ערעור הבעל בגט

ערעור הבעל בגט (בלשון התלמוד: ערער דבעל) היא האפשרות של הבעל ששלח גט לאשתו באמצעות אדם שלישי (שליח) לערער על הגט ולכפור בעצם השליחות. לדברי הבעל הגט שניתן לאשתו הוא גט מזויף.

רקע

מתקנת חכמים, שליח שמעביר גט מן הבעל הנמצא בחוץ לארץ לאישה הנמצאת בארץ ישראל צריך להעיד בפני בית דין שהגט נכתב ונחתם בפניו ("בפני נכתב ובפני נחתם"). בכך הוא מונע כל פתח מצד הבעל או מישהו אחר לערער על תוקף הגט. במקרה שהשליח לא מסר הצהרה זו (כמו במקרה שהשליח מעביר את הגט מעיר לעיר בתוך גבולות ארץ ישראל, שאז אינו מחויב למסור עדות זו) יכול הבעל לטעון כי הגט שביד האישה לא ניתן מכוחו, וכי הוא מזויף.

האחרונים התחבטו בשאלה מהו יסוד כוח הבעל במה שמערער, ומהי סמכותו לערער על גט החתום ביד שני עדים.

כח המערער

בתלמוד מובא בשמו של רבי יוחנן "שאין ערער פחות משניים", כלומר, אם יגיע אדם מו השוק לומר גט זה מזויף או נעשה שלא לשמה אין משגיחים כלל לדברי אותו מערער יחיד.

• עוד מקרה של ערער מובא בתלמוד, לגבי שניים מהשוק המערערים על גט לפוסלו, שבמקום כזה מוזכרת בתלמוד סברא האומרת "מאי חזית דסמכת אהני - סמוך אהני", כלומר - מה ראית להאמין לשניים המערערים שהגט פסול, ואילו לשניים החתומים בגט ואומרים שבהכשר נעשה, לא האמנת? ומשום כך מעמידים הגט על חזקתו והאישה מגורשת.

• ואולם, במקום שהבעל עצמו מגיע ומערער הדין משתנה וודאי שמשגיחים בו, לאמור שהגט נפסל.

החילוק בין הבעל לבין מערער מהעולם:

האחרונים טרחו לבאר את החילוק בין ערעור של בעל לערעור של אדם מהשוק, וכמבואר בחדושי מרן רי"ז הלוי, שכשבעל מערער הוא פוסל השטר לגמרי מעצם זה שהוא ערער, משום שהוא "בעל השטר", ובכך ביאר שאף שבעל הוא יחיד, וכידוע 'ערער חד' אין משגיחים בו מכל מקום הבעל עצמו נאמן מתוקף זה שהוא בעל השטר. ואילו 'ערער חד' לא נאמן כלל היות שאין בסמכותו להפקיע כח השטר.

ואולם, הרב משה שמואל שפירא בספרו קונטרס הביאורים חלק על המבואר בחדושי מרן רי"ז הלוי וכתב, שאין החילוק מתוקף זה שהבעל נאמן יותר מפני שהוא בעל השטר אלא כח נאמנותם שווה, והסיבה שבעל כן נאמן לערער ולהביא הגט למצב של קיום חתימות הוא משום שבבעל משגיחים בשונה מאדם אחר שאין משגיחים בו, והביאור לכך טמון בזה שהבעל הוא 'שותף פעיל' למעשה הגירושין ואילו אדם מהשורה איננו שייך כלל למעשה הגירושין. וכהוכחה לכך הביא לשון התוספות רי"ד שנקט ההבדל בין בעל למערער חד בכך, שבבעל 'משגיחים' ובמערער חד 'אין משגיחין' ולא הזכיר כלל שבעל 'נאמן' ומערער חד 'אינו נאמן'. ועוד הביא ראייה מהרמב"ם שלא השתמע מדבריו ש'כח בעל' בשטר מתבטא בערעורו, שהרי כתב שאם ערער הבעל ומייד לאחר מכן אבד הגט ולא הספיקו לקיימו - הדין הוא שהאישה ספק מגורשת. ולכאורה לפי מה שביאר הרב מבריסק הדין היה נותן שהאישה לא מגורשת כלל, שהרי לדבריו מבואר שבעצם זה שערער יש בכך כבר כח להפקיע הגט לגמרי.

הפתרון לערעור

בתלמוד מובא שבמקום שיש ערעור חזק כגון שהבעל עצמו מערער שהגט נכתב שלא לשם האישה או שהגט מזויף, הפתרון לערעור זה הוא "יתקיים בחותמיו", וכמו שמובא בפירוש רש"י שהעדים עצמם יכירו חתימתם או עדים אחרים יכירוהו ואז הגט כשר ונישאת בו.

על מה נסוב ערעור הבעל

בראשונים מובא שערעור הבעל הוא אפילו על זה שהגט נכתב לא לשמה. וכמו שמבואר בפירוש הרש"י במקום אחד שבעל מערער עליו "לפוסלו", ומאידך כתב במקום אחר "שהבעל מערער שהוא מזויף". ואין לפרש זאת כסתירה, מכיוון שאף שיש ערעור על לשמה מועיל קיום חתימות וכמבואר בפירוש הר"ן שמכיוון שקיימוהו שוב אין בו פסול משום "שעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותם בבית דין" ומשום כך לא נייצר חששות חדשים לגט לאור זה שהגט לא מזויף.

ואולם, בחדושי רי"ז הלוי כתב שהבעל רק מערער שהגט מזויף והוא מכח שהוא בעל השטר, ובעל השטר כוחו יפה רק במקום שמפקיע הגט לגמרי ולא במקום שמטיל רק ספק בכשרות הגט שנעשה שלא לשמה. לא כן היכן שהבעל מערער על כשרותו, שאז אומרים שאין כח הבעל נעלה יותר ממערער אחד, היות ששם גט שבו עדיין קיים, אם כי יש נידון רק אם כשר אם לאו שאז אין ביד בעל השטר כח יותר מאחד.