נסיכות הונגריה העליונה
| |||
 | |||
| היסטוריה | |||
|---|---|---|---|
| הקמה | |||
| הקמה | 1682 | ||
| פירוק | |||
| פירוק | 1685 | ||
| ישות קודמת |
 ממלכת הונגריה ההבסבורגית | ||
| ישות יורשת |
ממלכת הונגריה ההבסבורגית | ||
  | |||
נסיכות הונגריה העליונה[1] (בהונגרית: Felső-Magyarországi Fejedelemség; בטורקית עות'מאנית: او رتا ماجار, באותיות לטיניות: Orta Macâr, הונגריה התיכונה) הייתה מדינת וסאלים עות'מאנית קצרת מועד שנשלטה על ידי אימרה תקיי.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שנחתם הסכם השלום של ואשוואר ב-1664 הייתה הנאמנות שחשו ההונגרים כלפי השושלת ההבסבורגית בדעיכה. האצולה ההונגרית לא הייתה מרוצה מסירובו של הקיסר לאופולד הראשון לנצל את הניצחון בקרב סנט גוטהארד כדי לשחרר יותר מאדמות הונגריה מהעות'מאנים, והממשל הקיסרי של הונגריה שלאחר מכן נתפס כפועל נגד האינטרסים של האצולה ההונגרית. בשנת 1671 סוכל מרד בהצלחה. עם זאת, שנה לאחר מכן הוביל מיהאי טלקי מרד מוצלח יותר. בשנת 1673 מינה הקיסר את יוהאן קספר פון אמפרינגן, המאסטר הטבטוני כמושל של הונגריה המלכותית, מה שגרם לתקיפה קשה נגד אצילים ופרוטסטנטים לא נאמנים, שהגביר עוד יותר את הטינה של האצולה ההונגרית נגד ההבסבורגים. בשנת 1680 הפך אימרה תקיי לדמות המובילה של המרד, שזכה לתמיכת ההאימפריה העות'מאנית ונסיכות טרנסילבניה.[2][3]
הקמה והיסטוריה מאוחרת יותר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנסיכות הוקמה ב-19 בנובמבר 1682.[4] המדינה הסכימה לשלם 20,000 מטבעות זהב לעות'מאנים מדי שנה.[5] בשנת 1685 הובס תקיי ב-Eperjes (Prešov של ימינו) והטורקים כלאו אותו בשל המשא ומתן הקודם שלו עם לאופולד ולכן ממלכתו חדלה להתקיים.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Hadtörténelmi közlemények, Volume 118, Issues 3-4, Hadtörténeti Intézet és Múzeum, 2005, p. 409
- ^ Balázs Trencsényi; Márton Zászkaliczky (2010). Whose Love of Which Country?: Composite States, National Histories and Patriotic Discourses in Early Modern East Central Europe. BRILL. p. 547. ISBN 978-90-04-18262-2.
- ^ István Keul (2009). Early Modern Religious Communities in East-Central Europe: Ethnic Diversity, Denominational Plurality, and Corporative Politics in the Principality of Transylvania (1526-1691). BRILL. p. 219. ISBN 978-90-04-17652-2.
- ^ J. János Varga, A fogyó félhold árnyékában, Gondolat, Budapest, 1986, p. 31
- ^ "Kereszt és félhold". mek.oszk.hu.