סברולה
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
וינסטון צ'רצ'יל  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
רומן |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1900 |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | 978-0-88411-074-3 |
  | |
סברולה: סיפורה של המהפכה בלאורניה (באנגלית: Savrola: A Tale of the Revolution in Laurania) הוא הרומן היחיד שכתב וינסטון צ'רצ'יל, מגדולי מנהיגי העולם במאה ה-20. ברומן מתוארים האירועים המרחשים בעיר הבירה של לאורניה, מדינה אירופאית בדיונית, כאשר תסיסה עממית כנגד ממשלתו הדיקטטורית של נשיא המדינה אנטוניו מולארה מובילה למהפכה אלימה.
צ'רצ'יל החל לכתוב את הרומן בעת ששהה בהודו כחלק משירותו בצבא האימפריה הבריטית. במסגרת שירותו הצבאי, לקח חלק במצור על מאלאקנד, טריטוריה בצפון פקיסטן שהייתה בשליטה בריטית, באוגוסט 1897. בעת תחילת הקרבות היה צ'רצ'יל בחופשה, וכאשר הגיעו לידיו החדשות משדה הקרב, ארגן באופן מידי את חזרתו לחזית. צ'רצ'יל החל בכתיבת הרומן סברולה לפני כתיבת הסיפור של הקרב במאלאקנד בו הוא מתאר את חוויותיו משדה הקרב, וסיים את הכתיבה לאחריו. צ'רצ'יל כתב לאחיו במאי 1898 שסיים את מלאכת כתיבת הרומן. בתחילה פורסם הרומן בחלקים במגזין מקמילן החל ממאי ועד דצמבר 1898, ולאחר מכן פורסם כרומן שלם בפברואר 1900.[1]
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העלילה מתרחשת במדינה בדיונית בשם לאורניה, ששוכנת בסמיכות לים התיכון, תיאור המרמז לאיטליה או לספרד, אבל עם נופך מובהק של אנגליה הוויקטוריאנית. למדינה יש מושבה קולוניאלית שניתן להגיע אלה דרך תעלת סואץ. לאורניה הייתה רפובליקה במשך הרבה שנים ואף הייתה לה חוקה. חמש שנים קודם לזמן העלילה (שמתרחשת בשנת 1888) המדינה התפצלה בעקבות מלחמת אזרחים, וכתוצאה מכך הגנרל אנטוניו מולארה נהפך לנשיא המדינה ולדיקטטור. תסיסה לאומית מתעוררת עקב סירובו של מולארה לחדש את פעילות הפרלמנט במדינה, וזמני קיומה האחרונים של הדיקטטורה בראשותו מתוארים במהלך הרומן.
הרומן נפתח בתיאור של בירת לאורניה ושל האירועים הפוליטיים התכופים המתרחשים בה. הנשיא מולארה נמצא תחת לחץ כבד לקיים בחירות, אך מוכן לקיימן בתנאי שיבוצעו שינויים גסים ולא דמוקרטיים במרשם האזרחים. סברולה, שנתפס כמנהיג המהפכנים, מחליט כיצד עליהם לפעול, ומקבל החלטות כאשר לפלגים שונים בתנועה יש מטרות שונות. למרות התסיסה האזרחית, החברה במדינה ממשיכה בשגרת חייה, ונשפים ואירועים חברתיים הם עניין שבשגרה. מולארה מחליט לבקש מאשתו הצעירה והיפה, לוסיל, לנסות לפתות את סברולה לגלות לה כל דבר בנוגע לתוכניותיו. לצערו של מולארה, לוסיל מוצאת את עצמה מתאהבת בסברולה ונאמנותה מתהפכת.
תמרונים פוליטיים נהפכים לקרבות רחוב כאשר צבא מורד פולש ללאורניה. אף על פי שסברולה מודע לתוכניות הצבא לפלוש למדינה, יש לו שליטה מועטת על הצבא, ולכן הפלישה מתחילה מבלי ידיעתו ומבלי ההכנות הנדרשות. שני הצדדים נגררים לקרב, וצבא המדינה מסרב לציית להוראותיו של מולארה. מולארה נאלץ להעביר את מרבית הכוחות הנאמנים לו מעיר הבירה על מנת להיאבק בפלישה, מה שמשאיר אותו עם כוחות מעטים בלבד על מנת להגן על הבירה. המהפכה מגיעה לשיאה בהסתערות על הארמון הנשיאותי ובמותו של גנרל מולארה על מדרגות הארמון. בעלי הברית המהפכניים חווים משבר חמור עקב איום מצד חיל הים הלאורני (שנשאר נאמן לנשיא), שמאיים להפציץ את העיר אלא אם כן סברולה יימסר לידם. המועצה לשלום הציבור מחליטה למסור את סברולה לידי חיל הים, אך הלה מצליח להתחמק מהניסיונות לעצור אותו ובורח עם לוסיל. העיר מופצצת בעוצמה רבה כאשר סברולה לא מוסגר לידי חיל הים, ובתמונה האחרונה של הרומן סברולה צופה מבחוץ על הרס העיר.
