קרל באנצר

קרל באנצר
Carl Bantzer
לידה	6 באוגוסט 1857; Ziegenhain, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	19 בדצמבר 1941 (בגיל 84); מרבורג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מקום קבורה	Main Cemetery of Marburg
מקום לימודים	האקדמיה לאומנויות של ברלין
תחום יצירה	ציור, גרפיקה, אמנות חזותית
פרסים והוקרה	מדליית גתה לאמנות ומדעים (1937)

קרל לודוויג נואה באנצר (בגרמנית: Carl Ludwig Noah Bantzer‏; 6 באוגוסט 1857 – 19 בדצמבר 1941) היה צייר, פרופסור באוניברסיטה וסופר אמנות שהושפע מאוד מהאימפרסיוניזם.^[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו היה היינריך באנצר (1809–1863), וטרינר. לאחר מות האב, העבירה אמו את המשפחה למרבורג, שם למד בגימנסיה היוקרתית פיליפינום. בהמשך למד באקדמיה לאמנויות בברלין. ב-1884 וב-1885 הוא היה בשוולם, שם עבד עם הצייר וילהלם קלאודיוס, מדרזדן. הוא בילה גם בטרייזה, וצייר דיוקנאות של נכבדים מקומיים ואנשים בתלבושת מסורתית.

אשתו הראשונה, קלייר, נפטרה בשנת 1887, וילדה את בנם ארנולד. לאחר מותה נסע לוילינגהאוזן, שם התיידד עם האמנים הרמן קטלהון ואדולף לינס. הוא היה חוזר לשם מדי קיץ במשך שנים רבות. בשנת 1890 שהה בפריז מספר חודשים. בשנה שלאחר מכן הוא היה בדרזדן.^[2]

בשנת 1893 הוא נסע למסע לימודים ממושך עם וילהלם גאורג ריטר, וביקר ברחבי מרכז גרמניה. לאחר שלא הצליח למצוא רעיונות מתאימים לעבודתו, חזר לוילינגסאוזן. בשנת 1896 פורקה ונבנתה מחדש כנסיית העץ הישנה במרבורג, שתשמש אותו כסטודיו. באותה שנה הוא מונה לפרופסור באקדמיה לאמנויות של דרזדן.

הוא התחתן בשנית בשנת 1899 עם הלן פרנסיס דרבישיר (1874–1953). בנישואין אלה נולדו חמישה ילדים, ביניהם מריגארד באנצר, מאיירת ספרי ילדים שנישאה לקריקטוריסט E. O. Plauen, וקרל פרנסיס באנצר (1900–1945), שגם הפך לצייר. קרל פרנסיס, היה אביו של השחקן כריסטוף באנצר והמוזיקאי קלאוס באנצר.

משנת 1903 הוא היה חבר בהתאחדות האמנים הגרמנים. שנה אחר כך, השתתף בתערוכה הראשונה שלהם עם הזצסיון במינכן. בשנת 1909 הפך קורט שוויטרס לאחד מתלמידיו.

בשנת 1918 הוא מונה למנהל בית ספר לאמנות בקאסל, תפקיד אותו מילא עד 1923.

הוענקה לו מדליית גתה לאמנות ומדע בשנת 1937. באותה תקופה, הפרסים נבחרו באופן אישי על ידי אדולף היטלר שנתיים לאחר מכן, הוא היה מועמד לפרס הלאומי הגרמני לאמנות ומדע. את ביקורו האחרון בוילינגסאוזן הוא קיים ממש לפני מותו, בשנת 1941.

בית ספר בזיגנהיין נושא את שמו. בשנת 2015 הוקם בחצר בית הספר פסל של דמותו, שיצר אוולד רומף .