לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, בשמו המלא: לאופולד איגנאץ יוזף בלטזר פליציאן, לבית הבסבורג (בגרמנית: Leopold Ignaz Joseph Balthasar Felician, בהונגרית: Első Lipót, 9 ביוני 1640 - 5 במאי 1705) היה קיסר האימפריה הרומית הקדושה בת הלאום הגרמני (המזוהה מעל לכל עם אוסטריה ועם חלק מגרמניה) (1658-1705), מלך הונגריה (1655-1705) וקרואטיה (1657-1705) ומלך בוהמיה (1656-1705).
לאופולד הראשון היה בנו של הקיסר פרדיננד השלישי, מאשתו הראשונה, מריה אנה מספרד. הוא הפך ליורש העצר הרשמי בעקבות מותו בשנת 1654 של אחיו הגדול פרדיננד הרביעי. בשנת 1658 נבחר לקיסר האימפריה הרומית הקדושה ושלט מתוקף תפקיד זה עד מותו בשנת 1705.
לאופולד הראשון נודע בעיקר במלחמות שניהל עם האימפריה העות'מאנית והיריבות עם לואי הארבעה-עשר, מלך צרפת, שהיה בן זמנו ובן דוד מדרגה ראשונה.
מקץ עשור של מלחמה, יצא לאופולד מנצח ב"מלחמה הטורקית הגדולה" בזכות כשרונו הצבאי של הנסיך אויגן מסבויה. בהסכם קרלוביץ השיג לאופולד לעצמו כמעט את כל חלקי ממלכת הונגריה שנפלו תחת העול הטורקי בשנים שלאחר קרב מוהאץ' ב-1526. לאופולד ניהל גם שלוש מלחמות נגד צרפת - מלחמת הולנד, מלחמת תשע השנים ומלחמת הירושה הספרדית. במלחמה אחרונה זו תיכנן לאופולד להשיג את כתר ספרד בשביל בנו, תוך התעלמות מצוואת המלך הספרדי האחרון. במטרה זו הוא התחיל במלחמה שאל מערבולתה נגררו חלקים גדולים באירופה.
בשנים הראשונות של המלחמה היו לאוסטריה הישגים, הניצחונות בשלנברג ובבלנהיים. אולם הלחימה נמשכה עד שנת 1714, תשע שנים אחרי מותו של לאופולד. כשנחתמו הסכמי השלום בראשטאט, אוסטריה לא יצאה מהסכסוך מחוזקת כפי שקרה במלחמה בטורקים. בתוך ממלכתו שלט לאופולד בסגנון אבסולטיסטי. בתקופתו הקונטרה-רפורמציה ידעה שיאים אחרונים. לעומת זאת אימץ הקיסר תפקיד של ערב לזכויות הדתות השונות באימפריה. באמצעות מדיניות מושכלת הבטיח לאופולד הראשון מעמד איתן למשטר הקיסרות.
תוכן עניינים
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרקע המשפחתי וילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאופולד הראשון לבית הבסבורג נולד ב-9 ביוני 1640 בווינה כבנם השני של הקיסר פרדיננד השלישי (1657-1608) ושל האינפנטה מריה אנה מספרד (1640-1606).
אחיו היה פרדיננד, לימים פרדיננד הרביעי. אחותו מריה אנה מאוסטריה (1696-1634) התחתנה עם מלך ספרד, פליפה הרביעי. אחותו למחצה אלאונורה מאוסטריה התחתנה עם מלך פולין, מיכל הראשון ומאוחר יותר עם קרל החמישי, דוכס לורן. אחות אחרת למחצה, מריה אנה יוזפה מאוסטריה, הייתה לאשתו של הדוכס יוליך-ברג ואחר כך של יוהאן וילהלם, הנסיך הבוחר מפפאלץ, שאחותו אלואונרה מגדלנה מפפלאלץ-נויבורג הייתה אשתו השלישית של לאופולד.
לואופלד היה מיוחס מקרוב גם למלך צרפת, לואי הארבעה עשר, יריבו ארוך-השנים. הם היו בני דודים דרך אמהותיהם הספרדיות ובעת ובעונה אחת גיסים דרך נשותיהם הספרדיות.
