ציפור האש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליאון באקסט, תחפושת ציפור האש לבלט מאת סטרווינסקי

ציפור האש (ברוסית: Жар-птица) היא דמות מאגדות העם הרוסיות, אודות ציפור בעלת כנפי זהב וכסף, שממנה בוקע זוהר עז ועיניה נוצצות.[1]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציפור יושבת בכלוב זהב, ובלילה הולכת לגנוב תפוחי זהב. לעיסוק זה, היא נתפסת בדרך כלל על ידי הדמות הראשית. השגת ציפור האש היא אחת המשימות שעל הדמות הראשית באגדה.[1] ציפור האש ניזונה מתפוחי זהב המעניקים נעורים, יופי ואלמוות; כשהיא שרה, פנינים נושרות ממקורה. שירת ציפור האש מרפאה את החולים ומחזירה לעיוורים את הראייה. תפיסתה של ציפור האש טומנת בחובה קשיים גדולים והיא אחת המשימות העיקריות שהמלך (האב) מבקש מבניו בסיפור האגדה. רק הבן הצעיר מצליח להשיג את ציפור האש (אופציה: קשת צעיר).

השוואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיתולוגיים (כמו אלכסנדר אפנסייב) הסבירו את ציפור האש כהאנשה של אש, אור, שמש. אם נניח בצד הסברים מיתולוגיים שרירותיים, אפשר להשוות את ציפור האש לסיפורים מימי הביניים, הפופולריים מאוד בספרות הרוסית והמערבית באירופה, על ציפור עוף החול העולה מהאפר. אב הטיפוס של ציפור האש הוא הטווס וניתן להשוות תפוחים מרעננים לפירות עץ הרימון - מעדן אהוב על עוף החול.

לפי המיתולוגיה הסלאבית, כדי לתפוס את ציפור האש, משתמשים בכלוב מוזהב ובתוכו תפוחים כמלכודת. לא ניתן לתפוס אותה בידיים חשופות, מכיוון שהתופסים עלולים לשרוף את עצמם על הנוצות שלו.

בשנת 2009, ציפור האש הייתה סמל תחרות האירוויזיון 2009, שהתקיימה במוסקבה.

באגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבע בנק רוסיה - אגדותשל עמי רוסיה: ציפור האש. מטבע 3 רובל.

ציפור האש מופיעה בסיפורי עם רוסיים:

  • סיפורו של איוואן צארביץ', ציפור האש והזאב האפור;
  • ציפור האש[2];
  • ציפור האש ו-ואסיליסה הנסיכה;
  • על איוואן צארביץ' וציפור האש.[3]

היא מופיעה גם בסיפורו של פיוטר ירשוב "סוסון גבנונון".

בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סוסון גבנונון (סרט אנימציה בהפקת סויוזמולטפילם, 1947, במאי: איוואן איוואנוב-ואנו)
  • "סוסון גבנונון" (סויוזמולטפילם, 1975, במאי: איוואן איוואנוב-ואנו)
  • "ציפור האש", על פי סיפורו של אלכסיי טולסטוי (איגוד האנימציה האמנותית "קייב נאוץ' פילם", 1983, במאי: קיסר אורשנסקי)
  • "ציפור האש", מבוסס על סיפורי עם רוסיים (TO "Ekran", 1984, במאי: ולדימיר סמסונוב). הסרט משתמש במוזיקה מתוך איגור סטרווינסקי "ציפור האש".
  • "אחרי הגשם ביום חמישי" (1985; מריה יאקובלבה גילמה את ציפור האש)
  • "איך לתפוס נוצה של ציפור האש" (סרט מצויר, 2013)
  • "הבוגאטיר האחרון: שליח האופל (2021; פיליפ קירקורוב גילם את ציפור האש)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ציפור האש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Будур 2005.
  2. ^ Жар-птица // Худяков И. А. Вып. 1 // Великорусские сказки. — М.: Издание К. Солдатенкова и Н. Щепкина, 1860. — С. 1—7
  3. ^ Об Иване-царевиче и жар-птице // Сказки и легенды пушкинских мест: Записи на местах, наблюдения и исслед. В. И. Чернышева. — Лит. памятники. — М.; Л.: Изд-во АН СССР, 1950