סעד אל-חרירי
 | |||||
| לידה |
18 באפריל 1970 (בן 54) ריאד, ערב הסעודית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 לבנון, ערב הסעודית, צרפת | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת ג'ורג'טאון | ||||
| מפלגה |
זרם העתיד | ||||
|
www | |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
|
מפקד בלגיון הכבוד (3 באפריל 2017) | |||||
  | |||||
סעד א-דין רפיק אל-חרירי (בערבית: سعد الدين رفيق الحريري; תעתיק מדויק: סעד אלדין רפיק אלחרירי; נולד ב-18 באפריל 1970 בריאד, ערב הסעודית) הוא ראש ממשלת לבנון לשעבר, וראש התנועה הפוליטית זרם העתיד, שהוקמה על ידי אביו. הוא בנו השני של רפיק אל-חרירי, לשעבר ראש ממשלת לבנון, שנרצח בהתנקשות ב-2005. הוא ממשפחה מוסלמית-סונית.[1][2][3]
ב-4 בנובמבר 2017 הודיע אל-חרירי על התפטרותו מתפקידו כראש הממשלה, לדבריו, בשל המעורבות האיראנית הגוברת בלבנון וחששו כי יתנקשו בחייו; אולם ב-22 בנובמבר הודיע על השהיית התפטרותו, שטרם נכנסה לתוקפהּ. ב-29 באוקטובר 2019 לאור מחאות נרחבות במדינה, התפטר מתפקידו כראש הממשלה.
ב-22 באוקטובר 2020, בעקבות התפטרותם של חסאן דיאב ומוסטפא אדיב מתפקיד ראש הממשלה אחרי המחאות במדינה על רקע הפיצוץ בנמל ביירות שגרם למשבר כלכלי חמור, מונה מחדש לתפקיד, אך לא הצליח להקים ממשלה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אל-חרירי למד מנהל עסקים באוניברסיטת ג'ורג'טאון. בזמן שאביו נרצח, הוא התגורר בערב הסעודית וניהל את חברת סעודי אוז'ה (Saudi Oger), תאגיד בנייה בשווי 3.15 מיליארד דולר, אותו רכש מחברה צרפתית בניהולו של אביו.
לאחר ההתנקשות באביו ומהפכת הארזים, חזר אל-חרירי ללבנון ולקח את מקומו של אביו בפוליטיקה. הוא ניהל את הפרלמנט הלבנוני במגמה של מלחמה בשחיתות ורפורמה מחודשת. הוא העדיף לנהל משא ומתן לפירוק חזבאללה מנשקו תמורת נסיגת ישראל מחוות שבעא, ונהיה למתנגד חדש להשפעה הסורית הממושכת בלבנון. הוא תומך בתהליך השלום במזרח התיכון ומתאר את היוזמה הסעודית שעליה הכריז שליט סעודיה המלך עבדאללה בשנת 2002 כ"רצינית ביותר".
בעקבות הבחירות הכלליות בלבנון שנערכו ביוני 2009, החליט הפרלמנט הלבנוני כי אל-חרירי ימונה לראש ממשלת לבנון, אך עקב הפיצול הרב בפרלמנט לא הצליח אל-חרירי להרכיב ממשלה, ובספטמבר הודיע לנשיא מישל סולימאן כי נכשל במשימה וביקשו להטילה על מועמד אחר. רק ב-9 בנובמבר הצליח אל חרירי להרכיב ממשלת אחדות ונכנס לתפקיד ראש הממשלה. ב-12 בינואר 2011 שרי חזבאללה התפטרו והפילו את ממשלתו.
ב-25 בינואר 2011 קיבל מועמד חזבאללה לראשות הממשלה, נג'יב מיקאתי, את הרוב הדרוש בפרלמנט להקמת ממשלה במקום סעד אלחרירי. לאחר התפטרותו ב-2014 הוחלף בתמאם סלאם שהתפטר ב-18 בדצמבר 2016 ולאחר התפטרותו חזר אל חרירי לכהן כראש הממשלה.
ב-4 בנובמבר 2017, בזמן ביקורו בריאד, התפטר אל-חרירי מתפקידו כראש הממשלה בשל המעורבות האיראנית הגוברת בלבנון וחששו כי יתנקשו בחייו[4], אך לאחר מכן השהה את ההתפטרות.
ב-29 באוקטובר 2019, לאחר ההפגנות הנרחבות שנמשכו מעל לשבועיים, הודיע על התפטרותו מראשות הממשלה.
ב-22 באוקטובר 2020, הנשיא מישל עאון נתן לאל-חרירי את המנדט להרכיב ממשלה ומינה אותו מחדש לראש הממשלה, זאת לאחר שחסאן דיאב ומוסטפא אדיב התפטרו מהתפקיד בעקבות הפיצוץ בנמל ביירות שהביא לגל מחאות במדינה ולאסון כלכלי כבד. אל-חרירי לא הצליח להקים ממשלה.
ב-24 בינואר 2022, הודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים. הוא ציין כי בין הסיבות שהובילו להחלטתו היא ההשפעה של איראן על המדינה דרך חזבאללה. הוא אף קרא למפלגתו לא לרוץ בבחירות לפרלמנט[5].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שירש מאביו 4.1 מיליארד דולר, הופיע אל-חרירי עם אחיו ברשימת האנשים העשירים ביותר בעולם של מגזין פורבס, שפורסמה במרץ 2006. אל-חרירי נשוי ללארה אלעזם ויש להם שלושה ילדים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סעד אל-חרירי
סעד אל-חרירי, ברשת החברתית פייסבוק
סעד אל-חרירי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
סעד אל-חרירי, ברשת החברתית אינסטגרם- סעד אל-חרירי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Vloeberghs, Ward (ביולי 2012). "The Hariri Political Dynasty after the Arab Spring" (PDF). Mediterranean Politics. 18 (2): 241–248. doi:10.1080/13629395.2012.694046. S2CID 154581954.
{{cite journal}}: (עזרה) Pdf. - ^ Mallat, Chibli. Lebanon's Cedar Revolution An essay on non-violence and justice (PDF). Mallat. p. 122. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2 פברואר 2012.
- ^ "Rafiq Al Hariri's biography". Rafiq Hariri Foundation. נבדק ב-1 במרץ 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ אבי יששכרוף, ראש ממשלת לבנון התפטר במפתיע: "איראן רוצה להרוס את האזור", באתר וואלה, 4 בנובמבר 2017
- ^ חרירי פורש מהפוליטיקה: "ללבנון אין הזדמנות בשל השפעת איראן", באתר וואלה, 24 בינואר 2022
| הקודם: פואד סניורה |
ראש ממשלת לבנון 9 בנובמבר 2009 – 13 ביוני 2011 |
הבא: נג'יב מיקאתי |
| הקודם: תמאם סלאם |
ראש ממשלת לבנון 18 בדצמבר 2016 – 29 באוקטובר 2019 |
הבא: חסאן דיאב |