לאופולד היה ילד שאהב ללמוד מגיל הרך. בנוסף לגרמנית למד לדבר בצורה שוטפת לטינית, איטלקית, צרפתית וספרדית. האיטלקית תפסה בסופו של דבר המקום השני בחשיבותו בחצרו. הנסיך קיבל חינוך נבחר שכלל לימודים קלאסיים, היסטוריה, ספרות, מדעי טבע ואסטרונומיה, וגילה משיכה מיוחדת למוזיקה, מאחר שירש את כישוריו המוזיקליים של אביו. עם זאת נועד לקריירה כנסייתית - להיות בישוף של פאסאו. התחנך בין היתר אצל יוהאן פרדיננד, רוזן פורציה ואצל הישועים כריסטיאן מילר ויוהאן אברהרד ניידהרדט. מוריו הרביצו בו חינוך דתי אדוק ברוח הקונטרה-רפורמציה. בהשפעתם צבר ידע רב בתאולוגיה, מטאפיזיקה, משפטים והתעניין באסטרולוגיה ואלכימיה. איש מאמין, נאמן מאוד לכנסייה הקתולית, לאופולד תואר בחייו כגילום של "האדיקות האוסטרית" (pietas Austriaca). בעת שלטונו חשש מאוד מפשרות עם זרמים דתיים ודתות אחרים.
אמרו עליו שהיו לו התכונות הפיזיות האופייניות של בני הבסבורג. נמוך קומה, רזה ורגיש למחלות, קריר ועצור בהופעותיו הפומביות, ודי שלומיאלי מבחינה חברתית. מצד שני היה נפתח בפני מקורביו. ההיסטוריון ויוליאם קוקס תיאר אותו כך:" "הליכתו הייתה גאה, איטית ומכוונת, נראה מהורהר, פניותיו היו מגושמות, התנהגותו לא מהוקצעת, מזגו קר ופלגמטי". לדעת סיפלמן, "התוכניות לגבי קריירת כמורה גרמו לו לאמץ מגיל צעיר מאוד אדיקות קתולית עמוקה וגינונים שהלמו תפקיד תומך גרידא. גדל כגבר ללא השאיפות הצבאיות שאיפיינו את רוב עמיתיו המונרכים. מלכתחילה נראה שלטונו הגנתי ושמרני ביותר".
עלייתו לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-9 ביולי 1654 באופן פתאומי מת עקב אבעבועות שחורות אחיו הגדול פרדיננד, שנודע כפרדיננד הרביעי של גרמניה וכמלך הונגריה ובוהמיה. בעקבות זאת התוכניות לגבי לאופולד השתנו והוא הפך בגיל 14 ליורש תפקידיו המלכותיים של אחיו. ב-1654 הוא היה יורש יחיד של נכסי בית הבסבורג. כעבור שנה הוכתר למלך הונגריה ב-1656 למלך בוהמיה וב-1657 למלך קרואטיה. ירושת האימפריה הרומית הקדושה נתקלה במכשולים. השר הצרפתי ז'ול מזרן העלה את מועמדותו האפשרית של מלכו, לואי הארבעה-עשר. במטרה זו השקיע מאמצים רבים ויקרים ביחסי ציבור ברחבי האימפריה. דובר גם על מועמד בווארי או אפילו מועמד פרוטסטנטי כגון מלך שוודיה, נסיכים מברנדנבורג, סקסוניה או פפאלץ.
האימפריה הכירה באותם הימים את תקופת חוסר המשילות הזמנית - Interregnum - שנמשכה שנה - הארוכה ביותר בתולדותיה. הירושה הובטחה ללאופולד רק אחרי משא ומתן מיגע עם הנסיכים הבוחרים עד שהושגה חזית מאוחדת נגד מלך צרפת, לואי הארבעה עשר ומועמדו, הדוכס פיליפ וילהלם מפפאלץ-נויבורג, וכנגד הארכידוכס לאופולד וילהלם מאוסטריה והנסיך הבוחר פרדיננד מריה מבוואריה. הבחירות התקיימו ב-18 ביולי והכתרת הקיסר התנהלה ב-1 באוגוסט 1658 בקתדרלה על שם ברתולומאוס הקדוש בפרנקפורט.
החצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאופולד דבק במיוחד בחיי החצר. בחורף בילה רוב הזמן בהופבורג בווינה. באביב שהה בטירות בלקסנבורג, בקיץ בארמון "פבוריטה" (לימים בניין "האקדמיה התרזיאנית") ובסתיו בטירת קייזראברסדורף. האגף הלאופולדי של הופבורג נבנה בשנים 1660–1670 בימי שלטונו. בדומה לחצר בורסאי נועדה החצר בווינה למשוך אליה את האצולה הגבוהה של אוסטריה ובוהמיה. אצולת וינה נמשכה על ידי משרות אטרקטיביות בשלטון ובצבא. החצר התנהל לפי פרוטוקול החצר הספרדית. הפאר הבארוקי בא לידי ביטוי בחגיגות מרהיבות. בשנת 1672 חיו בחצר ובמתחמי הממשל הקיסרי המרכזי 1966 בני אדם. מאה שנה קודם לכן מנתה החצר הקיסרית 531 אנשים בלבד. עד לתקופה של לאופולד הראשון הוצאות החצר הוכפלו פי חמש.
לרגל טקס חתונתו של הקיסר ב-12 בדצמבר 1666 עם מרגרטה תרזה מספרד, התחילו בחצר הקיסרית חגיגות שנמשכו כמעט שנה שלמה. בהזדמנות אחרת, לכבוד יום הולדת הקיסרית הוצגה בבכורה בשני תאריכים 12-13 ביולי 1668 כל פעם לאורך חמש שעות, האופרה "תפוח הזהב" מאת אנטוניו צ'סטי. לצורך מופע תיאטרלי (festa teatrale) זה, נבנה ביתן מיוחד ששיחזר דגם של ונציה. האופרה הזאת נחשבה לאחד משיאי תרבות הבארוק. חוץ מצ'סטי השתתפו בחגיגה גם מלחינים ידועים נוספים כמו יוהאן הינריך שמלצר, הלברתן פרנצ'סקו זבארה ואף הקיסר עצמו שכתב מוזיקה לשתי סצנות. הצגה זו הייתה לבני התקופה לדוגמה של פאר ובזבזנות. ההוצאות הסתכמו ב-מאה אלף גולדן.
החצר הצטיינה גם ברוח הקתולית שהייתה טבועה בה. הקיסר נמנע מרומנים מחוץ לנישואים ולא היו לו פלגשים בסגנון החצר הצרפתית. לעומת זאת הוא הקיף באנשי כמורה שונים שהשפיעו על דרכו השפעה חזקה. כך היו, למשל, הישועי אמריך זינלי, לימים בישוף, הנזיר הקפוציני נרקו ד'אוויאנו, הפרנציסקני קריסטובל דה רוחאס אי ספינולה, והאוגוסטיני אברהם א סנקטה קלרה. בימי המלחמה בטורקים בשנת 1683 הטיף מרקו ד'אוויאנו בהצלחה לגיוס מסע צלב ברוח העבר. חצר הקיסר ידע גם תככים פוליטיים לא מעטים, תוך כדי הקמת פלגים שונים שביקשו להשפיע עת מדיניותו. בין פלגים אלה התנהלו סכסוכים אין סוף, מזימות ובריתות שונות חדשות לבקרים.
