עקדת יצחק (קאראווג'ו)
מידע כללי | |
---|---|
צייר | קאראווג'ו |
תאריך יצירה | 1598 |
טכניקה וחומרים | שמן על בד |
ממדים בס"מ | |
רוחב | 173 |
גובה | 116 |
נתונים על היצירה | |
זרם אמנותי | בארוק איטלקי |
מיקום |
Piasecka-Johnson Collection פרינסטון, ניו ג'רזי שבארצות הברית |
מידע כללי | |
---|---|
צייר | קאראווג'ו |
תאריך יצירה | 1603 |
טכניקה וחומרים | שמן על בד |
ממדים בס"מ | |
רוחב | 135 |
גובה | 104 |
נתונים על היצירה | |
זרם אמנותי | בארוק איטלקי |
מיקום |
גלריית אופיצי פירנצה שבאיטליה |
עקדת יצחק (באיטלקית: Sacrificio di Isacco) הוא שמם של שני ציורי שמן מעשה ידי הצייר קאראווג'ו. הציור הראשון צויר בשנת 1598 ומוצג באוסף פיאסקה ג'ונסון (Piasecka-Johnson Collection) בפרינסטון, ניו ג'רזי. הציור השני צויר בשנת 1603 ומוצג בגלריית אופיצי בפירנצה.
הסיפור המקראי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור מציג את הרגע בו קיבל אברהם את ההוראה, מן השמיים, של מלאך האלוהים לעצור, הוראה אשר מסיחה את דעתו ומונעת ממנו לשחוט את בנו יצחק (ספר בראשית, פרק כ"ב, פסוק י"א).
גרסת פרינסטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]היצירה מוארת תוך שימוש בטכניקת הטנבריזם (קיארוסקורו ניכר במיוחד, תוך יצירת ניגודים חריפים של אור וצל) שבעזרתה חולל קאראווג'ו מהפכה באמנות הציור בעולם המערבי. פניהם של אברהם ויצחק מוצלים אך חושפים רגשות עזים. מחוות הידיים רהוטות, ידו של המלאך מונחת על ראשו של האַיִל בצורה המחקה את הצורה שבה ידו של אברהם מונחת על ראשו של יצחק. ידו השנייה של אברהם אוחזת במאכלת אבל האחיזה נחלשת כשהוא מקשיב למלאך. שלוש הדמויות והאַיִל מצוירות על רקע שחור ללא הקשר נוסף.
גרסת גלריית אופיצי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי הביוגרף ג'ובאני בלורי, קאראווג'ו צייר גרסה זו עבור הקרדינל מפאו ברבריני, לימים האפיפיור אורבנוס השמיני. קאראווג'ו צייר בשנת 1598 פורטרט של מפאו ברבריני, ושביעות הרצון של הקרדינל הביאה להזמנה הנוספת. בדיקות בקרני רנטגן גילו שקאראווג'ו השתמש באותו מודל עבור יצחק ועבור המלאך, אך מאוחר יותר שינה את פרופיל המלאך ושיערו כדי להסתיר את הדמיון.
ציור זה הוא אחד הנדירים מבין ציורי קאראווג'ו שבהם יש נוף ברקע. הנוף זוהה לאחרונה עם קסטל סן פייטרו סבינו (Castel san Pietro sabino), במחוז לאציו שבו שוכנת רומא. הציור משתייך מבחינה סגנונית לתקופת רומא המוקדמת של הצייר, ונטול ניגודי אור וצל (קיארוסקורו) חריפים הקיימים בציורים מאוחרים יותר. הקומפוזיציה היא פירמידלית שמוקדה הוא ראשו של אברהם.
הדרמה מתרכזת בהבעת היאוש וההפתעה בפניו של הקורבן, כלומר יצחק. פניו החמורות של אברהם מנוגדות לפניו האנושיות של המלאך.
כמו בעקדת יצחק של רמברנדט, המלאך אינו מסתפק במתן הוראה "מן השמיים" ככתוב במקרא, אלא מונע באופן פיזי מאברהם לשחוט את בנו. ידו הימנית של המלאך אוחזת בחוזקה בידו של אברהם האוחזת במאכלת. בו בעת, ידו השמאלית מצביעה על הקורבן האמיתי, האַיִל.
היצירה נתרמה לגלריה אופיצי בשנת 1917.[1]