נבוכדנצר השני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
Disambig RTL.svg המונח "נבוכדנצר" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו נבוכדנצר (פירושונים).
נבוכדנצר השני
Nebukadnessar II.jpg
לידה 634 לפנה"ס
בבל, הממלכה האחמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 באוקטובר 562 לפנה"ס (בגיל 72 בערך)
מדינה האימפריה הנאו-בבלית
בן או בת זוג Amytis of Media עריכת הנתון בוויקינתונים
מלך בבל
605 לפנה״ס – 562 לפנה״ס
(כ־43 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מימין, תחריט של נבוכדנאצר השני על מה שנחשב חלק מ"עמודי מגדל בבל".
לבנת חרס בבלית מהמאה השישית לפני הספירה נושאת כתובת בכתב יתדות "נבוכדנצר מלך בבל תומך מקדש אסגילה (בבל) ומקדש אֵ-זִידָה (בורסיפה) בנו בכורו של נבופלאסר מלך בבל. מוזיאון הכט חיפה

נְבוּכַדְנֶצַּר הַשֵּׁנִיאכדית: Nabû-kudurri-uṣur) היה מלך בבל בתקופת האימפריה הנאו-בבלית. חי בין השנים 634–562 לפנה"ס, ועלה למלוכה בשנת 605 לפנה"ס. הוא היה המלך שהחריב את בית המקדש הראשון, בנו של המלך נבופלאסר.

לנבוכדנצר מיוחסת בניית הגנים התלויים בבבל, שעל פי האגדה נבנו עבור אשתו, שהתגעגעה לנוף ההרים בו גדלה.

מקור שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעות שמו האכדי נבו-כודורי-אוצור היא "נבו, נצור את בכורי": "נבו" הוא אל החכמה הבבלי, "כודורי" שמשמעו 'בן בכור', "אוצור" מהשורש השמי נ-צ-ר (בנפילת נ') שמשמעותו כבעברית נְצוֹר, שְׁמוֹר.[1]

קיימת מילה שנייה באכדית "כודורי" שמשמעה 'גדר, אבן גבול'[2] (קשורה לעברית גדר), ועקב כך בעבר פורש שמו כ"נבו שומר הגבול". על פי פירוש אחר, פירוש שמו הוא "נבו, נסיך אשור".[דרוש מקור] הן המרכיב התאופורי "נבו" הן הסיומת "-אצר" מקובלות בשמות בבליים (לדוגמה נבופלאסר, נבונצר ואחרים).

השם מופיע בתנ"ך במספר צורות איות שונות: נְבוּכַדְנֶצַּר (בספרים דניאל, אסתר, עזרא ונחמיה), נְבוּכַדְנֶאצַּר (בספרים מלכים, ירמיהו, דברי הימים ודניאל) ונְבוּכַדְרֶאצַּר (בספרים ירמיהו ויחזקאל).

מלחמותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה המתארת את שריפת המקדש והרס ירושלים, מתוך כרוניקת נירנברג של הרטמן שדל, 1493

נבוכדנצר השני עוד בהיותו יורש עצר כבש את סוריה. בקרב כרכמיש הביס את הצבא המשותף של מצרים ואשור בהנהגתם של פרעה נכו השני ואשור-אובליט השני מלך אשור. קרב זה הביא להתמוטטותה הסופית של האימפריה האשורית, ומצרים הפסיקה להיות גורם משמעותי באזור. בעקבות הקרב עלתה האימפריה הבבלית. נבוכדנצר הביס את ממלכת יהודה, והחריב את ערי הפלשתים ב־604 לפנה"ס. בשנת 601 לפנה"ס יצא למסע צבאי למצרים בתקופת מלכותו של פרעה נכו השני. במסע זה שני הצבאות סבלו מאבדות רבות, והקרב ביניהם הסתיים ללא הכרעה.[3] בשנת 597 לפנה"ס הגלה את יהויכין מלך יהודה לבבל והמליך תחתיו את צדקיהו דודו. בשנת 586 לפנה"ס, בעקבות מרד אזורי בו השתתף צדקיהו, ערך נבוכדנצר מצור נוסף[4] על ירושלים, ובסופו[5] נהרסה העיר, נחרב בית המקדש והחלה למעשה גלות בבל.