סגנון שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעל מעט ניסיון מדיני, השאיר לאופולד את ניהול ענייני הממלכה, עד התחלת שנות ה-1680 בידי יועציו. הראשון בין שריו היה מורו לשעבר, פורציה. באו אחריו יוהאן וייקהרד, נסיך אוארספרג (1677-1615) ויושב ראש מועצת החצר, הנסיך ונצל אויזביוס פון לובקוביץ (1677-1609). ב-1669 הדיח את אאורספרג מתפקידו. ב-1674 החליף גם את לובקוביץ. שניהם יצרו מגעים עם צרפת בלי ידיעת הקיסר. בהמשך הקיסר עצמו קבע את המדיניות. הוא לא מינה יותר שר ראשי כלשהו. הקנצלר יוהאן פאול הוכר (1683-1616) ויורשו בתפקיד התמנו מקרב הבורגנות. במיוחד בתחום הדיפלומטי מול צרפת נעזר לאופולד בעיקר בשירותיו של פרנץ פון ליזולה. המצב הכלכלי של הקיסרות עמד באופן על הפרק. באופן אופייני הדיח הקיסר את יושב ראש לשכת החצר, גאורג לודוויג פון זינצנדורף בעקבות מעילה. מי שהצליח לייצב את אוצר הממלכה היה הרוזן גונדקר תומאס שטארהמברג. במדיניות הקיסרית שיחקו תפקיד חשוב סגן קנצלר הרייך, לאופולד וילהלם פון קניגזג-רוטנפלס וקודמו, וילדריך פון ואלדרדורף. מכיוון המועצה החשאית, על חבריה המרובים הייתה בקושי יעילה, הקים לאופולד "ועידה חשאית" כמוסד אחראי על מדיניות החוץ של האימפריה. מאוחר יותר הוקמו גם ועדות מקצועיות. סגנון השלטון של לאופולד הראשון הפך עם השנים דומה באופיו ושיטותיו לזה של לואי הארבעה עשר.
הקמתן והרחבתן של השירותים הדיפלומטיים נשענה על חצרות האחוזות הקיסריות החשובות של האימפריה ועל ה"מעגלים הקיסריים".תפקיד חשוב מילאו הנציב הקיסרי והמשלחת האוסטרית ברייכסטג. הושג שיתוף פעולה בין הקנצלריה הקיסרית והקנצלריה האוסטרית תוך מניעת מחלוקות מזיקות על הסמכויות.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1666 התחתן לאופולד עם האינפנטה מרגריטה תרסה, נסיכת ספרד בתו של פליפה הרביעי, מלך ספרד ורעייתו מריאנה מאוסטריה, ממנה היו לו 4 ילדים:
בשנת 1673 התחתן לאופולד עם הארכידוכסית קלאודיה פליציטס מאוסטריה בתו של פרדיננד קרל, ארכידוכס אוסטריה ורעייתו אן דה מדיצ'י, ממנה היו לו 2 ילדים:
בשנת 1677 התחתן לאופולד עם הארכידוכסית אלאונורה מגדלנה מנויבורג בתו של פיליפ וילהלם, הנסיך הבוחר מפפאלץ ורעייתו אליזבת אמליה, רוזנת הסן-דרמשטדט, ממנה היו לו 10 ילדים:
- יוזף (1678–1711).
- מריה כריסטינה (1679).
- מריה אליזבת (1680–1741).
- לאופולד יוזף (1682–1684).
- מריה אנה (1683–1754).
- מריה תרזה (1684–1696).
- קרל (1685–1740).
- מריה יוזפה (1687–1703).
- מריה מגדלנה (1689–1743).
- מריה מרגרט (1690–1691).
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
| וילהלם החמישי, דוכס בוואריה |
|
רנאטה מלורן |
|
קרל השני, ארכידוכס אוסטריה |
|
מריה אנה מבוואריה |
|
פליפה השני, מלך ספרד |
|
אנה מאוסטריה, מלכת ספרד | |||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
|
|
|
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
||||||||||||||||||||
|
|
|
|
|
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
|
מריה אנה מבוואריה |
|
|
|
פרדיננד השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה |
|
מרגרטה מאוסטריה, מלכת ספרד |
|
|
|
פליפה השלישי, מלך ספרד |
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
|
|
|
|
|
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
||||||||||||||||||||||||||
|
|
|
|
|
|
פרדיננד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה |
|
|
|
|
|
|
|
מריה אנה מספרד | ||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
|
|
|
|
|
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
Band 14, Duncker & Humblot, Berlin 1985, ISBN 3-428-00195-8, S. 256–260
| לאופולד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בית הבסבורג נולד:9 ביוני 1640 מת:5 במאי 1705 |
||
| פרדיננד השלישי | האימפריה הרומית הקדושה 1658–1705 |
יוזף הראשון |
| ממלכת קרואטיה ארכידוכסות אוסטריה 1792–1793 |
||
| פרדיננד הרביעי | ממלכת הונגריה 1655–1705 |
|
| ממלכת בוהמיה 1656–1705 |
||
