משה שמואל שפירא (באר יעקב)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב משה שמואל שפירא
הרב משה שמואל שפירא
הרב משה שמואל שפירא
תאריך לידה י"ט באב ה'תרע"ז
מקום לידה מינסק בלארוס
תאריך פטירה א' באייר ה'תשס"ו (בגיל 88)
מקום פטירה באר יעקב
תאריך לידה לועזי 5 באוגוסט 1917
תאריך פטירה לועזי 29 באפריל 2006
מקום פעילות באר יעקב ישראל
תחומי עיסוק ראש ישיבת באר יעקב
תפקידים נוספים חבר מועצת גדולי התורה
רבותיו

הרב אלחנן וסרמן
הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק

רבי אברהם ישעיהו קרליץ
רבי ברוך דב ליבוביץ
חיבוריו קונטרס הביאורים י' חלקים
שערי שמועות י' חלקים
זהב משבא ב' חלקים
הערות לספר חידושי הר"י מיגש ג' חלקים
הערות לספר תוספות הרא"ש

הרב משה שמואל שפירא (י"ט באב תרע"ז, 5 באוגוסט 1917א' באייר תשס"ו, 29 באפריל 2006), היה ראש ישיבת באר יעקב, חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ואחר כך של דגל התורה, וחבר נשיאות ועד הישיבות ומפעל הש"ס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב משה שמואל שפירא נואם (משמאל)

נולד במינסק שבבלארוס למינה גולדה והרב אריה שפירא, רב בביאליסטוק. בעקבות מלחמת העולם הראשונה נאלצה המשפחה לנדוד מביאליסטוק למינסק, עיר הולדתו. הסנדק שלו היה סבו ר' רפאל שפירא מוולוז'ין. בתום המלחמה שבה המשפחה לביאליסטוק. נקרא על שם אחי סבו רבי משה שמואל בנו של הרב אריה לייב מקובנא. שהיה רב ואב"ד בוברויסק.

בביאלסטוק החל ללמוד בישיבה. בתקופה זו למד בחברותא עם בן-עירו הרב אריה לייב מאלין. בשנת תרצ"ג (1933) נסע ללמוד בישיבת אוהל תורה בברנוביץ' אצל הרב אלחנן וסרמן. בשנת תרצ"ו (1936) נסע ללמוד בישיבת מיר שבפולין אך בהגיעו לגיל גיוס נמלט מפולין.

בשנת תרצ"ח (1938) עלה לארץ ישראל ולמד בישיבת לומז'ה בפתח תקווה, שם למד אצל רבי ראובן כץ וכן שמע את שיעוריו של הרב שך. בשנת תש"ד (1944) למד בירושלים אצל בן-דודו הרב יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק.

נישא לבתו של הרב אהרן ויינשטיין, ראש ישיבת "בית יוסף" נובהרדוק בתל אביב. לאחר נישואיו התגורר בבני ברק ולמד בכולל חזון איש, ולאחר מכן קיבל את משרתו התורנית הראשונה כר"מ בישיבת קול תורה. באותה תקופה נסמך להוראה על ידי הרב איסר זלמן מלצר. החזון איש אמר עליו שהוא "נשמה של עולם האצילות".

בשנת תש"ט (1949) מונה בברכתו של החזון איש לראש ישיבת באר יעקב, שהוקמה מעט קודם לכן בהמלצת החזון איש בידי הרב שלמה וולבה, המנהל הרוחני, והרב אפרים בורודיאנסקי, ראש הישיבה, שפרש לאחר זמן קצר, ועמד בראשות הישיבה עד יום פטירתו. את שיעוריו הוציא לאור בספריו קונטרס הביאורים (שיעורים כלליים) ושערי שמועות (שיעורים על הדף). עסק גם בההדרת ספרי הראשונים והוציא לאור את "תוספי הרא"ש" ואת חידושי הר"י מיגאש.

בתיאור תולדותיו מסופר שכבר בשנת תשכ"ו ביקשו הרב יחזקאל סרנא שיצטרף למועצת גדולי התורה, והוא סירב. מאוחר יותר, כשהגיע הרב סרנא לביתו לבקש זאת, הוא התרצה[1]. לאחר הקמת דגל התורה, בשנת תשמ"ט (1988), נקרא על ידי הרב שך לכהן כחבר במועצת גדולי התורה של המפלגה.

הלוויתו[2] יצאה מישיבת באר יעקב, ונקבר בבית הקברות של נציבי ישיבת פוניבז' בבני ברק, סמוך לקברו של הרב שך.

לאחר פטירתו יצאו מספר ספרי זיכרון הכוללים את תולדות חייו, אסופת מאמרים מתלמידיו ושיעוריו, ובהם: "לשמש שם אהל", "ישורון" "ניחוחה של תורה", "ארזים עלי מים", קונטרס "אהל משה" ועוד.

את מקומו בראשות הישיבה ממלא בנו הרב דוד יצחק שפירא.

בחודש אלול תש"ע הוקמה לזכרו ישיבת שערי שמועות ביישוב בית חלקיה (על שם ספרו "שערי שמועות"). בראשות הישיבה עומדים בנו הרב נפתלי צבי יהודה שפירא ונכדו הרב אריה (בן הרב דוד יצחק) שפירא.

דרך לימודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלמידיו של הרב שפירא רואים את דרכו כמקבילה לזרמי הלימוד הבולטים האחרים בעולם הישיבות במחצית השנייה של המאה ה-20, דהיינו שיטותיהם של הרב נחום פרצוביץ, שהיה ראש ישיבת מיר, והרב שמואל רוזובסקי, שהיה ראש ישיבת פוניבז'.

