השושלת הסולומונית

הכברה נגסט מתאר את מנליק כמלך הראשון של אקסום וטוען כי שליטי אקסום וקיסרי אתיופיה מהשושלת הסולומונית הם זרעו ושושלתו אשר נשמרו במשך 225 דורות עד לקיסר האחרון היילה סלאסי, שהודח במהפכה האתיופית בשנת 1974. במהלך ההיסטוריה האתיופית היה רק מקרה אחד שבו הודחו צאצאי מנליק מהשלטון, כאשר יהודי אתיופיה התקוממו כנגד המלכים האקסומים בשנת 960 בראשותה של יהודית המלכה. היהודים גרמו להרס רב בממלכה ובסופו של דבר גרם המרד לעליית שושלת זאגווה. מלכי אקסום ברחו למחוז שאווה, שם שלטו עד לחזרתם לשלטון תחת הקיסר יקונו אמלאק[6] ב-1270, שהרג את אחרון קיסרי הזאגווה, יטברק, במלחמה עקובה מדם. על פי המחקר המודרני לא ידוע אם יקונו אמלאק היה אכן מצאצאי מלכי אקסום. ההיסטוריה האתיופית מלאה בקיסרים שלא השתייכו לשושלת הסולומונית והודחו באופן אלים רק בשל עובדה זו.

ארון הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ארון הברית
המקדש ביחא: חלק מהחוקרים טוענים כי נבנה לארון הברית.

על פי הכברה נגסט נתן שלמה המלך למנליק גם העתק של ארון הברית, אך לא ידע שבנו של צדוק הכהן החליף בין הארון האמיתי לבין העתק שלו. באמצע הדרך בחזרה לממלכתו, גילה מנליק שארון הברית שברשותו הוא ארון הברית האמיתי. בינתיים, גילה זאת גם שלמה המלך. בחוסר אונים פנה אז להתנחם בזרועות אשתו בת פרעה. בת פרעה, לפי הסיפור, ניצלה את מצוקת שלמה באותה עת ופיתתה אותו להתחיל לעבוד את אלילי מצרים[7]. מנליק הגיע לאתיופיה עם הפמליה הגדולה שנשאה את ארון הברית ומאוחר יותר מנליק יזם מספר מערכות צבאיות עם הארון, שעליו נכתב ב'כברה נגסט':

איש לא כבשו. להיפך, כל אחד שתקף אותו נכבש

כברה נגסט, פרק 94.
הקפלה בה שוכן ארון הברית לפי האמונה הנוצרית האורתודוקסית האתיופית

לאחר שנוכח ביכולות ארון הברית, החליט מנליק שהוא מסוכן מדי והפקיד אותו בידי קבוצת אנשים באי באגם טאנה. המסורת האתיופית מספרת שיהודי ביתא ישראל החזיקו בארון הברית עד לעלייתו של המלך האקסומי אזנה. בתקופת מלכותו התנצר המלך אזנה ויזם מספר מערכות צבאיות כנגד היהודים. ג'יימס ברוס מזכיר בספרו "המסע לגילוי מקורות הנילוס" כי בשנה זו התרחשה מלחמת אזרחים בין היהודים לבין הנוצרים. בעקבותיה, ניתקו עצמם יהודי אתיופיה מהממלכה והקימו את הממלכה היהודית בהרי סאמיאן ובדאמבייה[8], על פי המסורת האתיופית, המלך האקסומי אזנה ניצח את היהודים, לקח מהם את הארון ושיכן אותו בעיר בירתו אקסום, בכנסיית כנסיית גבירתנו מרים מציון. עד היום, טוענים הנוצרים האתיופים בלהט כי ארון הברית המקורי עודנו קיים ושוכן בתחומי ארץ אתיופיה. בכל אחת מהכנסיות האורתודוקסיות באתיופיה קיים כיום העתק של ארון הברית (הנקרא "טאבוט") אשר נשמר ב"קודש הקודשים" של הכנסייה ואינו פתוח לציבור. בכנסיית "מריה הקדושה מציון" מורשה רק אדם אחד בכל דור לחזות בארון הברית.

האריה מיהודה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – האימפריה האתיופית

האתיופים מייחדים מקום חשוב באתוס הלאומי והדתי שלהם לקשרם ההיסטורי לשלמה ולבני ישראל וכך הפך מוטיב האריה, סמל שבט יהודה, למרכיב חשוב בתרבות האתיופית ובעיקר בהקשר של שליטיה. קיסרי אתיופיה היו מכונים גם בשם התואר מוא אנבסה זה אם נגדה יהודה (ניצח האריה משבט יהודה) וכן הקיסר יוהאנס הרביעי נשא גם בתואר נגוס ציון (מלך ציון). האריה היה גם במשך שנים רבות סמלה של האימפריה האתיופית. השפעתה של מסורת זו חצתה גם את גבולות הנצרות האורתודוקסית האתיופית אל דת הראסטפארי[9] שראתה בהיילה סלאסי את התגשמות נבואתו של מרקוס גרווי, כי לעם השחור יקום משיח באפריקה והוא יהיה מזרעם של דוד ושלמה. סמל נוסף שאומץ בנצרות האתיופית הוא המגן דוד, שרווח, לרוב בשילוב עם צלב ולעיתים אף סהר מוסלמי, בכנסיות, מנזרים ובאומנות אתיופית.

מנליק השני

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מנליק השני

ב-9 בנובמבר 1856 עלה לכס מלכי שאווה המלך סהלה מריאם שיירש את אביו היילה מאלכות בתור מלך שאווה. לאחר מכן הוכתר מלך זה, שהיה חלק מהענף השוואני לשושלת הסולומונית לקיסר אתיופיה בשנת 1889. הוא כונה בשם מנליק השני כדי לחזק את טענת השושלת למוצאה המקורי מהמלך שלמה וממלכת שבא.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ על פי רשימת קיסרי אתיופיה שהתפרסמה ב-1914 על ידי יורש העצר דאז ראס טפרי
  2. ^ חוקרים רבים היום מתארכים את עליית קיסרות אקסום למאה הראשונה, מה שיצר בלבול והיו שתיארכו את שלטון מנליק הראשון למאה הראשונה. התאריך כאן הוא על פי המסורת האתיופית ולא על פי ממצאים ארכאולוגיים
  3. ^ מחוז היסטורי באימפריה האתיופית וכיום חלק מאריתראיה, בירת אריתריאה אסמרה שוכנת במרכזו
  4. ^ הציטוט מדברי האר"י הוסף לפירוש רש"י למלכים א', י', י"ג (רש"י על מלכים א י)
  5. ^ ג'יימס ברוס, המסע לגילוי מקורות הנילוס, עמוד 399
  6. ^ פירוש שמו, 'יכון המלך'.
  7. ^ כברה נגסט, פרק 64
  8. ^ ג'יימס ברוס, המסע לגילוי מקורות הנילוס, עמוד 408
  9. ^ שמו של היילה סלאסי טרם הכתרתו היה "ראס" - שם תואר השווה לדוכס ו: "טפרי" נולד בשם טפרי מקונן


הקודם:
מקדה
מלך אקסום
975 לפנה"ס - 950 לפנה"ס
הבא:
חנאיון