יוזמת השלום הערבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף היוזמה הסעודית)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יוזמת השלום הערבית (גם: היוזמה הסעודית, הצהרת ביירות) היא תוכנית מדינית של הליגה הערבית לסיומו של הסכסוך הישראלי-ערבי, לפיה ינרמלו כל מדינות ערב את יחסיהן עם ישראל בתמורה לנסיגה ישראלית מלאה משטחי רמת הגולן, רצועת עזה ויהודה ושומרון (לרבות מזרח ירושלים) והקמתה של מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה תהיה מזרח ירושלים. בנוגע לבעיית הפליטים, התוכנית מציעה "למצוא פתרון צודק ומוסכם" בהתאם להחלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם (ההחלטה קובעת כי "הפליטים אשר ברצונם לשוב לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם יורשו לעשות זאת במועד המוקדם ביותר האפשרי מבחינה מעשית", נוסח שלפי הפרשנות הערבית דורש את חזרת הפליטים למולדתם. בהתאם לקביעה זו מביעה הליגה בפתיח להחלטה את הבנה למאבקו של העם הפלסטיני להשתחרר מהכיבוש ולממש את זכות השיבה. ‏‏[1])


בתמורה לצעדים הללו יראו מדינות ערב את הסכסוך הישראלי-ערבי כבא אל קיצו וינרמלו את היחסים עם ישראל "בהקשר של שלום". חברות הליגה הערבית אימצו את ההצעה, שבכך הפכה ליוזמה כלל-ערבית. התוכנית הועלתה בפסגת הליגה הערבית בביירות ב-28 במרץ 2002 על ידי יורש העצר והשליט דה-פקטו של ערב הסעודית, הנסיך עבדאללה בן עבד אל-עזיז אל סעוד ואושרה בה. היוזמה אושרה מחדש בכינוס הליגה הערבית ב-28 במרץ 2007. ראש ממשלת חמאס, אסמאעיל הניה, נכח בכינוס זה. הדעות חלוקות האם עצם נוכחותו הייתה מעין איתות של תנועת החמאס לגבי נכונותה לקבל את היוזמה או האם השתתפותו נבעה רק משום כך שהוא אולץ לעשות זאת על ידי מנהיגים בכירים בעולם הערבי, ובית המלוכה הסעודי בראשם.

תגובות ליוזמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינת ישראל באופן רשמי לא קיבלה את היוזמה הסעודית. ואולם, בחודש נובמבר 2008 שיבח נשיא המדינה שמעון פרס את יוזמת השלום הסעודית בנאום בעצרת הכללית של האו"ם, במסגרת פסגה בנושא דיאלוג בין-דתי, בנוכחות עבדאללה, מלך ערב הסעודית. "איננו יכולים לשנות את העבר", אמר פרס, "אולם אנו יכולים לעצב את עתידנו. זה נראה אפשרי יותר היום לאור ההצעה הסעודית, שהפכה ליוזמת השלום הערבית. האופן שבו מציירת היוזמה את עתיד האזור מעניק תקווה לעמים"‏‏[2]. ראש הממשלה אהוד אולמרט הביע עמדה חיובית זהירה, באומרו במהלך ביקור שרי החוץ הירדני והמצרי כי ישראל רוצה לדון ביוזמת השלום הערבית.‏‏ [3] מאוחר יותר הוסיף אולמרט בריאיון לשבועון האמריקני טיים' כי "אם תהיה לי ההזדמנות להיפגש עם עבדאללה מלך סעודיה, הוא יופתע מאוד לשמוע מה שיש לי לומר". "אני מסתכל בחיוב רב על התפקיד הפעיל שסעודיה ממלאת במזרח התיכון כבר הרבה שנים", הוסיף אולמרט, ואמר שביוזמת השלום הסעודית "יש גישה מעניינת מאוד". ‏‏[4]

מנקודת ראות פלסטינית, ליוזמה יתרונות וחסרונות:

