סו הנדריקסון
 | |
| לידה |
2 בדצמבר 1949 (בת 74) שיקגו, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום מגורים |
גואנחה |
| השכלה |
Munster High School |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
סוזן "סו" הנדריקסון (באנגלית Susan "Sue" Hendrickson; נולדה ב-2 בדצמבר 1949) היא פלאונטולוגית אמריקאית, הידועה בעיקר בזכות גילוי מאובני טירנוזאורוס רקס בדרום דקוטה ב-12 באוגוסט 1990. הנדריקסון גילתה את שלד הטירנוזאורוס הגדול ביותר בעולם ואחד מהשלמים ביותר. שלד זה כיום ידוע בכינוי "סו", כהוקרה על תרומתה לגילוי. הוא מוצג במוזיאון פילד להיסטוריה של הטבע אשר בשיקגו. היא גילתה מאובנים וממצאים ארכאולוגיים רבים נוספים.
שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנדריקסון נולדה באילינוי שבשיקגו, למארי ולי הנדריקסון; כשהייתה תינוקת משפחתה עברה לגור במנסטר, אינדיאנה, בה בילתה את שנות ילדותה ונעוריה. הנדריקסון היא הבכורה מבין שלושה ילדים, מלבדה יש עוד אחות ואח. אביה היה קניין מסילות ברזל (רכבת) מצליח, ואמה עבדה באמריקן איירליינס.
ב-1955 החלה הנדריקסון ללמוד בבית הספר הציבורי של מנסטר, ומוריה שיבחו את הישגיה בפני הוריה, והעידו עליה כי הייתה "תלמידה מצוינת וממושמעת". למרות זאת, בגיל 16, היא הצליחה לשכנע את הוריה שיאפשרו לה לעבור להתגורר עם דודתה בפלורידה, בה החלה ללמוד בבית הספר של פורט לודרדייל. כנערה הרפתקנית, החליטה הנדריקסון לעזוב גם את התיכון, ועברה מעיר לעיר עם בן זוגה, עדי שלבסוף החליטה להשתקע בקליפורניה. היא החלה לעבוד בעסק לאקווריום בבעלות שני שחיינים מקצוענים, וכמי שהייתה שחיינית מצוינת בעצמה, אשר בילדותה הייתה חלק מנבחרת השחייה, היא למדה במהירות לצלול והחלה לאסוף ולמכור דגים טרופיים לחנויות חיות ודגים בפלורידה קיז.
מלבד עיסוקה כצוללנית, בתקופות שונות במהלך השנה היא שימשה כדייגת, ועשתה עבודות התנדבות בחפירות פלאונטולוגיות. מאוחר יותר עברה לגור בסיאטל, עברה את מבחני הבגרות וקיבלה תעודת בגרות. היא שקלה להתחיל ללמוד ביולוגיה ימית באוניברסיטת וושינגטון, אך לאחר שנה בפלורידה החליטה לחזור לסיאטל ולהמשיך בקריירה של כצוללנית.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1963 הייתה הנדריקסון מוקפת חברים ומכרים מתחום הצלילה, ובאחד הימים הוזמנה להשתתף בצוות חילוץ של צוללים אשר נשלחו לחפש מאובנים באוקיינוס. מאוחר יותר העידה כי עבודה במחיצת ארכאולוגיים מצאה חן בעיניה.
באמצע שנות ה-80 היא ניסתה לעסוק בתחום כריית האבן ענבר בהרי הדומיניקי. היא הייתה מוכרת כאחת הספקיות הגדולות והבולטות של אבני ענבר עבור קהילת המדענים. היא מצאה שלושה מאובנים של פרפר בן למעלה מ-23 מיליון שנה, אשר מהווים מחצית מאוסף הפרפרים מאותו הסוג הכולל הקיים בעולם. למרות הישגיה, היא מצאה את העבודה מונוטונית, והעידה כי ניתן להשקיע חודשים שלמים בחיפושים באזור, ללא ממצאים. אף על פי החסרונות והאתגר שבעבודת החיפוש, היא המשיכה לחקור וללמוד אנטומולוגיה, והייתה למומחית בתחום.
היא הצטרפה לצוות חוקרים לצד קירבי סיבר, קרלוס מרטין ופטר לרסון. הקבוצה חקרה ותרה אחר שרידי לווייתני המזיפות מתקופת המיוקן. הנדריקסון עבדה עם הקבוצה במהלך מספר קייצים, ותגליותיה הרבות כללו, בין היתר, מאובנים של דולפינים, כרישים וכלבי ים מהתקופה. מאוחר יותר היא הצטרפה ללרסון לעבוד במוסד האקדמי למחקר הארכאולוגיה Black Hills Institute of Geological Research בדרום דקוטה.
ב-1992 היא הצטרפה לקבוצת ארכאולוגים שהוביל פרנקו גודי, ויצאה עמם למסעות צלילה, אשר המפורסמים בהם היו זה מסע בעקבות הרובע המלכותי של קלאופטרה והמסע בעקבות הצי האבוד של נפוליאון בקרב הנילוס.
ב-2005 גלמור מגזין העניק לה את פרס אשת השנה. בשנת 2010 ספרה "Hunt for the Past: My Life as an Explorer", בהוצאת New York, NY: Scholastic, Inc יצא לאור, ב-2008 דמותה ותרומותיה הוצגו בפרק "העז לחקור" (Dare to explore) של הנשיונל ג'יאוגרפיק.
הנדריקסון מתגוררת באי Guanaja אשר בקאריביים, היא חברה באגודת Paleontological Society, ב-Society for Historical וב-Society for Historical Archaeology. הוענק לה התואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת אילינוי אשר בשיקגו.