מיתולוגיה סלאבית
המיתולוגיה הסלאבית היא אוסף המיתוסים שהגדירו את האמונות הדתיות והקוסמולוגיות של העמים הסלאבים הקדומים טרם התנצרותם בין המאה ה-7 למאה ה-12 לספירה.
למיתולוגיה הסלאבית מאפיינים דומים לאלו של מיתולוגיות פרוטו-הודו-אירופיות אחרות, כגון המיתולוגיה של העמים הגרמנים, הפרסים והיוונים שחיו באותה תקופה.
עדויות לקיום המיתוסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]העמים הסלאבים הקדומים לא תיעדו את המיתוסים שלהם בכתב. האמונות והמסורות הסלאביות הקדומות הועברו בעל פה מדור לדור ואפשר למצוא אותם עדיין בתרבות הפופולרית של העמים הסלאבים המודרניים - הרוסים, האוקראינים, הפולנים, הצ'כים, הסלובקים, הסרבים, הקרואטים והסלובנים.
העולם המיתולוגי הסלאבי לא נעלם לחלוטין עם חלוף השנים. חלקים ממנו השתמרו בנצרות שהחליפה אותו, בפולקלור, במנהגים עממיים, בשירים ובסיפורים הנפוצים בקרב כל העמים הסלאביים. דמויות כמו באבא יאגה המכשפה השוכנת בבית על רגלי תרנגולת, או קושיי הבלתי-מות שגופו כעצמות יבשות ונשמתו חבויה בביצה, מופיעות באגדות ובסיפורי העם של כלל העמים הסלאביים, גם אם בווריאציות מקומיות, מה שמעיד על המורשת המשותפת העמים הסלאבים.
בחפירות ארכיולוגיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי הממצאים הארכאולוגיים, הסלאבים התגבשו כקבוצה אתנית במחצית השנייה של המאה הרביעית לכל המאוחר, ועל תרבותם בתקופה זאת אפשר ללמוד מהחפירות שבוצעו באזור פראג (תרבות פראג) (רו') ובאזור ז'יטומיר (תרבות קורצ'אק) (רו'). באתרים אלה נמצאו שרידים תרבות חומרית רבים, צלמים ומקדשים אך לא נמצאו כתובות.
בשנת 1848 התגלה בחפירות שבוצעו באזור הנהר זבְּרוּץ' באוקראינה פסל אבן שתוארך למאה התשיעית או העשירית. הפסל, בעל חתך מרובע שגובהו 2.7 מטר, מתאר בכל אחת מפאותיו דמויות מהמיתולוגיה הסלאבית הקדומה. בקצהו העליון של הפסל ארבעה ראשים עליהם מונך כובע אופייני לתקופה. משערים כי הפסל עמד במקדש שנמצא בקרבת מקום.[1]
המקדש באי ריגן (אנ')
המקדש תואר בכרוניקה ג'סטו דנורום. החפירות הארכאולוגיות שבוצעו בקאפ ארקונה שבאי ריגן בשנת 1921 על ידי הארכיולוג הגרמני קרל שושרד הוכיח את קיומו האמיתי של המקדש. חפירות חזרות בשנים 1969–1970 חשפו שכבה מוקדמת יותר של המקדש המתוארכת למאה ה-10 ואולי המאה ה-9 לספירה.[2]
המקדש בחצי האי פרין
חצי האי פרין (ברוסית: Перынь) (אנ') שליד העיר נובגורוד שימש כמרכז הרוחני של השבטים הסלאבים שהתגוררו באזור ויש משערים כי שמו נגזר בשם האל פרון שמקדשו הוקם בו במאה העשירית. הארכיולוג הרוסי ולדימיר סדוב חשף בחפירותיו את שרידי המקדש והתרבות הסלאבית הקדומה.[3]
אזכורים בכתבים על התקופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכרוניקה הרוסית הראשונה, שנערכה בין השנים 1110–1116 בקייב, מגוללת את קורות רוס של קייב למן המאה ה-9 ועד המאה ה-12. כלולים בה אזכורים רבים של ״האמונות הפגניות״ של הסלאבים המזרחיים ותיאור אירועים שהתרחשו בטרם התנצרותם.
