משתמשת:מעין מאיר/ארגז חול
סקווטינג[עריכת קוד מקור | עריכה]
סקווטינג (מאנגלית Squatting; מילולית: רביצה) היא פעולה של התיישבות של אנשים בבניין או בשטח נטוש, או שאינו נמצא בשימוש, ללא הסכמת בעלי המקום או מבלי שבעלים כאלו קיימים. לעתים קרובות נעשה שימוש בבניין למגורים או למרכז חברתי. פעולת סקווטינג נעשית בדרך כלל על ידי חסרי בית, אך לעתים גם על ידי אנשים המשייכים עצמם לזרם האנרכיזם. כבסיס לפעולת הסקווטינג מוצג לעתים קרובות חסרונם של אתרי מקורים או מבנים קהילתיים בסביבת הסקווט.
סקירה הסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
התופעה החלה ככל הנראה בשנת 1970, אז נתפס הסקווט הראשון [מקור:http://translate.googleusercontent.com/translate_c?hl=en&ie=UTF-8&sl=auto&tl=en&u=http://www.grundrisse.net/grundrisse14/14serhat_karakayali.htm&prev=_t&rurl=translate.google.com&twu=1&usg=ALkJrhgZfvAU5ZSY9L2aVgXQPZlmtZl3tw]
סקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברוב המדינות העניות בעולם קיימיים שיכוני עוני או עיירות פחונים נרחבות. לרוב עיירות אלו בנויית בשוליים של ערים גדולות ומורכבות כמעט אך ורק ממבנים שנבו באופן עצמאי על ידי הדיירים על שטחי קרקע שנתפסו או נלקחו באופן בלתי חוקי. עם הזמן, התנחלויות אלה יכולות להפוך לחוקיות ולהדמות לשכונות נורמליות, ועם זאת הן מתחילות כסקווטים עם תשתית מינמלית. כך, אין מערכת ביוב, יש להביא מי שתייה מספקים או לסחוב אותם מברז סמוך ואם יש חשמל, הוא נגנב בדרך כלל מכבל חשמלי קרוב.
במדינות רבות, עצם ביצוע הסקווטינג כשלעצמו הוא פשע; באחרות הוא נתפס רק כסכסוך אזרחי בין הבעלים לבין הפולשים. דיני קניין והמדינה העדיפו באופן מסורתי את בעלי הנכס. ועם זאת, במקרים רבים בהם לסקווטרים הייתה בעלות דה פאקטו, שונו החוקים כדי לתת לגיטמציה למצבם. לרוב, סקווטרים טוענים לזכויות על המקומות בהם התיישבו בחסד ההחזקה, במקום הבעלות; במובן זה, סקווטינג דומה ל (ועשוי להיות תנאי הכרחי ל חזקה פגומה (Adverse possession)), לפיה יכול המחזיק בנכס ממשי ללא שיש לו תואר לקניין, להשיג בסופו של דבר חזקה חוקית לנכס המוחשי.
אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימות קהילות גדולות של סקווטרים בקניה כמו "קיברה" בניירובי כתב של הבי.בי.סי תיאר זאת כך: "הדבר הראשון שמכה בך כאן היא הצחנה העשירה של כמעט מיליון אנשים שחיים בשוחה זאת - בבקתות בוץ, ללא צינורות ביוב, ללא כבישים, ללא מים, ללא בתי שימוש, למעשה ללא שירותים מכל סוג שהוא"[1]
הערכה היא שכ-1000 איש חיים במלון ביירה (Beira) במוזמביק.
בדרום אפריקה, סקווטרים חיים בדרך כלל ב"יישובים לא פורמליים" או "מחנות סקווטרים" בפאתי הערים הגדולות. על פי הערכה משנת 1994 מתוך 44 מיליון התושבים של דרום אפריקה 7.7 מיליון גרים בישובים אלה[2] סקווטרים תפסו גם מבנים רבים, במיוחד בעיר הפנימית של יוהנסבורג. בעלי הנכס או רשויות ממשלתיות יכולים בדרך כלל לפנות סקווטרים לאחר ביצוע של כמה פרוצדורות משפטיות.
אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הודו[עריכת קוד מקור | עריכה]
במומבאי, יש על פי הערכה 10 עד 12 מיליון תושבים, ושישה מיליון מהם הם סקווטרים. הסקווטרים חיים במגוון דרכים. חלק מהם מתגוררים בבתים בני 2-3 קומות הבנויות מלבנים ומלט וניתן לגור בהם במשך שנים. גטה נגר (Geeta Nagar) הוא כפר לא מוכר שנמצא ליד בסיס הצי ההודי בקולבה (Colaba).ישנה מושבה סקווטרית במזרח מאלד (Malad ) מאז 1962 וכיום אנשים החיים שם משלמים שכר דירה למועצת העיר בסך 100 רופי בחודש. דהרבי (Dharavi) היא יישוב של מיליון סקווטרים. החניות והמפעלים שהוקמו שם הם ברובם הגדול בלתי חוקיים ולכן אינם נמצאים תחת פיקוח. [3]
סקווטרים אחרים גרים בבקתות, הנמצאות באופן מעשי על המדרכה ליד הכביש, עם רכוש מועט מאוד בתוכן. פעילים כמו יוהכין ארפוטהם (Jockin Arputham) עובדים כדי להשיג תנאי מחיה טובים יותר עבור תושבי שכונות העוני.
ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2001 נמנו בישראל 140 כפרים בלתי-מוכרים, כולם יישובים ערביים. 110 מהם יישובים בדואים בנגב. על-פי ההערכות, ביישובים אלה חיו באותה שנה כ-100 אלף תושבים. ביישובים הבדואים הלא-מוכרים בנגב חיו כ-70 אלף תושבים, שהם כמחצית האוכלוסייה הבדואית בנגב."[4]. תושבי הכפרים הבלתי מוכרים חיים ללא חיבור לרשת החשמל הארצית, ביוב, מים או שרותי רפואה. רק חלק מהכפרים הבלתי מוכרים עונים על ההגדרה סקווטינג, היות שחלקם קיימים מזה שנים רבות וחלקם הוקמו על אדמות שבבעלות התושבים.
חלק מהבנייה בלתי חוקית של מבנים, ביישובים ערביים במשולש ובצפון, ובערים המעורבות רמלה, לוד וירושלים [5] היא סקווטינג בעוד שרוב הבניה הזו היא בניה לא חוקית על אדמות שבחזקת הבונים.
בתחומי יהודה ושומרון קיימים מאחזים בלתי מורשים של מתנחלים יהודים. סקווט נוסף הוא מדינת אכזיב. בתל אביב הוקמו ופעלו מספר סקווטים על ידי פאנקיסטים, אנרכיסטים או חסרי בית, שפונו בדרך כלל על ידי המשטרה. מקרה נוסף של סקווט היה כיכר הלחם.
אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במדינות אירופאיות רבות קיימים סקווטים בבתים וכן פרויקטי סקווט גדולים בהם אנשים חיים ועובדים. דוגמאות לסוג האחרון כוללות בית חולים ישן למצורעים ליד ברצלונה בשם קן מסדו (Can Masdeu) ומחנות צבא ישנים כמו העיר החופשית קריסטיאנה. בדנמרק ומטלקובה (Metelkova) בסלובניה. באיטליה קיימת בוסאנה וקיה (Bussana Vecchia), עיירת רפאים בליגוריה, שננטשה ב-1887 בעקבות רעידת אדמה ועברה סקווטינג בשנות ה-60.
אנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באנגליה ובווילס, המונח סקווטיג מתייחס בדרך כלל להתיישבות בבית ריק בתוך העיר. בעל הבית צריך לעבור מיני הליכים משפטיים לפני שהוא יכול לפנות את הסקווטרים. סקווטינג נתפס כעניין של חוק אזרחי ולא מעשה פלילי.[6] הסקווטר פולש לבית באופן חוקי ואז בעל הנכס חייב להוכיח בבית משפט שיש להם זכות בנכס וכי לפולש אין זכות, בעוד שלפולש יש הזדמנות לטעון שאין הוכחה מספקת כזו, או שלא ננקטו ההליכים המשפטיים הנאותים.
