רדווא עאשור
 | |
| לידה |
26 במאי 1946 קהיר, מצרים  |
|---|---|
| פטירה |
30 בנובמבר 2014 (בגיל 68) קהיר, מצרים |
| מדינה |
מצרים |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קהיר, אוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט |
| שפות היצירה |
ערבית, אנגלית |
| יצירות בולטות |
al-Ṭanṭūrīyah |
| בן או בת זוג |
Mourid Barghouti |
| צאצאים |
Tamim al-Barghouti |
| פרסים והוקרה |
Al Owais Award (2011) |
  | |
רדווא עאשור (בערבית: رضوى عاشور) הייתה סופרת מצרית.
קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רדווא עאשור נולדה בשכונת אל-מניאל בקהיר. אביה, מוסטפא עאשור, היה עורך דין ואיש תרבות, ואמה, מאי עזאם, הייתה משוררת ואמנית.
סיימה תואר ראשון בספרות באוניברסיטת קהיר בשנת 1967, ובשנת 1972 קיבלה תואר שני ועברה ללימודי דוקטורט בארצות הברית. בשנת 1975 קיבלה עאשור תואר דוקטור מאוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט עם התמחות בספרות ושירה אפריקאית-אמריקאית. עאשור הייתה האדם הראשון שקיבל תואר שלישי בסוגה זו.
לאחר שובה למצרים לימדה באוניברסיטת עין שמס בקהיר, משנת 1969 עד 1980. בתקופה זו הייתה גם פעילה פוליטית. בשנת 1970 נישאה למשורר הפלסטיני מוריד ברגותי. ב-1977 נולד בנם תמים אל-ברגותי, לימים משורר ומומחה למדעי המדינה. באותה שנה פרסמה עאשור את ספרה הראשון, "הדרך אל האוהל האחר", ביקורת ספרותית על יצירתו של ע'סאן כנפאני.
לאחר לידת בנם גורש מוריד ברגותי להונגריה, בניסיון של אנואר סאדאת לעצור את פעילותם של האחים המוסלמים במצרים. רדווא עאשור ובנה נאלצו לנסוע לעיתים קרובות להונגריה לבקרו. בשנת 1996 עבר לגור ברמאללה ולאחר מכן בעמאן. בשנת 2008 ראה אור אוסף שירים של מוריד ברגותי שתורגם על ידי רדווא עאשור לאנגלית.
בין השנים 1990 ל-1993 הייתה ראש המחלקה לשפה וספרות אנגלית בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת עין שמס. לאחר מכן התמסרה לכתיבה, ופרסמה את הטרילוגיה "גרנדה", יצירתה המפורסמת ביותר. הטרילוגיה עוסקת באירועים שהתרחשו בשנותיה האחרונות של ממלכת גרנדה, מונרכיה מוסלמית בדרום חצי האי האיברי, ונפילתו של המלך המוסלמי בואבדיל, שהודח מכסאו על ידי המלכים הקתולים ב-1492. היא נבחרה לאחת מ-100 היצירות הספרותיות המובילות על ידי איגוד הסופרים הערבי[1].
עאשור הייתה חברה בוועד הלאומי להתנגדות לציונות של אוניברסיטאות מצרים. בשנץ 1995 כתבה: "אם הפרויקט הציוני הקולוניאלי, הגזעני והפשיסטי יוסיף להתקיים, הרי שצפויה לנו פורענות אמיתית."[2] בספרה "אל-טנטוריה" היא מספרת על אנשי הכפר טנטורה, שחלקם גורשו ללבנון ומאוחר יותר נהרגו בטבח סברה ושתילה[3].
בשנת 2013 פרסמה עאשור אוטוביוגרפיה, בה סיפרה על מאבקה במחלת הסרטן, ושזרה את תחנות חייה באירועים בהיסטוריה של מצרים.
רדווא עאשור מתה ב-30 בנובמבר 2014 לאחר כשנה של מאבק במחלת הסרטן.
ב-26 במאי 2018 צוין יום הולדתה ה-72 של עאשור בגוגל באמצעות שרבוט גוגל.
מספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק מספריה של עאשור תורגמו לאנגלית ולשפות נוספות. היא זכתה במספר פרסים ספרותיים, בהם פרס בינלאומי לספרות על שם קונסטנדינוס קוואפיס.
- המסע: זיכרונותיה של סטודנטית מצרית באמריקה, 1983
- אבן חמה, 1985
- מפגשים, 1998
- חדיג'ה וסאווסן, 1989
- ראיתי את כפות התמרים, סיפורים קצרים, 1989
- גרנדה: רומן, 2003
- אנציקלופדיה של נשים בספרות הערבית (עורכת), 1873–1999, בהוצאת האוניברסיטה האמריקאית בקהיר, 2004
- סיראז', 2007
- אל-טנטוריה, 2010
- משאיות כחולות, 2014
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1994 זכתה הטרילוגיה "גרנדה" בפרס השנה של יריד הספרים הבין-לאומי של קהיר.
בשנת 1995 זכתה הטרילוגיה "גרנדה" בפרס היריד לנשים סופרות בעולם הערבי.
בשנת 2007 זכתה עאשור בפרס לספרות על שם קונסטנדינוס קוואפיס.
בשנת 2011 זכתה עאשור בפרס אל-אוויס (אנ').
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Egyptian writer Radwa Ashour dies at 68, באתר אל-אהראם, 1 בדצמבר 2014 (באנגלית).
- ^ מבט מל"מ: כתב עת לענייני מודיעין ובטחון מבית המרכז למורשת המודיעין - גליון 11, באתר כותר, מאי 1995, עמ' 5.
- ^
עודה בשאראת, אמא תרזה על טנק בג'נין, באתר הארץ, 18 בינואר 2021.