דרכו של הרב שפירא מבוססת בעיקר על דרכו של רבו המובהק ובן דודו, הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק. הרב יצחק זאב שכלל את "השיטה הבריסקאית" שייסד אביו, הרב חיים סולובייצ'יק ומקובלת ברוב הישיבות הליטאיות. לפי שיטה זו תפקיד הלומד הוא רק להגדיר "מה כתוב", מה הגדרת העניין ותחומיו, ולא להתעסק בנימוקים ובטעמים.

אמנם בעוד הרב יצחק זאב עסק בעיקר בסוגיות השייכות לסדר קדשים, העוסק בענייני קרבנות ובית המקדש, מושגים שמעצם טבעם רחוקים מן ההבנה השכלית, הרי שהרב שפירא עסק בעיקר במסכתות שבהן עוסק בית המדרש הישיבתי הקלאסי, שהן בעיקר בסדרי "נשים" ו"נזיקין".

השקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שפירא דרש שלא להתדיין בבג"ץ על גיוס בני הישיבות, מתוך חשש שהשופטים "מבקשים לעקור הכל"[3].

בסוף שנת 2000, ערב ההצבעה במליאת הכנסת על חוק הוראת שעה, שיאפשר את המשך הסדר דחיית גיוס בני הישיבות, נשא דברים במעמד הכנסת ספר תורה שהתקיים בישיבת באר יעקב:

"חיינו מאות שנים בגלות עם גזירות, אבל כשמנסים לפגוע בתוכנו פנימה, בלימוד התורה, על זה אנחנו יוצאים למלחמה. המלחמה לא בכוח, אלא בכך שנחפש לנו מקום, מדינה אחרת שלא רודפים אותנו ונותנים לנו ללמוד בשקט. השליטים החופשיים צריכים לדעת שאנו סובלים מגזירותיהם שנים רבות, כמו בגלות, אך ברגע בו ינסו לפגוע בבתי המדרש נקום ונרד מארץ הקודש. לכל אורך שנות גלותנו, שמר הקב"ה שנוכל לעסוק בתורה. ואם אויבינו ניסו למנוע מאיתנו עיסוק התורה, מיד המציא לנו הקב"ה מקום אחר, בו ניתן היה לשבת ולעסוק בתורה. ואם בארץ הקודש נגיע למצב שינסו בפועל למנוע אותנו מהעסק התמידי בתורה, נגלה למקום אחר על פגיעה בלימוד התורה נקום ונרד מארץ הקודש [4] "

על רקע זה נתגלעו חילוקי דעות בינו לבין הרב אהרן יהודה לייב שטינמן סביב נושא אימוץ מסקנות ועדת טל, שהתנו את חוקיות המשך הסדר תורתו אומנותו בהוכחת התרחבות אחוזי הגיוס לשירות במשמר האזרחי[5]. קודם לכן שלח לו מכתב[6] בו ביקש ממנו שלא להיכנע לדרישות הבג"ץ ולסרב לכל הצעת פשרה, ובין השאר כתב: "ומהנסיון הוא שהדרך היחידה פה בארה"ק הוא לעמוד בתוקף מוחלט על כך כי אין לגעת בישיבות הק' ובהיכלי התורה, ורק על ידי עמידה תקיפה ישמר המצב הקיים"[7]. ביולי 2002, ערב ההצבעה בכנסת על חוק טל ובעקבות חילוקי הדעות הללו, פרש מחברותו במועצת גדולי התורה של תנועת דגל התורה. במכתב ההתפטרות ששלח למזכיר מועצת גדולי התורה כתב: "מאחר והנעשה בזמן האחרון על ידי נציגי תנועת דגל התורה בעניין החוק הנוגע לדחיית גיוס בני ישיבות ובניגוד לדעת רוב ראשי הישיבות שליט"א וזצוק"ל, ובראותי כי על ידי השתתפותי במועצת גדולי התורה אין באפשרותי להשפיע בעניין זה שנשמת עם ישראל תלוי בו, ולפתח חטאת רובץ, ואיני יכול לקחת אחריות על הנעשה בזה על ידי הנציגים... על כן הנני להודיע כי הריני מסלק ידי מכל אחריות ושייכות מתנועת דגל התורה."

עם הרב שטינמן ובנו הרב דוד יצחק בביתו בבאר יעקב, ה'תשס"ג.

ניגונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב שפירא נהג לשיר עם תלמידיו באירועים מיוחדים. שיריו היו ממסורת משפחתו מוולוז'ין, מישיבות ליטא, מהרב ברוך בר ליבוביץ ולחנים אישיים. הרב שפירא ניחן בחוש מוזיקלי, והוא נהג לספר שכשהיה אצל הרב מבריסק, כיבדו הרב לשיר והוא אמר שאינו יודע לשיר. לאחר מכן שמעו הרב מבריסק שמפזם דרך לימודו ואמר לו בסרקזם שבאמת אינו יודע לשיר[8].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קונטרס הביאורים - שיעורי עיון פלפול והלכה על סדר הש"ס.
  • שערי שמועות - הערות וכתבים על הש"ס.
  • זהב משבא א - מאמרים ופירושים על התורה, בהלכה ובאגדה.
  • זהב משבא ב - מאמרי מוסר והשקפה.
  • תוספי הרא"ש - מהדורה מוערת.
  • חידושי הר"י מיגאש - מהדורה מוערת.

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניחוחה של תורה - עובדות והנהגות מגדולי ישראל מאוצרו ומשנתו של רבינו משה שמואל שפירא (ניו יורק, תשס"ג)
  • אברהם אליעזר סופר, אב וראש הישיבות - תולדות חייו, הליכותיו, והנהגותיו של הרב משה שמואל שפירא, בליווי תמונות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]