למרות שכיבושי נבוכדנצר השני הגדילו את כוחה של בבל ואת השפעתה, הממלכה קרסה פחות מרבע מאה לאחר מותו.

נבוכדנצר באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבוכדנצר מופיע כדמות הראשית באופרה של ורדי, "נבוקו". באופרה זו, לאחר שנבוכדנצר כובש את ירושלים ומגלה את היהודים, הוא מתחרט, מבקש את סליחת האלוהים, ומאפשר ליהודים את שיבת ציון. בכך חורג הסיפור מהמציאות ההיסטורית, ומייחס לנבוכדנצר מעשים שנעשו למעשה על ידי כורש, זמן רב לאחר מותו של נבוכדנצר.

במסורת היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסופר באלפא ביתא דבן סירא, נבוכדנצר השני נולד מצאצאי שלמה המלך ומלכת שבא.[6]

תקופת חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיNuvola apps kpdf2.svg
ראו גם – השנים החסרות

על פי המחקר ההיסטורי מלך נבוכדנצר השני בין השנים 605562 לפנה"ס. אולם, פרשני המקרא היהודים מאחרים את פעולותיו בחורבן בית ראשון לשנת ג'של"ט במניין השנים בלוח העברי = 422 לפנה"ס (שלשיטת האברבנאל והמלבי"ם היא שנת 3358 לבריאת העולם).

החרבת צור[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחזקאל בן בוזי ניבא שהעיר צור תיחרב על ידי נבוכדנצר: ”ב בֶּן אָדָם יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלַ‍ִם הֶאָח נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים נָסֵבָּה אֵלָי אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה. ג לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי עָלַיִךְ צֹר וְהַעֲלֵיתִי עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים כְּהַעֲלוֹת הַיָּם לְגַלָּיו. ד וְשִׁחֲתוּ חֹמוֹת צֹר וְהָרְסוּ מִגְדָּלֶיהָ וְסִחֵיתִי עֲפָרָהּ מִמֶּנָּה וְנָתַתִּי אוֹתָהּ לִצְחִיחַ סָלַע... כִּי כֹה אָמַר אֲדֹנָי ה' הִנְנִי מֵבִיא אֶל צֹר נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל.. וּנְתַתִּיךְ לִצְחִיחַ סֶלַע מִשְׁטַח חֲרָמִים תִּהְיֶה לֹא תִבָּנֶה עוֹד כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי נְאֻם אֲדֹנָי ה'“ (ספר יחזקאל, פרק כ"ו). למעשה, המצור של נבוכדנצר על העיר נכשל,[7] ואף שהעיר נחלשה כלכלית היא לא חרבה,[7] והמשיכה להתקיים ברציפות עד ימינו. לפי פרשנות האברבנאל, לא נחרבה העיר כליל למעשה על ידי נבוכדנצר השני אלא על ידי אלכסנדר מוקדון, ואילו המלבי"ם מפרש שאכן נחרבה צור כליל על ידי נבוכדנצר ואחרי שהוחרבה נבנתה שוב שלא במקומה הראשון אלא במקום סמוך לה.

תוכנית העיר בבל בתקופת נבוכדנצר השני

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נבוכדנצר השני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Search Entry, www.assyrianlanguages.org
  2. ^ Search Entry, www.assyrianlanguages.org
  3. ^ הערך נבוכדנאצר, האנציקלופדיה המקראית, כרך ה, עמ' 734
  4. ^ ציור מצור נבוכדנצר על ירושלים, מתוך מילון תנ"כי של קלמה, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
  5. ^ ציור כיבוש ירושלים ע"י נבוכדנצר, מתוך מילון תנ"כי של קלמה, אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
  6. ^ אלפא ביתא דבן סירא, בתוך: יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אוצר מדרשים, ניו יורק 1915, עמ' 46.
  7. ^ 1 2 Bement, R B. Tyre; the history of Phoenicia, Palestine and Syria, and the final captivity of Israel and Judah by the Assyrians. Ulan Press. p. 48. ASIN B009WP2MR8.


הקודם:
נבופלאסר
625–605 לפנה"ס
מלך ממלכי בבל בתקופה הנאו-בבלית
562-605 לפנה"ס
הבא:
אמל-מרדוך
562–560 לפנה"ס