פפיון צהוב
 פפיון צהוב
| |
|---|---|
פפיון צהוב
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | דמויי־דרור |
| משפחה: | נחליאליים |
| סוג: | פיפיון |
| מין: | פפיון צהוב |
| שם מדעי | |
 Anthus campestrisליניאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
תחום התפוצה של פפיון צהוב מקייץ
חולף
חורף
| |
| |
פִּפְיוֹן צָהֹב (שם מדעי: Anthus campestris) הוא מין ציפור שיר בינונית המתרבה בחלק גדול ממרכז האזור הפלארקטי, מצפון-מערב אפריקה ופורטוגל עד מרכז סיביר ומונגוליה הפנימית. זהו מין נודד העובר בחורף לאפריקה הטרופית ולתת היבשת ההודית.
בישראל הוא חולף מצוי בעונות הנדידה ברוב האזורים בארץ. דוגר במספרים קטנים מאוד בחרמון.[2]
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם המדעי הוא מלטינית. שם הסוג Anthus הוא שם לציפור קטנה של אדמות עשב, ושם המין הספציפי campestris פירושו "של השדות".[3]
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
זהו פפיון גדול יחסית, באורך של כ-16 ס"מ ומוטת כנפיים של בין 25–28 ס"מ,[4] אך הוא מין בעל מראה בלתי-מובחן על הקרקע, בעיקר חום חולי מלמעלה וחיוור מלמטה, עם רגליים ורדרדות. הוא דומה מאוד לפפיון ארך-רגליים, אך הוא מעט קטן יותר, בעל כנפיים, זנב ורגליים קצרים יותר, ומקור צר וכהה יותר. בנוסף הוא גם בעל פחות פספוס.
קולות[עריכת קוד מקור | עריכה]
התעופה שלו חזקה וישירה, ומלווה בקריאת "שיפ" אופיינית, בעלת צליל גבוה יותר מזה של ארך-רגליים. השירה שלו היא חזרה קצרה על "צ'יר-רי צ'יר-רי" רם ללא הברה מובחנת.[4]
מינים דומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדרום אסיה בחורף יש להיזהר בזיהוי מין זה מלבלבלו מפפיונים גדולים אחרים אשר חורפים או שוכנים באזור, לרבות פפיון ארך-רגליים, פפיון ערבות, ו-Anthus rufulus (אנ').
התנהגות וקינון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]
בית הגידול לקינון בקיץ מתאפיין בארץ פתוחה ויבשה, כולל אזורים סמי-מדבריים. הקן נמצא על הקרקע, ובתטולה 4–6 ביצים.
בישראל הוא דוגר בוודאות רק בחרמון, בגובה רב. בעבר דגר גם בפסגות הגבוהות של הרי יהודה והגליל. בסקר קינון שהתקיים בחרמון בקיץ 2013, הפפיון הצהוב נמצא דוגר בשתי משבצות בלבד - מעל רום 1900 מ'. צוות הסוקרים מעריך כי גודל האוכלוסייה המקננת בחרמון הוא כעשרה זוגות בלבד. בשל הירידה בגודל האוכלוסייה הדוגרת, הוא מוגדר בארץ בתור מין "מאוים".[2]
תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פפיון צהוב אוכל חרקים, בדומה לרוב קרוביו בני משפחת הנחליאליים.
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
העלילה של הסרט Tawny Pipit משנת 1944 עוסקת באירוע הנדיר של קינון זוג פפיונים צהובים באנגליה.[5] הצילומים של אריק הוסקינג של הפפיונים היו למעשה של פפיון שדות, כי הוא לא יכל היה להשיג פפיון צהוב אמיתי מאירופה הכבושה הגרמנית.[6][7]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
פרט מהודו -
מביסמיל, טורקיה -
צעיר, דוברוג'ה, רומניה -
ביצים של פפיון צהוב, אוסף מוזיאון טולוז
_juvenile_Dobruja.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פפיון צהוב, באתר ITIS (באנגלית)
- פפיון צהוב, באתר NCBI (באנגלית)
- פפיון צהוב, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- פפיון צהוב, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- פפיון צהוב, באתר GBIF (באנגלית)
- גיול וקביעת זוויג (PDF; 3.2 MB) מאת חוויאר בלסקו-זומטה וגרד-מייקל היינצה
- תצפיות, קטעי וידאו, תמונות וצלילים של פפיון צהוב, באתר eBird
- הקלטות אודיו של פפיון צהוב, באתר xeno-canto
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פפיון צהוב באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 ד"ר יואב פרלמן, פפיון צהוב, באתר הצפרות הישראלי
- ^ Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London, United Kingdom: Christopher Helm. pp. 49, 87. ISBN 978-1-4081-2501-4.
- ^ 1 2 Snow, David William; Perrins, Christopher (1998). The Birds of the Western Palearctic concise edition. OUP. ISBN 019854099X.
- ^ Tawny Pipit (1944), IMDb
- ^ Moss, Stephen. "Brits and their birds". BBC Wildlife Magazine. נבדק ב-9 בדצמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ The Tawny Pipit (1944), Classic Film, 2013-07-26 (באנגלית)