באחד מן הטקסטים המתאר את הסכם השלום שנחתם במאה ה-10 בין שליטי הסלאבים המזרחיים לקיסרי ביזנטיון נזכרים האלים פרון וולס ("וֶלוֹס) ופנתאון המדינה, שהוקם על ידי הנסיך ולדימיר הראשון בקייב בשנת 980 ובו נכללו האלים פרון, ולס, חורס, דז'בוג, סטריבוג, סימארגל ומוקוש.[4]
משא מלחמת איגור שיר אפי המתאר את מלחמתו של הנסיך איגור, אחד מנסיכי נובגורוד, נגד הקומנים בסוף המאה ה-12, כולל אזכורים רבים של אלים מהפולקלור הסלאבי הקדום.[5]
חייו של אוטו הקדוש מפומרניה. הכרוניקאים אֶבּו והֶרבודוּס מתארים בעבודתם את הישגיו הגדולים של הבישוף אוטו פון ברמברק בעבודתו המיסיונרית באזור פומרניה. הכרוניקה מתארת את הריסת ושריפת מקדשי האלים, שבירת הצלמיות, והדרישה מהשבטים הסלבים הפגאנים להתכחש לאליליהם, ביניהם האל טריגלב בעל שלושת הראשים, מבלי לחשוש מהשדים השוכנים בתוכם.[6]
הכרוניקה של תיטמר ממרסבורג. הכורניקה שנכתבה על ידי תיטמר ממרסבורג בין השנים 1018-1012 מתארת את ההיסטוריה של סקסוניה משנת 908 עד שנת 1018. פרק 2 בכרוניקה מוקדש למסורות השבטים הפגנים של הסלאבים הפולאבים שהתגוררו מזרחה מנהר האלבה. הוא מתאר את המקדש בעיר רִידֶגוֹסְט (בגרמנית: Riedegost), שבה נערך פולחן האל הגדול סְבַארוֹגִיץ. לפי תיטמר, היה זה המקום המקודש ביותר בארצם של הסלאבים הפגניים, וסבארוגיץ' היה האלוהות החשובה ביותר עבורם.
הכרוניקה הסלאבית (בלטינית: Chronica Slavorum) אשר נכתבה בסוף המאה ה-12 בידי הכומר הגרמני הלמולד מבוזאו, מתארת את ההיסטוריה ואת הטקסים הפגניים של הסלאבים המערביים. מוזכרים בה השטן צ'רנובוג, האל פורנוט, האלה ז'יווה, מספר אלים חסרי שם בעלי פסלים מרוביראשים, וסבטוביד, האל החשוב מכולם עבור הסלאבים המערביים.[7]
הכרוניקה "ג'סטה דנורום" (מעשי הדנים) חוברה על ידי המלומד הנוצרי הדני סקסו גרמטיקוס בתחילת המאה ה-13. שלושת הספרים האחרונים 14 עד 16 מתארים את הכיבושים הדנים בחוף הדרומי של הים הבלטי ואת המלחמה שניהל מלך דנמרק ולדמר הראשון נגד הוונדים שחיו באי ריגן. ספר 14 מתאר את כיבוש עירם בכף ארקונה (בגרמנית: (Kap Arkona) ואת השמדתו של המקדש הגדול לאל סבנטביט אשר ניצב שם, את פולחן סבנטביט, את המנהגים הקשורים אליו, ואת פסלו הגבוה בעל ארבעת הראשים של האל. בנוסף, הוא מזכיר אלים מרובי ראשים נוספים, של שבטים סלאבים אחרים: רוגייביט, פורוויט ופּוֹרֶנְטִיוּס.
המלחמה הגותית (בלטינית: De bello Gothico) שחוברה על ידי ההיסטוריון הביזנטי בן המאה השישית, פרוקופיוס נחשבת למקור העתיק ביותר לחקר המיתולוגיה הסלאבית. בחיבור מתוארות אמונותיו של שבט סלאבי דרומי שסגד לאל יחיד, אדון הכל, יוצר הברק והרעם. אף על פי שפרוקופיוס אינו מזכיר מפורשות את שם האל המדובר, ניתן להסיק כי מדובר באל המכונה במקורות היסטוריים מאוחרים יותר פרון; וזאת מאחר שבשפות סלאביות רבות כיום, המילה פֶּרוּן פירושה "רעם" או "חזיז ברק". בנוסף, מזכיר פרוקופיוס את האמונה בשדים ובפיות מגוונים, אך גם כאן אינו מזכיר שמות ספציפיים.[8]
מאפייני המיתולוגיה הסלאבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המיתולוגיה הסלאבית מתאפיינת בתפיסת עולם שבה כל מקום ומרחב מאוכלס ברוחות ובכוחות על טבעיים. האלים הסלאביים - פרון הרועם על הרקיע עם גרזנו האדיר, ולס הערמומי בינות שורשי העצים ובמעמקי הנהרות, מוקוש האורגת את חוטי הגורל ושאר בני פמלייתם - היו שליטי גורלות עוצמתיים שדרשו כבוד והקרבה, שהעניקו ברכה כשרוצו ומיטו אסון כשכעסו[9]
הסלאבים חיו את חייהם במעגלים - מעגל השנה עם חגיו ומועדיו הקשורים למחזור הטבע ולעבודת האדמה, ומעגל החיים מלידה דרך בגרות ונישואין ועד למוות וזיכרון האבות. כל צומת מעגלי היה מסומן בטקסים ובמנהגים שנועדו להבטיח מעבר בטוח ומבורך.