ניתוח פסיכולוגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימת סברה כי צ'רצ'יל ביסס את דמותה של גיבורת הסיפור, לוסיל, על אמו, ליידי רנדולף צ'רצ'יל. לוסיל היא אשתו של שליט לאורניה המנותק, מולארה. לוסיל נוטשת את מולארה לטובת קסמו של סברולה, דמות המזוהה מאוד עם צ'רצ'יל עצמו. אחת הדמויות ברומן, טירו, קצין במשמר הרפובליקה, מספר על חייו במהלך שיחה עם סברולה, תיאור חיים המשקף את חייו של קצין זוטר בצבא כשם שהיה צ'רצ'יל בעצמו. סברולה עצמו מתואר כ"תקיף, גבוה ונועז", וכאדם ש"יודע מנוחה רק בעת קרב, שבע נחת רק בעת סכנה, ובעת בלבול מוצא את שלוותו היחידה... שאפנות היא הכוח המניע אותו, והוא חסר יכולת להתנגד לכך." העלילה כוללת דמות של אומנת, שהושוותה לאומנתו של צ'רצ'יל עצמו, הגברת אוורסט.
ביקורת על הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בטרם הפרסום פנה צ'רצ'יל לשמוע את חוות דעתם של חבריו. בנוסף, ביקש מסבתו, פרנסס, דוכסית מלבורו, להביע את דעתה על הרומן בדגש על דמותה של לוסיל. סבתו השיבה כי לדעתה נכון לפרסם את הספר, במיוחד משום שנראה כי יחזיר את ההוצאות הכספיות הכרוכות בפרסום, אך הוסיפה שלדעתה צ'רצ'יל יכול לשפר את העלילה. סבתו הורשמה מתיאורי הקרבות, אך הסכימה עם דעתו של צ'רצ'יל וטענה שדמותה של לוסיל מביאה לידי ביטוי את ניסיונו המועט של צ'רצ'יל עם נשים. למרות כל זאת, הצעה על סך 100 פאונד מהמורנינג פוסט בתמורה לזכויות לפרסם את הרומן לא הותירה לצ'רצ'יל זמן לתיקונים ולשיפורים, והרומן פורסם ללא שינוי.
ביקורת על הרומן פורסמה בעיתון הכוכב והייתה טובה, אך באופן צנוע. המבקר טען שהרומן פחות מוצלח באופן ברור בהשוואה לספר מלחמת הנהר של צ'רצ'יל, למרות שהספר נכתב מוקדם יותר מאשר רומן זה. המבקר הוסיף שאם היה זה ספרו הראשון של צ'רצ'יל הוא היה יכול להיות הצלחה מבטיחה. הרומן הושווה לספריו של בנג'מין דיזראלי, פוליטיקאי בריטי משפיע ביותר שכתב מספר רומנים. המבקר הבחין שבשני המקרים מטרת הספרים הייתה לעורר עניין ציבורי במחבריהם. הדמויות בספר תוארו כ"בולי עץ ברומן תוסס", אולם תיאורי הקרבות היו מרשימים ומלאי מתח וציפייה.
האקו התרשם פחות. למרות שהמבקר הודה שהרומן נראה מבטיח ומעניין, הייתה ביקורת על היעדר פרטים במהלך העלילה ובתיאורי האהבה בפרט. שלא כמו מבקרים אחרים, שהעריכו את הפילוסופיה הפוליטית שצ'רצ'יל הביא לידי ביטוי ברומן, הם תיארו אותו כ"מאמצים נואשים לחיזור אחרי אינטלקטואליות" וכ"משעמם". בביקורת נטען שהספר נשען באופן מוגזם על תיאורי הקרבות ומרחץ הדמים על מנת שיוכל להתקיים.
הרומן לא היה הצלחה אדירה אך היו שהמשיכו להתמיד בו. בשנת 1965 טען בראיין מק'גי בביקורת שכתב שהספר הונח לאורך השנים בספריות כספר הרפתקאות לילדים, אך סירב להשלים עם האמירה כי ננטש על ידי הקוראים המבוגרים. המבקר הודה שהעניין הרב ברומן בימיו נובע מכך שהרומן מאפשר לראות את אמונותיו ותפיסת עולמו של צ'רצ'יל כאיש צעיר. המבקר הדגיש שדמותו של סברולה מזוהה באופן מובהק עם צ'רצ'יל עצמו, עם מה שהוא שאף להיות ועם מה שהפך להיות לאחר שנים.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Jenkins, Roy, 1920-2003., Churchill, London: Macmillan, 2001, ISBN 0-333-78290-9