עובש לחם שחור
עובש לחם שחור | |
---|---|
מיון מדעי | |
ממלכה: | פטריות |
מערכה: | Mucormycota |
סדרה: | Mucorales |
משפחה: | Mucoraceae |
סוג: | Rhizopus |
מין: | עובש לחם שחור |
שם מדעי | |
Rhizopus stolonifer Vuillemin, 1902 | |
עובש לחם שחור (שם מדעי: Rhizopus stolonifer) הוא פטריה הנחשבת למין החשוב ביותר בסוג Rhizopus, שהוא אחד מהפטריות הנפוצות בעולם, ויש לו תפוצה עולמית אף על פי שהוא נפוץ בעיקר באזורים טרופיים וסובטרופיים. הוא פעיל בפירוק מזון מאוחסן, וכמו שאר סוגי הריזופוס גדל במהירות בעיקר בתוך בתים.
גילוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפטרייה התגלתה בשנת 1818 על ידי המדען הגרמני כריסטיאן גוטפריד אהרנברג, שכינה אותה Rhizopus nigricans. השם שונה בשנת 1902 ל-Rhizopus stolonifer על ידי המיקולוג הצרפתי Jean Paul Vuillemin.
גידול ואקולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עובש הלחם השחור הוא מין נפוץ ברחבי העולם הנמצא על כל סוגי החומרים המשמשים בסיס לעובש ולעיתים קרובות הוא אחד מן האורגניזמים הראשונים המופיעיים על לחם מעופש. הנבגים של העובש עשויים להתקיים בקרקע ובאוויר. במעבדה פטרייה זו גדלה היטב על גבי מצעים שונים, כולל אלה המכילים מלחי אמוניום או תרכובות אמינו. עובש זה מתקיים בעיקר כנבגים בוגרים.
צמיחה ופיזיולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מין זה ממלא תפקיד חשוב בהתיישבות המוקדמת של המצעים באדמה, אך עם זאת הוא גם יכול להיות טפיל ולגרום לצמיחת עובש על כל מיני פירות וירקות. כמו מינים של הריזופוס (אנ'), הוא גדל במהירות ומתפשט באמצעות הסטולונים (Stolon) הסטולונים מספקים מבנה אווירי לצמיחת התפטיר (Mycelium) ומאפשרים כיסוי משטחים גדולים. הם יכולים לטפס אנכית כמו גם אופקית. הנבגים מעוצבים בצורה שונה בהתאם לחומרי התזונה הזמינים. הם יכולים להיות אובליים, מצולעים או זוויתיים.
הטמפרטורה האופטימלית לגידול היא 25–30 מעלות צלזיוס. נקודת התמותה התרמית (אנ') המוגדרת כטמפרטורה הנמוכה ביותר שיכולה לקטול את כל התאים בעשר דקות, היא 60 מעלות צלזיוס.
עובש הלחם השחור יכול לצמוח בסביבות חומציות עם pH נמוך עד 2.2. טווח החומציות המתאים למחיה יכול להשתנות בין 2.2 ל-9.6. קרינה אולטרה סגולה יכולה להאט את נביטת הנבגים. הנבגים אינם רגישים לכלור חופשי.
מחלות ומניעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחלות צמחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחלה הנגרמת על ידי פטרייה זו מופיעה בעיקר על פירות בשלים, כמו תות שדה, מלון ואפרסק, הרגישים יותר לנגעים ובעלי אחוז סוכר גבוה. לאחר מספר ימים הפירות הנגועים מתרככים ומשחררים מיצים עם ריח חומצי. כאשר הלחות והטמפרטורה נאותים, צמיחת התפטיר מתרחשת במהירות על פני הפרי הנגוע והמחלה גורמת להתפתחות של תפטיר סטולוני עם ספורנגיה (Sporangium) שחור ונבגים. כאשר הפטרייה נובעת, היא מייצרת אנזימים מסוג אסטראזות (Esterase) שונות, כולל האנזים קוטינאזה (Cutinase) המסייעים לפטרייה לחדור לדופן התא הצמחי. המחלה יכולה להשפיע גם על פירות בריאים אחרים סמוכים לפרי הנגוע, כאשר היא מופצת על ידי רוח או פעילות חרקים.
מחלות בבני-אדם
[עריכת קוד מקור | עריכה]מין זה הוא גורם אופורטוניסטי (Opportunistic infection) למחלות ועלול לגרום לזיהום רק אצל אנשים מדוכאי חיסון. זיגומיקוזיס (Zygomycosis) היא המחלה העיקרית שעלולה להיגרם על ידי פטרייה זו בבני אדם ואף שהיא עדיין לא לגמרי מובנת, היא מסוכנת מאוד ויכולה להיות קטלנית. הרחת מזון מקולקל יכולה להיות הגורם לחשיפה למחלה זו.
חשיבות כלכלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מין זה חשוב כלכלית לדעיכת אחסון לאחר הקטיף, הוא משמש לייצור חומצה פומרית וחומצה לקטית בעלות טוהר גבוה. נוכחות של אבץ מפחיתה את כמות החומצה המיוצרת על ידי הפטרייה.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עובש לחם שחור, באתר NCBI (באנגלית)
- עובש לחם שחור, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- עובש לחם שחור, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Anjali Zaveri, Jacqueline Edwards, Simone Rochfort, Production of Primary Metabolites by Rhizopus stolonifer, Causal Agent of Almond Hull Rot Disease, Molecules 27, 2022-10-24, עמ' 7199 doi: 10.3390/molecules27217199