התפיסה הסלאבית של הזמן הייתה מחזורית. השנה התחלקה לארבע עונות, כאשר כל עונה מביאה עמה שינוי במאזן הכוחות הקוסמיים. החורף נתפס כתקופת שליטת כוחות החושך והמוות, האביב כתחילת התחדשות והתעוררות החיים, הקיץ כזמן השפע והכוח המלא של הטבע, והסתיו כתקופת האסיף והכנה למחזור הבא.
קוסמולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבנה היקום הסלאבי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסלאבים הקדומים תפסו את היקום כמורכב משלושה עולמות עיקריים המחוברים זה לזה: העולם העליון, העולם התיכון והעולם התחתון. העולם העליון היה משכנם של האלים הגדולים כמו פרון וסווארוג, בעוד העולם התיכון הוא עולם בני האדם והיצורים החיים. העולם התחתון, הנשלט על ידי ולס, היה ממלכת המתים ומקור הפריון והעושר הטבעי.
עץ העולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרכז התפיסה הקוסמולוגית הסלאבית עמד מוטיב עץ העולם (אנ') - עץ אלון עצום ששורשיו נמתחים לעולם התחתון, גזעו חוצה את עולם בני האדם וענפיו מגיעים לעולם העליון. על ענפיו הגבוהים שוכנים הנשר או הנץ המייצגים את כוחות השמים, ובין שורשיו מתגורר הנחש הגדול או הדרקון המסמל את כוחות התהום. העץ שימש כגשר ודרך מעבר בין העולמות השונים.
מיתוסי הבריאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המיתולוגיה הסלאבית כוללת מספר גרסאות למיתוס הבריאה (אנ'). גרסה נפוצה מספרת שהעולם נברא מגרגר חול קטן שהובא ממעמקי האוקיינוס הקדמוני. לפי מיתוס אחר, העולם נוצר ממאבקם של שני אחים אלוהיים - אחד מייצג את האור והטוב, והשני את החושך והרע. בחלק מהמסורות, העולם נתפס כביצת ברבור עצומה הצפה על פני המים הקדמוניים.[9]
גן העדן הסלאבי
[עריכת קוד מקור | עריכה]העולם העליון כלל את אירי (בסרבית: Ириј, בצ'כית: Raj, בבלארוסית: Вырай) (אנ'), אליו הציפורים נודדים לקראת החורף והנשמות עולות לאחר מותן. מקום זה מזוהה על ידי חוקרים מסוימים כגן העדן. סבורים שהמילה rai (רָאי) המופיעה בספות סלאביות רבות, ופירושה "גן עדן" נגזרת ממושג זה.
גלגול הנשמות והמתים החיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסלאבים האמינו באפשרות של חזרת המתים לעולם החיים בצורות שונות. נשמות של מתים יכלו לחזור לעולם החיים בגופם של פרחים, עצים ואף בגופם של קרובי משפחה. נשמות של מתים שלא זכו למנוחה יכלו להפוך לרוחות שונות - רוסאלקות, ויליות או רוחות אחרות. המוות לא נתפס כסיום מוחלט אלא כמעבר לצורת קיום אחרת, המאפשרת השפעה מתמשכת על עולם החיים.[10]
מקום האדם ביקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתפיסה הקוסמולוגית הסלאבית, האדם איננו שליט על הטבע אלא חלק אינטגרלי ממנו. הוא נדרש לחיות בהרמוניה עם הכוחות הקוסמיים, לכבד את האלים והרוחות, ולשמור על המאזן הדליק בין העולמות השונים. הפרת מאזן זה עלולה להביא לאסונות טבע, מחלות או כישלונות בחקלאות.
לוח השנה והחגים הסלאביים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 21 במרץ –קומואדיצה/נקודת השוויון האביבית — היום הראשון של האביב. סעודה גדולה נערכה לרגל הולדתו של האביב לאחר תמותת החורף. היה נהוג להגיש בה ביצים מצוירות ומעוטרות המסמלות פוריות, ולאפות בליני.
- 21 ו־22 ביוני – ליל קופאלה/נקודת ההיפוך הקיצית — היום הראשון של הקיץ. היו מדליקים בו מדורות שמעליהן היו קופצים נערים ונערות לבד או בזוגות לצורכי טיהור, הפגנת אומץ ומציאת שידוך.
