פרובינציית ונציה
| |||
 | |||
| איטליה ב-1803 | |||
| היסטוריה | |||
|---|---|---|---|
| הקמה | הסכם קמפו פורמיו | ||
| תאריך | 1797 | ||
| פירוק | חוזה פרסבורג | ||
| תאריך | 1805 | ||
| ישות קודמת |
 הרפובליקה של ונציה  ממלכת איטליה הנפוליאונית | ||
| ישות יורשת |
ממלכת איטליה הנפוליאונית  ממלכת לומברדיה-ונציה | ||
פרובינציית ונציה (באיטלקית: Provincia Veneta, בגרמנית: Provinz Venedig) היה שם שטחה של הרפובליקה של ונציה לשעבר, שהועברה על ידי הרפובליקה הצרפתית הראשונה לממלכת הבסבורג על פי תנאי הסכם קמפו פורמיו משנת 1797 שהביא לסיום מלחמת הקואליציה האנטי-צרפתית הראשונה. בירת המחוז הייתה ונציה.
במהלך המערכה האיטלקית הצרפתית ב-1796, הסיגנוריה של ונציה בפיקודו של הדוג'ה לודוויקו מאנין דחתה ברית עם נפוליאון בונפרטה, ואז כבש בונפרטה את העיר ב-14 במאי 1797, מה שהוביל לנפילת הרפובליקה של ונציה. בשל ויתורו על כל הזכויות בארצות השפלה הדרומיות והכרה ברפובליקה הציסאלפינית הצרפתית, הקיסר פרנסיס השני מהבסבורג זכה בשטח הוונציאני שנכבש כולל חוף דלמטיה, למעט האיים היוניים. [1]
שטחי רפובליקת ונציה שולבו במחוז ונציה החדש כחלק נפרד מארכידוכסות אוסטריה, ופרנץ לקח את התואר הנוסף "דוכס ונציה", אולם השטח לא היה כפוף לאימפריה הרומית הקדושה. הפרובינציה הונהגה על ידי מושל אוסטרי, אך המשיכה להשתמש בחקיקה הוונציאנית ושמרה על מטבעותיה, הלירה הוונציאנית. הגבול המערבי של המחוז הועבר לטובת הרפובליקה הציסאלפינית בשנת 1801 באמנת לינוויל, ונמשכה לאורך דרך העמק של הנהר אדיג'ה התחתון. [2]
בניגוד לרפובליקה הקודמת שהתקיימה 1,100 שנה, לפרובינציה לא היה קיום ארוך. לאחר שהגרנד ארמה הביס את כוחות האימפריה האוסטרית באוסטרליץ, נאלץ פרנץ על פי חוזה פרסבורג משנת 1805 למסור את השטח הוונציאני לממלכת איטליה הנפוליאונית. בשנת 1815 היא חזרה לאוסטריה על פי תנאי ההסכם הסופי של קונגרס וינה והפכה לחלק מארץ הכתר של ממלכת לומברדיה-ונציה.