בלונדון, קבוצה בשם "שרות הייעוץ לסקווטרים" הקימה שרות ייעוץ התנדבותי כדי לעזור לסקווטרים, היא מפרסמת את "ספר השימוש לסקווטר".
מספר הבתים הריקים ביותר הרב ביותר מבין ערי אנגליה הוא בברמינגהאם (17,490), ליברפול (15,692) ומנצ'סטר (14,017). באזור הצפון מערבי של אנגליה יש את המספר הגדול ביותר של בתים ריקים (135,106) מספר העומד על קרוב ל 5% מהבתים. המספר הנמוך ביותר של בתים ריקים באנגליה נמצא בדרום-מזרח אנגליה ובמזרחה.
גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל העסקים במזרח גרמניה היו בבעלות הממשלה. לאחד איחוד גרמניה, נסגרו הרבה חברות ממשלתיות והותירו מאחוריהן בניינים נטושים, שרובם נתפסו על ידי סקווטרים. חלק מהבניינים ממוקמים במקומות מבוקשים של מרכז ברלין כמו שכונת מיטה וקרויצברג.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Squat.net
- תנועת האיכרים חסרי האדמה בברזיל פרנצסקה כץ, מארב
- כתבה בynet על סקווט בתל אביב.
- "אנחנו לא גזלנים", אלירן ארזי, nrg.
- כ-600 עצורים במהומות כנגד פינוי סקווט בקופנהגן אסף אוני, 04/03/07, הארץ.
- דיור מוגן - מאמר מאת אילאיל גינות
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ http://news.bbc.co.uk/2/hi/africa/4261846.stm Living amidst the rubbish of Kenya's slum
- ^ http://www.sli.unimelb.edu.au/informal/inform_set.html יישובים לא פורמליים בדרום אפריקה
- ^ Pages 110-114 Neuwirth, R (2004) Shadow Cities: A Billion Squatters, A New Urban World, Routledge ISBN 0415933196
- ^ הארץ" 23/8/2001
- ^ http://www.knesset.gov.il/mmm/data/docs/m00996.doc
- ^ Anonymous, (12th edition, 2004)Squatter's Handbook, Advisory Service for Squatters ISBN 0950776955
- נשאר בחוץ:
הסופר רוברט נויברט (Robert Neuwirth) טען כי ברחבי העולם קיימים כמיליארד סקווטרים, או אחד מכל שישה אנשים. עד 2030 הוא טוען, יהיו 2 מיליארד סקווטרים, או אחד מכל 4 אנשים, ועד 2050 הוא חוזה 3 מיליארד סקווטרים, או אחד מכל 3 אנשים.[1]
מחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות פעילותו של האתר כבית כלא לנאשמי נירנברג, הוא היווה מוקד לביקורת רבה בשל הבזבוז העצום שהולידה החזקתו.
החזיקו גינות בהן בילו חלק ניכר מהיום, בתנאי שמזג האויר אפשר זאת.
כמו מועטה של אסירים וכח אדם רב
כל אחת מארבע המעצמות ניהלה את הכלא 3 חודשים בשנה. חוקים נוקשים שהוכתבו על ידי ארבע המעצמות שאחר כך שונו או זכו להתעלמות - המערב היה בעד החמרת התנאים ואילו הסובייטים הטילו על כך וטו. האסירים הצליחו גם להתגבר על המשמעת הנוקשה ולהבריח אל מחוץ לכלא כתבים, שנכתבו על גבי נייר טואלט - אם כתבי זכרונות ואם מכתבים. אחד מהאסירים אף הצליח לקבל אספקה קבועה של קוניאק, על אף שאלכוהול נאסר לשימוש בכלא.
הרוסים גם ספקו אוכל דל יותר.
- ^ Neuwirth, R (2004) Shadow Cities: A Billion Squatters, A New Urban World, Routledge ISBN 0415933196