- 23 בספטמבר – חג הקציר/נקודת השוויון הסתווית — היום הראשון של הסתיו, בו הודו למוקוש וסווארוג על הקציר הטוב וביקשו הצלחה לשנה הבאה.
- 21-22 בדצמבר – קוליאדה/נקודת ההיפוך החורפית — היום הראשון של החורף, בו נערכה סעודת המתים לזכר אבות המשפחה. נהוג היה להדליק מדורות בבתי הקברות ובמתי הדרכים כדי לחמם את המתים ולערוך סעודה לכבודם. צעירים מחופשים עברו בין הבתים שרו שירים שנועדו להביא מזל ותבואה וקיבלו ממתקים ודברי מאכל בתמורה.
הפנתיאון הסלאבי (אנ')
[עריכת קוד מקור | עריכה]האלים הסלאבים התחלקו לשלוש קבוצות עיקריות: אלים הקשורים לשמיים, מזג האוויר והגופים השמימיים, אלים הקשורים לאדמה, היבולים והפוריות ורוחות שהגנו על משק הבית. חלק מהאלים היו משותפים לכל השבטים הסלאבי וחלקם היו ייחודיים לשבטים שחיום באזורים שונים.[11]
האלים המשותפים לכל הסלאבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סווארוג: אבי האלים, יוצר כל חי, אל האור והאש, אדונו של הסווארגה, גן העדן הסלאבי.
- דז'בוג בנו של סווארוג, אל השמש, מוכר גם בשם סווארוזיץ'.
- פרון: האל הסלאבי הראשי האחראי על מזג האוויר, על הברקים והרעמים, אל המלחמה. סמליו הם הגרזן, עץ האלון וחרב החבצלת.
- ולוס: מגן המתים, אל הבקר, הפריון, הרווחה.
- ז'יווה: אלת האהבה והפריון.
אלי הסלאבים המזרחיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סטריבוג: אל הרוחות, הגוזל מהטובים. האל הנגדי לדז'בוג.
- חורס: אל הירח. נמצא במערכת יחסים עם דז'בוג אל השמש, אך הוא איננו אל עוין ואין לו כוונות זדון.
- סימארגל: אל הקציר והעלאת הקורבנות. לעיתים משמש מתווך בין בני האדם לאלים. צורתו היא כעין כלב מכונף בכנפי גריפון.
- מוקוש: אלת נסיכות רוס של קייב, אם האדמה (פירוש שמה הגורמת ללחות) אלת הפריון והנשיות, מגנת הצאן וטווה את חוטי הגורל ובכל מקושרת לעכבישים.
- דז'בוג: אל השמש, הפריון והאור.
אלי הוונדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סווארוזיץ (פירוש השם: בנו של סבארוג): אל המלחמה של הסלאבים על האלבה מכונה גם ראדיגוסט (אין להתבלבל עם סווארוזיץ' המזרחי, שהוא דז'בוג).
- סבנטוביט (אנ'): אל המלחמה והקציר, האל הראשי של השבטים שהתגוררו באי ריגן. אך מאוחר יותר התפשט לאזורים אחרים.
- טריגלב (אנ'): היה האל הראשי של הסלאבים הפומראנים והפולאבים שחיו באזור ווהלין, שצ'צ'ין ווינטה, ומאוחר יותר גם בחלקים של ברנדנבורג. לאל שלוש פנים מפני שהוא שולט על שלוש ממלכות: השמיים, הארץ והעולם התחתון.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ ЗБРУЧСКИЙ ИДОЛ • Большая российская энциклопедия - электронная версия, old.bigenc.ru
- ↑ Arkona (Jaromarsburg) – Archaeology of the Vendel Period (באנגלית בריטית)
- ↑ Fig.2. Perun's sanctuary near Novgorod (Peryn'). Excavations and..., ResearchGate (באנגלית)
- ↑ Laurentian text translated and edited by Samuel Hazzard Cross and Olgerd P. Sherbowitz-Wetzor, The Russian Primary Chronicle
- ↑ The Song of Igor's Campaign, Igor son of Svyatoslav and grandson of Oleg, lib.ru
- ↑ Ebo and Herbordus, (THE LIFE OF OTTO APOSTLE OF POMERANIA (1O6O ~1139
- ↑ Chronicle of the Slavs – Book I | In Nomine Jassa (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Eugenio L. Lujan, Procopius, De bello Gothico III 38.17-23: a description of ritual pagan Slavic slayings?
- 1 2 המיתולוגיה הסלאבית
- ↑ Reincarnation beliefs in Slavic paganism
- ↑ Slavic Pantheon | World Mythology, 2024-07-01 (באנגלית אמריקאית)