ראשית, לא מוזכר במפורש המונח "זכות השיבה", והיוזמה מסתפקת באזכור החלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם, שאף היא אינה כוללת מונח מפורש זה ומסתפקת בקביעה כי "...הפליטים אשר ברצונם לשוב לבתיהם ולחיות בשלום יורשו לעשות זאת במועד המוקדם ביותר האפשרי מבחינה מעשית [practicable]. בעבור רכושם של אלה אשר יעדיפו לא לעשות כן ישולמו פיצויים לפי עקרונות המשפט הבינלאומי ... על ועדת הפיוס לסייע לשיבתם למולדת [repatriation], יישובם מחדש וכן לשיקום הכלכלי והחברתי של הפליטים...". הקושי הפלסטיני בהקשר זה טמון בעובדה כי החלטה 194 מוגבלת על ידי מועד אפשרי מבחינה מעשית והטענה – שאותה קיבל אף הנשיא מחמוד עבאס בהסכם ביילין-אבו מאזן – כי חזרת פליטים לישראל כבר אינה מעשית.

מעבר לכך, להודעה המסכמת של פסגת הליגה הערבית שהתקיימה בחודש מרץ 2009 צורפה הערה, שלפיה יוזמת השלום אינה כוללת את זכות השיבה לפליטים, ומשום כך לוב מסתייגת ממנה.‏‏[5]

שנית, בשונה מעמדת הפתיחה של ערפאת בפסגת קמפ דייויד, שעל פיה פשרה בירושלים אינה אפשרית, היוזמה הערבית המאוחרת יותר מקבלת את העיקרון שלפיו רק מזרח ירושלים תהיה בירת המדינה הפלסטינית. ישנה אי בהירות ביוזמה לגבי גורלה של העיר העתיקה עצמה.

לעומת זאת, היוזמה מקבלת את העמדה הפלסטינית שעל פיה גבולות 67' – "הקו הירוק" – הם הבסיס לפתרון המימד הטריטוריאלי של הסכסוך.

ביוזמה מספר נקודות אשר נותרו עמומות, ככל הנראה במכוון. ההכרזות הבאות של מנהיגי העולם הערבי מאירות ביתר בירור את הכוונות של העולם הערבי ביוזמה זו:

סוגיית הפליטים: עם קבלת היוזמה הצהיר עמר מוסא, אז מזכ"ל הליגה הערבית, כי בהקשר של בעיית הפליטים נוסח היוזמה משאיר במכוון את הפתרון למשא ומתן בין ישראל לפלסטינים, ולא כנושא לדיון בין הליגה לישראל.‏‏[6] מוסא הוסיף בראיון לעיתון המצרי 'אל אהראם' כי פיצוי כספי (compensation) "לצד זכות השיבה" יכול להחליף את החזרה עצמה (repatriation) אם הצד הפלסטיני הנוגע לדבר יסכים.‏[7] מרואן מועשר, לשעבר שר החוץ הירדני וממנסחי היוזמה, הדגיש בעיתון 'הארץ' כי היוזמה קוראת ל"פתרון מוסכם לבעיית הפליטים" והסביר כי "זו הפעם הראשונה שהעולם הערבי התחייב לפתרון מוסכם של בעיית הפליטים, מתוך התייחסות לחששות ישראל מהצפה של פליטים".‏‏[8]

ארגון המדינות האסלאמיות הביע את תמיכתו ביוזמת השלום הערבית ומחדש אותה באופן קבוע בכנס השנתי של הארגון. ‏‏[9]. מבין כל 57 המדינות, רק איראן הביעה את הסתייגותה מהיוזמה.[10]

יועץ ראש הממשלה הישראלי, דורי גולד טען במאמר שפורסם בישראל היום, כי מאז ומעולם הבהירו מדינות ערב באופן הנחרץ ביותר את התנגדותן ליישוב מחדש של הפליטים מקרב ערביי ארץ ישראל בארצות בהם השתכנו לאחר עזיבתם את ארץ ישראל, כלומר במדינות ערב וביהודה ושומרון וחבל עזה, וכי קריאה מושכלת של היוזמה ושל ההצהרה המסכמת של פסגת הליגה הערבית שליוותה את פרסום היוזמה מלמדת, שהשלילה המוחלטת להלן בעינה נותרה.[11]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אפרים לביא (עורך), ישראל ויוזמת השלום הערבית, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]